הסכמים - בעניין גירושין

שאלה: 

איזה נושאים מן הראוי שייכללו בהסכם גירושין? 

תשובה:

רצוי לכלול בהסכם גירושין, את הנושאים הבאים:

א. הסכמה לגירושין.

ב. עניין חלוקת הרכוש, אגב פירוט רכוש הצדדים, ואופן חלוקתו.

ג. משמורת הילדים .

ד. הסדרי ראיית הילדים.

ה. דמי מזונות ילדים, לרבות הוצאות פונקציונליות וחריגות.

שאלה: 

איך ביהמ"ש אמור להגיב, כאשר מוגש אליו הסכם גירושין חד צדדי ומקפח, בעניין רכוש? 

תשובה: 

ביהמ"ש חייב להקפיד מאד , כאשר מוגש לאישורו הסכם ממון מקפח. בחודש דצמבר 2006 בג"ץ התייחס לנושא זה, ופסק שיש לבחון הסכמי גירושין, אשר בהם יש ויתור על זכויות ממוניות, "בקפידה ובזהירות". בג"ץ הדגיש,שצריך לבחון שויתור, שנעשה על ידי צד מקופח, נעשה מתוך רצון חופשי, ובהבנה מלאה להוראותיו ,ולמשתמע מהם . לגבי ויתור בלתי מפורש בהסכם גירושין, בג"ץ קבע שצריך ליתן את הדעת, שמא נעשה שלא מתוך גמירת דעתו של המוותר. בג"ץ הוסיף כי יש לשקול יצירת שינוי בחזקה , כך שכאשר יש ויתור כללי או גורף על זכויות ממוניות, נטל הוכחת יסוד גמירת הדעת אמור לעבור לצד הטוען לויתור.

שאלה: 

אני מצוייה בתקופת משבר בנישואי. בעלי השליט בבית אווירה של טרור ואיומים, הכריח אותי להסכים להתגרש ממנו לפי תנאיו, והפעיל עלי לחץ לחתום על הסכם חד צדדי, אשר בו אני מוותרת כמעט על כל רכושנו. הילדים אמורים להישאר במשמורתי ועפ"י התכתיב של בעלי ,הוא אמור לשלם דמי מזונות נמוכים. ידוע לי שההסכם הוגש ע"י בעלי לביה"ד הרבני וכי נקבע מועד לדיון לצורך אישור ההסכם.

האם בשלב זה אוכל לחזור בי מחתימתי על ההסכם? 

תשובה: 

כן! הסכם בין בני זוג חייב להיות מאושר ע"י ביהמ"ש או בי"ד רבני, עפ"י הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג - 1973. מכיוון שההסכם עדיין לא אושר, הרי שאין לו תוקף מחייב ולפיכך אפשר לחזור ממנו . עפ"י הוראות החוק, הסכם שנערך בין בני זוג נשואים, מקבל תוקף מישפטי רק לאחר אישורו של ביהמ"ש. במילים אחרות כאשר הסכם בין בני זוג נחתם, עדיין אין לו תוקף מישפטי מחייב. זהו ההבדל בין הסכם גירושין לבין חוזה רגיל שנערך בין אנשים אשר אינם נשואים זה לזה, שם די בחתימה על החוזה כדי להעניק לו תוקף מישפטי. חזרה מההסכם בין בני זוג שנחתם, אך טרם אושר ע"י בימ"ש יכולה להיעשות ע"י שיגור הודעה לבעל או לעורך דינו, אשר בה הצד שחוזר בו מחתימתו מודיע על החלטתו לחזור בו מן ההסכם. כמו כן ניתן להגיש בקשה לביטול הדיון בבית הדין או בביהמ"ש, לפי העניין. במקביל יש לפנות לבית המשפט בתביעות מתאימות הן בנושא הרכוש והן בנושא המזונות, לצורך הבטחת הזכויות בעיניינים אלה.

בד בבד רצוי לנהל מו"מ עם בן הזוג בניסיון להגיע להסדר הוגן ומאוזן.

שאלה: 

בעלי ואני עשינו הסכם גירושין אשר קיבל את אישורו של בית המשפט לענייני משפחה. אני יזמתי את הגירושין והסכמתי לתנאים, שהם גרועים למדי מבחינתי, בנושא הרכוש, כדי להימנע מעימותים ממושכים בבית המשפט. ואולם, כאשר התייצבנו בבית הדין הרבני, לצורך עריכת טקס הגירושין, בעלי חזר בו מהסכמתו לשתף פעולה ולתת לי גט. הוא ניסה לנצל את המצב ע"י סירוב לתת לי גט, אלא אם כן אסכים לוויתורים נוספים לטובתו. האם עדיין, אני מחוייבת וקשורה לתנאים הגרועים עבורי של ההסכם, או שאני יכולה לבטלו ולהגיש תביעת גירושין, תביעת משמורת, תביעת מזונות ותביעה להסדרת נושא הרכוש?

תשובה:

אם בני זוג יהודים עורכים הסכם גירושין מקיף, וענייני משמורת הקטינים ומזונותיהם והרכוש המשותף מאושרים בבית המשפט לענייני משפחה, אזי אם אחד מבני הזוג מסרב לשתף פעולה בהליך סידור הגט, למרות ששניהם התחייבו לשתף פעולה בכך, הדבר מהווה "הפרה יסודית" של ההסכם. הדבר יאפשר לבן הזוג האחר לבקש מבית המשפט שאישר את ההסכם, לבטל אותו. יש להדגיש, שצד להסכם אינו יכול לאכוף על בן הזוג המפר את ה"הסכמה" להתגרש, גם אם ה"הסכמה" להתגרש כתובה בהסכם הגירושין. הסיבה לכך היא, שעל פי הדין העברי, על גט להינתן מרצון ולהתקבל מרצון. ויותר מזה בימ"ש למשפחה אינו מוסמך ואינו נוהג לאשר את הפרק או הסעיפים בהסכם, שמתייחסים לעניין הגירושין, בהיותם נושא שמצוי בסמכות בלעדית של ביה"ד.

במקרה שנדון בשנות השמונים בבית המשפט הגבוה לצדק, בג"צ דחה עתירה, שהוגשה ע"י אישה נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי (קודמו של בית המשפט לענייני משפחה), לבטל את פסק דינו, שאישר את ההיבטים הרכושיים של הסכם הגירושין של בני הזוג. בית המשפט המחוזי החליט לבטל את פסק דינו, כיוון שהאישה סירבה לקיים את התחייבותה בהסכם הגירושין לקבל גט מבעלה. היא לפתע התנתה את הסכמתה לקבלת גט , בכך שהבעל יעניק לה כספים ורכוש נוסף . אלה היו מילותיו של ההסכם: "הצדדים יתגרשו בהתאם להסכם גירושין זה, והם מסכימים להתייצב בכל ישיבה שתיקבע בבית הדין הרבני לשם סידור הגט, ולשם ביצועו".

בית המשפט הגבוה לצדק הסכים עם בית המשפט המחוזי. הוא גם ראה בהתנהגותה של האישה משום "הפרה יסודית" של ההסכם, אשר הקנתה לבעל את הזכות לבקש את ביטול ההסכם, שבעבר אושר ע"י בית המשפט המחוזי וקיבל תוקף של פסק דין.

שאלה: 

האם ניתן לאכוף הסכם גירושין או חלק ממנו? 

תשובה: 

הסכם גירושין חייב להערך בכתב, ולהיות מאושר ע"י בית הדין הרבני או בית המשפט לעינייני משפחה.

לאחר אישור ההסכם, במידה ואחד הצדדים אינו ממלא אחר הוראות ההסכם, למשל: אם אב אינו משלם מזונות לילדו , אזי ניתן לפנות ללישכת ההוצאה לפועל ולפעול לגביית תשלום דמי המזונות, ואף לנקוט הליכים כנגד החייב.

בהתייחס ליהודים- בית המשפט מאשר את כל סעיפי ההסכם, מלבד הסעיפים שמתייחסים להסכמת הצדדים להתגרש ,שכן לבית הדין הרבני יש סמכות ייחודית, בעניין גירושין בין שני יהודים, ועל כן לאחר אישור ההסכם יוגש ההסכם לבית הדין הרבני, לשם מתן פס"ד לגירושין.

את ההסכמה לגירושין לא ניתן לאכוף, משום שאז עלול הדבר לפגום בתוקפו ובכשרותו של הגט. גט כשר, רק אם ניתן בהסכמה ומרצון חופשי.

הסדרי ראיית ילדים למשל , לא ניתן לאכוף באמצעות לישכת ההוצאה לפועל ובחוק ההוצאה לפועל- 1967, יש הוראות מפורשות שאוסרות נקיטת הליכים לאכיפת הסדרי ראיה.

חלוקת רכוש- ניתנת לאכיפה למשל ע"י כך שאחד מן הצדדים או שניהם פונים לביהמ"ש ומבקשים כי יתמנה כונס נכסים לשם ביצוע פירוק שיתוף וחלוקת רכוש בין בני הזוג.

שאלה:

מהו תוקפו של סעיף בהסכם גירושין, אשר בו התחייבה האם לשפות את האב במקרה בו תוגש תביעה למזונות או להגדלת מזונות ע"י ילדו ?

תשובה:

ככלל, "סעיף שיפוי" מיועד להחזיר לצד, שכלפיו נעשית התחייבות, להימנע מהגשת תביעות בעתיד, את כל ההוצאות והחיובים הכספיים, אשר עלולים להיות מוטלים עליו כתוצאה מהגשת תביעה כנגדו. כיום בדרך כלל, בתימ"ש מסרבים לאשר "סעיפי שיפוי" , משום שהם נוצרים לעיתים בנסיבות של עושק, או במילים אחרות בנסיבות של התניית מתן הגט בהסכמה לסעיף שיפוי. בטרם ימומש סעיף שיפוי, על ביהמ"ש לבחון את מצבה הכלכלי של האם . באם מצבה הכלכלי של האם איננו איתן , אזי יידחה מימוש סעיף השיפוי, עד שמצבה הכלכלי ישתפר , ורק אם מצבה הכלכלי של אימם של הילדים מבוסס למדי, רק אז יתכן שניתן יהיה להוציא לפועל את סעיף השיפוי, וכפי שנאמר בפסיקה "עד שתעשיר" וכל זאת על מנת שהילדים הסמוכים לשולחנה ונמצאים בחזקתה לא ייפגעו מחסרון הכיס, אשר עלול להיגרם לה כתוצאה מסעיף השיפוי. ברבות השנים, נמצאה דרך משפטית לטפל בנקודת החולשה של סעיפי השיפוי, על ידי שנדרשו ערבים וערבות של צדדים שלישיים, לעניין השיפוי ובכך נעשה נסיון לעקוף את חסרון הכיס של אם הקטינים ואת התחייבותה הבעייתית. בתימ"ש, כאמור, אינם מצדדים בפתרונות מעין אלה .

שאלה

התגרשתי בראשית שנות ה-90. ביהמ"ש המחוזי אישר את הסכם הגירושין שלי, והעניק להסכם תוקף של פסק דין. בהסכם הגירושין נכתב, כי במידה ואשתי לשעבר תגיש תביעה להגדלת מזונות ילדים, ישירות או בעקיפין, אהיה זכאי לפיצוי כנגד החיוב הכספי שיוטל עלי. בתמיכה לכך, צורפו כתבי ערבות של שני ערבים, קרובי משפחתה, להסכם הגירושין. בניגוד לאמור בהסכם, ילדיי הקטינים הגישו נגדי תביעה להגדלת מזונות. כיצד עלי לפעול?

תשובה

ככלל, בתי המשפט למשפחה נוטים להימנע מאכיפת סעיפי שיפוי בהסכמי גירושין. זאת, משום שביהמ"ש העליון הטיל הגבלה על אכיפת סעיפי שיפוי, בקובעו שוב ושוב, תנאי שכזה בהסכם, יופעל, רק אם מצבה הכלכלי של האם מבוסס, אחרת הטלת שיפוי עלולה להיות על חשבון הילדים כתוצאה מן ההרעה או ההכבדה הכספית שתוטל על אמם.

ברם, המצב שונה כאשר צד שלישי, למשל ערב, מגיש תביעה. למרות שבתי המשפט למשפחה, אשר קמו באמצע שנות ה-90 חדלו לאשר ערבויות של צדדים שלישיים לשיפוי אחד הצדדים, במקרה של הפרת הסכם גירושין, בתי משפט יאכפו ערבויות מעין אלה, שכבר אושרו ע"י בימ"ש, והפכו לחלק מפסקי דין לגירושין. בהתאם לכך, אב שנתבע להגדלת מזונות המהווה הפרה של הסכם גירושין, יוכל לנקוט הליכים משפטיים נגד נותני הערבות להסכם. האב יוכל לבקש מביהמ"ש, להורות על הערב/ים לשלם את הפרשי המזונות, שהוטלו עליו בערבות התביעה להגדלת דמי המזונות שהגישו הקטינים.

שאלה: 

יש לי ספקות לגבי גירושי מבעלי לשעבר, ואני שוקלת לשוב ולהתגורר עימו מבלי להינשא לו בשנית.

האם חזרה לחיים משותפים , עם בעלי לשעבר עלולה להשפיע על תנאי הסכם הגירושין , אשר בו התחייב בעלי לשעבר, לשלם לי מזונות , עד שאנשא בשנית? 

תשובה: 

אם בני זוג שהתגרשו חוזרים לחיות ביחד, הרי שעובדה זו עלולה להשפיע על תנאים שנקבעו בהסכם הגירושין , אשר יש להם תחולה כלפי העתיד וזאת במקרה שיתעורר ביניהם סכסוך שיגיע אל ביהמ"ש. במקרה שכזה התשובה איננה חד משמעית ובית המשפט יכול להחליט על אחת מכמה אפשרויות:

א. בית המשפט יכול להחליט שהמעבר למגורים עם בעל לשעבר, עשוי להעיד על וויתור באמצעות התנהגות, על הזכות לקבל מזונות, כפי שהוסכם בהסכם הגירושין, מן הטעם שבעל ואישה לשעבר , שמתגוררים יחדיו, נושאים בדרך כלל בהוצאות המחייה השוטפות ביחד ולחוד, ולפיכך תשלום מזונות , ע"י הבעל לשעבר, עפ"י הסכם הגירושין, בנוסף לתשלום בהוצאות שוטפות, הינו בבחינת כפל תשלום ועל כן המעבר למגורים ביחד, עשוי לגרום לביטול החלק בהסכם שמתייחס לתשלום דמי מזונות, לאחר הגירושין.

ב. אפשרות נוספת שקיימת היא,שבית המשפט יחליט כי ,בתקופת המגורים עם בעל לשעבר "הוקפא" החלק בהסכם שמתייחס לתשלום מזונות לאחר גירושין , והוא "יופשר" בשנית, אם יתרחש פירוד בין בני הזוג .

שאלה: 

בעלי לשעבר ואנוכי חתמנו על הסכם גירושין , אשר במסגרתו הסכמתי לגבות את מזונות ילדינו אך ורק מהמוסד לביטוח לאומי. המוסד לביטוח לאומי הפסיק, לפני זמן מה את תשלומי המזונות בגלל, שכיום אינני עומדת יותר, במבחן ההכנסה או בקריטריון הגיל של הילד .אני מעוניינת לפנות לבית המשפט ולהגיש תביעה למזונות ילדי בגלל שכיום אינני מקבלת את דמי המזונות מאביו. האם אני יכולה להגיש תביעה שכזו? 

תשובה: 

בדרך כלל, ילדים אינם צד להסכם אשר נחתם בין הוריהם ועל כן ניתן לפנות בשמם של הילדים, לבית המשפט, לצורך הגשת תביעה בעניין מזונות.

הסעיף/התנאי בהסכם אשר קובע את דרך גביית המזונות, הינו בבחינת פיסקה מגבילה, והוא פוגע ביכולת הילדים לקבל את דמי מזונותיהם בכל דרך אחרת.

שני ההורים כאפוטרופוסים טבעיים של הילדים, מחוייבים להסכים על תנאים אשר לא יפגעו בטובת ילדיהם. מכיוון שתנייה מעין זו, עלולה לפגוע בילדים, הרי שהיא מבוטלת מעיקרא.

שאלה:

בעלי ואני עומדים להגיע להסכם גירושין. ברוב הנושאים הגענו להסכמות, אך איננו יכולים בשום אופן להגיע להסכמה בנושא מכירת בית המגורים של המשפחה. בעלי טוען שמצב השוק גרוע מכדי למכור את הבית עכשיו, אך אני סבורה שהוא מעכב את המכירה כדי שאני אחזור בי מכוונתי להתגרש ממנו. האם קיימים פתרונות יצירתיים כלשהם למצב כזה? 

תשובה:

כן! למשל, ניתן להסכים שהנכס יימכר תוך פרק זמן מסוים, רק אם תתקבל הצעת מחיר מינימלית מסוימת, ושאם הנכס לא יימכר תוך פרק הזמן שייקבע, הוא יימכר למרבה במחיר, גם אם המחיר שיוצע יהיה נמוך מהמחיר המינימלי שייקבע.

שאלה:

האם ניתן לאשר בבית משפט הסכם גירושין, אשר שולל כל קשר בין האב ובין ילדם של בני הזוג, בהיבט של משמורת, אפוטרופסות ו/או הסדרי ראיה, ואשר מחייב את הצדדים עד הגיעו של הילד לגיל 18? 

תשובה:

כנראה שלא. גם אם האב מסכים לוותר על כל הזכויות האלה, הסדר שכזה הוא בלתי חוקי ובלתי סביר, ולא מתקבל על הדעת שבית משפט יאשר הסכם שכזה.

שאלה:

האם יש צורך להתייחס במפורש בהסכם גירושין לביטול של צוואה הדדית שנעשתה ע"י הצדדים במועד מוקדם יותר? 

תשובה:

לא! פשוט יותר לעשות צוואה חדשה, המבטלת במפורש את הצוואה הקודמת.

אם לאחר הגירושין מתברר, שמסמכי ה"גיור" של אישה "יהודיה" זוייפו, איזה השלכות יש לכך על הסכם גירושין, אשר אושר בבית הדין הרבני ?

תשובה: 

לבית דין רבני יש סמכות שיפוט לדון בענייני גירושין של יהודים ובלבד שבני הזוג הינם יהודים מלידה או שמי מהם עבר גיור כהלכה. אדם שהשיג מסמכי גיור מבלי שהתגייר כדת וכדין או שגוייר בהליך בלתי תקין או ע"י אדם בלתי מוסמך , איננו יהודי וההליך שעבר חסר תוקף . אישה לא יהודיה שהשיגה תעודת גיור מזוייפת והשתתפה בהליך גירושין שהתנהל בביה"ד הרבני, בהליך שכזה, לביה"ד אין סמכות שיפוט וההחלטות שניתנו במסגרתו הינן מחוסרות תוקף משפטי מחייב. במצב שכזה האישה, ככל הנראה, תהיה חופשייה להגיש בבית המשפט לענייני משפחה תביעות בנושאים, הכלולים בהסכם הגירושין. היא לא תהיה מחוייבת על פי הסכם הגירושין, אשר אושר בבית הדין הרבני, כיוון שלא היתה לו סמכות לאשר אותו, כי האישה לא יהודיה.

נקודות אלה עלו מהחלטה שהתייחסה למספר תביעות, שהוגשו בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, ע"י אישה לשעבר, אשר גילתה, שהגיור שלה היה מזוייף. בהחלטתו בחודש מרץ 2002, בית המשפט כתב, שלמרות שלא היתה לו סמכות להכריע בשאלת תוקפו של הגיור, הוא יכול היה להכריע בכך דרך אגב, לצורך ההתמודדות עם התביעות שהוגשו ע"י האישה. ביהמ"ש פסק, שלגיור לא היה כל תוקף על פי הדין האזרחי הישראלי, והאישה היתה חופשייה להגיש תביעת משמורת, תביעת מזונות ותביעה רכושית בבית המשפט לענייני משפחה, כיוון שלבית הדין הרבני לא היתה סמכות לאשר את הסכם הגירושין של בני הזוג, שדן בנושאים האלה, משום שהאישה כאמור, לא היתה יהודיה.