חטיפת ילדים - חטיפה לא לפי אמנת האג

שאלה:

איך ניתן להחזיר לישראל ילד אשר נחטף למדינה שאיננה חתומה על אמנת האג ?

תשובה:

במצב שבו "ההורה החוטף" איננו מחזיר לישראל , ילד ששוהה במדינה שלא חתמה על אמנת האג ,אזי על ההורה האחר לפתוח בהליכים משפטיים, באותה מדינה שבה נמצא הילד .

שאלה:

בעלי ואני עולים חדשים. בעלי הינו יליד הודו. לאחרונה הוא לקח את הבן שלנו להודו, כדי לבקר את משפחתו, אך לא חזר. היו לנו בעיות בחיי הנישואין. הסברתי לו, שאם לא נצליח להתגבר על המשבר בחיי הנישואין שלנו, נוכל להיפרד אך להמשיך להתגורר בישראל. כיצד אוכל להחזיר את בני לישראל?

תשובה:

בניגוד למדינת ישראל, הודו איננה חתומה על אמנת האג, כך שהאמנה אינה חלה על הליכים משפטיים בענייני חטיפת ילדים בין שתי המדינות הללו. האפשרות הנותרת היא הגשת עתירה לצו "הביאס קורפוס", אשר אמורה להיות מוגשת בבית המשפט המוסמך בהודו

שאלה:

איזו פעולה יכול לנקוט הורה, שילדו נחטף לישראל ממדינה, שאינה חתומה על אמנת האג, כדי להחזירו למולדתו?

תשובה:

קיימות שתי אפשרויות. אפשרות "העזרה הראשונה" היא להגיש עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק בירושלים למתן צו הביאס קורפוס להחזרת הילד לחו"ל. זו הדרך לפעול בסמוך, לאחר שהתרחש מעשה חטיפה, ממדינה שאינה חתומה על האמנה.

האפשרות השניה היא להגיש תביעה להחזרת הילד החטוף בבית משפט לענייני משפחה בישראל. ואולם, ההליך יהיה ארוך יותר. על פי חוק בית המשפט לענייני משפחה – 1995, בית המשפט לענייני משפחה מוסמך לדון הן במקרים, שבהם החטיפה הנטענת היא ממדינה, החתומה על אמנת האג בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפת ילדים - 1980, והן במקרים, שבהם החטיפה הנטענת היא ממדינה, שאינה חתומה על האמנה.

יש לציין, שאם האפשרות השניה נבחרת, וההורה החוטף מגיש תביעת משמורת באותו בית משפט לענייני משפחה, ולא התקיימו דיונים בנושא המשמורת בחו"ל, סביר להניח, ששתי התביעות – בעניין החטיפה ובעניין המשמורת – יידונו יחד, והדגש יהיה על "טובת הילד".

שאלה:

איזו פעולה משפטית יכולה להינקט בישראל ע"י הורה, המתגורר ברשות הפלשתינית, כדי להחזיר את ילדו, שנחטף מהרשות הפלשתינים לשטח ישראל?

תשובה: 

הרשות הפלשתינית איננה מדינה, ולפיכך היא חסרה את הכשרות המשפטית להיות חתומה על אמנת האג בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפת ילדים – 1980, שעליה יכולות להיות חתומות מדינות מוכרות בלבד. לפיכך, למרות שישראל היא צד לאמנה, אף על פי כן, הורה שמתגורר ברשות הפלשתינית אינו יכול להגיש בישראל תביעה ,על פי אמנת האג להחזרת ילדו החטוף אל הרשות הפלשתינית. הדרך היעילה ביותר מבחינת אותו הורה הינה הגשת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק בירושלים, למתן צו "הביאס קורפוס", שמיועד לגרום להחזרת הילד אל הרשות הפלשתינית.

בחודש מרץ 2000 , אב שחי בעזה, פתח בהליכי "הביאס קורפוס" בבית המשפט הגבוה לצדק, להחזרת שני ילדיו, שלפי טענתו נחטפו ע"י אימם, לישראל לאחר שהם התגרשו זה מזה. עתירתו נדחתה. בית המשפט פסק: "עניין המשמורת על הילדים צריך להידון בבית המשפט לענייני משפחה, שבו הוא תלוי ועומד". האם, אזרחית ישראלית, נוצרית אורתודוכסית בדתה, הגישה תביעת משמורת בבית המשפט לענייני משפחה, מספר שבועות קודם לכן. היא טענה בתביעתה, שהקטינים מסרבים לחזור לעזה, שבה הם עברו סבל נפשי וגופני.

שאלה:

לאחר שהתחתנתי עם אישתי גרנו בחו"ל, שם עבדתי בחברת בניה ישראלית. בתנו נולדה בארץ ותמיד הקפדנו לבקר בישראל. לפני שבועיים אישתי נעלמה יחד עם בתי. היא התקשרה אלי מישראל ואמרה לי כי אינה מוכנה לגור בחו"ל יותר. מבירור שערכתי עם שגרירות ישראל במדינה בה אני עובד, התברר לי כי מדינה זאת אינה חתומה על אמנת האג. מה ביכולתי לעשות ?

תשובה:

להורה ישראלי שמתגורר במדינה שאינה חתומה על אמנת האג, שילדו נחטף לישראל ואשר מעוניין להשיבו לאותה מדינה, קיימות מספר אפשרויות פעולה. הדרך המהירה ביותר היא, פניה לבית המשפט העליון בבקשה להוצאת צו "הביאס קורפוס" להחזרת הקטין, דבר שהוא בסמכותו של ביהמ"ש העליון עפ"י הוראות חוק יסוד: השפיטה.

דרך פעולה נוספת היא פנייה לבית המשפט לענייני משפחה בישראל, בבקשה ליתן צו להחזרת הקטין. חוק בית המשפט לענייני משפחה מסמיך את בית המשפט לדון בענייני חטיפת קטינים הן ממדינות אשר חתומות על האמנה והן ממדינות אשר אינן חתומות על אמנת האג בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפת ילדים - 1980. פניה זאת אפשרית רק כאשר לא נעשתה פניה לבית המשפט העליון למתן צו "הביאס קורפוס".

ישנן מספר בעיות באפשרות השניה; ראשית, זאת דרך איטית יותר. שנית, בהנחה כי לא היו הליכים בענין, ההורה החוטף יכול לתבוע משמורת בארץ כתגובה לתביעת החטיפה, דבר אשר יעניק גוון ישראלי לסכסוך. ביהמ"ש ידון בשני הנושאים והדגש לא יהיה על החטיפה עצמה כי אם על טובת הקטין.

בדצמבר 1999 נדון מקרה דומה בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, שם הוגשו תביעות סותרות על ידי הורים לשלושה ילדים. במקרה הנ"ל האב עבד בסרי לנקה, וכאשר האם והילדים היו אמורים לעזוב את ישראל, בה נולדו וביקרו באופן קבוע, לסרי לנקה, שאינה חתומה על אמנת האג, האם השאירה אותם בארץ. האב תבע את השבתם לאחר שלושה חודשים והאם תבעה משמורת. האב תבע משמורת גם בסרי לנקה, אך טרם התקיים שם דיון. ביהמ"ש פסק שבמצב בו ההורים מתגוררים בארצות שונות ההכרעה תהיה לפי טובת הילד ומקום מגוריו של הילד נגזר ממקום מושבו של ההורה המשמורן.