החזקת ילדים/משמורת -שיקולי בית המשפט

שאלה:

כיצד ביהמ"ש לעינייני משפחה מחליט בענין המשמורת ?

תשובה:

עפ"י חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות – 1962, במקרה שקיימת הסכמה בין הורים בעניין משמורת והסדרי ראיה של ילדיהם, ביהמ"ש יבחן את ההסכם ויאשר אותו אם ההסכם ייראה בעיניו הוגן ומאוזן ובמידת הצורך ביהמ"ש ייעזר ויסתייע בחוות דעת של אנשי מקצוע , עובד סוציאלי או פסיכולוג. לעומת זאת, באם אין הסכמה בין הורים בנושא המשמורת, הרי שביהמ"ש בוחן את שאלת המשמורת עפ"י אמות המידה של טובת הילד וזכויות הילד. בדרך כלל, ילד עד גיל 6 אמור להימצא במשמורת אימו, אלא אם כן קיימות נסיבות יוצאות מן הכלל, אשר לא מאפשרות את השארת הילד במשמורת האם (כגון: אלכוהוליזם, זנות, התמכרות לסמים, מחלת נפש) .ביהמ"ש מוסמך למנות מומחה שיבדוק ויגיש המלצות בשאלת המשמורת. ביהמ"ש בדרך כלל מתחשב בחוות דעת של מומחים, כגורם מנחה, אך לא מחייב . אם דיון בנושא זה מתנהל בבית הדין הרבני, אזי מתנהל שם הליך דומה , אולם שם קיימת עדיפות לתפיסות שלקוחות מן הדין הדתי כגון: שעל בנות להישאר במשמורת אימן ועל בנים להימצא במשמורת אביהם.

שאלה:

האם בתיקי משמורת, אשר בהם הילד הוא בגיל בית ספר, ביהמ"ש מעניק יחס שווה לאימהות ולאבות, בלי להפלות ולהעדיף אימהות על אבות?

תשובה:

עד שילד מגיע לגיל 6 ישנה העדפה בחוק של האם על פני האב, בכל מה שכרוך בטיפול ובהשגחה על הקטין/ה. על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות – 1962, המשמורת ניתנת בדרך כלל, לאימהות לילדים, שהם מתחת לגיל 6, אלא אם כן קיימות סיבות מיוחדות, שלא להעניק להן את המשמורת על הילדים. כאשר ילד מגיע לגיל 6, לא קיימת עוד העדפה מובנית לכך שהמשמורת תהיה נתונה לאם דווקא.

על פי החוק הנ"ל, כאשר ילד עובר את גיל 6, והוריו אינם מגיעים לידי הסכמה בשאלה, למי מהם תהיה נתונה המשמורת עליו, לבית המשפט נתונה הסמכות להכריע במחלוקת. בית המשפט אמור לשקול את המסוגלות ההורית של כל אחד מההורים, בלי שום קשר למינו של ההורה. מה שחשוב הוא התאמתו של ההורה לתפקיד משמורן, תפקיד המצריך איכויות מסויימות.

בית המשפט לענייני משפחה בירושלים הסביר זאת בבירור בתיק משמורת בחודש נובמבר 2001: "אין כאן שוויון מתמטי; יש כאן חלוקת תפקידים, באופן שכל הורה יוכל להשקיע מיטב יכולתו לטובת הילדה. השוויון בא מתוך ראיית צרכי הקטינה ומי מההורים מסוגל יותר למלא כל אחד מהצרכים האלה ורק אם המסוגלות בנושא מסויים שווה, אז יהיה שוויון מדוייק בעניין זה. לדוגמא, ייתכן שהורה אחד מצטיין בהענקת חום אהבה וחיבה, והשני בהעשרה אינטלקטואלית, ויתכן ששניהם שווים בעניינים אלה. ויש גם להביא במאזן המידה אם מרכיבי אישיותו של הורה זה או אחר פוגעים או עלולים לפגוע בקטינה, ולסדר את העניינים כך, שתופחת ההשפעה השלילית הזאת".

שאלה:

האם בית המשפט מתחשב ברצונו של ילד בתביעה שמתנהלת בפניו בעניין משמורת קטין ?

תשובה:

בית המשפט לוקח בחשבון את רצונו של ילד, אם גילו כ- 10 שנים, ובלבד שהילד מבטא בגרות נפשית מסויימת ובימ"ש מתרשם שהוא נוקט עמדה עצמאית עד כמה שאפשר.
אין משמעות הדבר, שבית המשפט נותן עדיפות לרצונותיו של ילד, על פני נתונים אחרים שהוא מביא בחשבון . כאשר המאבק על המשמורת איננו מתרחש בין שני הורים , עם פטירת אחד מההורים, אלא בין ההורה שנותר בחיים לבין הוריו של ההורה שנפטר , אזי ניתנת בדרך כלל עדיפות לרצונותיו של הילד.
כך למשל, במקרה שנדון בבית המשפט לענייני משפחה בתל- אביב, המשמורת על ילד בגיל 10 , נמסרה לאב, אשר חי בשבדיה , למרות שהילד הצהיר בבירור באוזני פקידת הסעד שהתמנתה ע"י בית המשפט , שהוא מעדיף להמשיך לחיות בישראל , מאשר להסתגל לחיים חדשים ולתרבות חדשה בחו"ל.
בית המשפט קבע, שרצונותיו של הילד, הם מישניים, לעומת זכותו הטיבעית של האב לגדל את ילדו , לאחר מות האם.
רק נסיבות חריגות ומיוחדות עלולות להצדיק התעלמות מן הזכות הטיבעית של הורה לגדל את ילדו. באופן טבעי, כאשר מאבק המשמורת מתנהל בין שני הורים ביולוגיים , השיקול המרכזי הוא "טובת הילד" ו/או "זכויות הילד" .

שאלה:
מהי גישתו של ביהמ"ש, ביחס לראיות המוגשות בתיקים בהם מעורבים קטינים?

תשובה:
בתי משפט בישראל הדנים בעניינים הנוגעים לקטינים, מחויבים לקבל, לאסוף ולשמוע ראיות מכל מקור אפשרי וככל שהדבר ניתן.
בשנות ה-90 ביהמ"ש העליון קבע כי:
"הכרעה בעניין טובתם של ילדים...הינה קשה מכל קשה, והרי לא תחת א-לוהים הוא השופט. קשיים אלה בהכרעה, דווקא הם, חייבים להוליך למסקנה שבית משפט יבקש לשמוע עוד ועוד אודות טובתו של ילד, מפי מומחים לדבר ואחרת".

שאלה:
האם יכובד רצונו של קטין להתגורר עם אביו, ולא עם אמו, אשר שימשה עבורו כהורה המשמורן, מזמן היותו תינוק, וזאת כאשר אין פגם מהותי במסוגלות ההורית של מי מההורים?
תשובה
כן! בחודש ספטמבר 2004, בימ"ש למשפחה בכפר סבא הורה על מעבר זמני של זכות המשמורת על קטין בן 12 מאמו לאביו. זאת, מאחר וביהמ"ש שוכנע כי זהו רצונו האמיתי של הקטין, וכי הקטין, באופן עקבי, עומד על רצונו זה, להתגורר בבית אביו במשך ימות השבוע. לאחר שביהמ"ש שמע את הקטין, אשר היה במשמורתה של האם מגיל צעיר מאוד, ביהמ"ש קבע לאחר שפגש את הקטין, כי הקטין גילה דעה בוגרת וביטא באופן בהיר ונחרץ את רגשותיו, דעותיו ועמדותיו. ביהמ"ש סבר לכן, כי יש לכבד את רצונו של הקטין, גם עפ"י מחוייבותה של מדינת ישראל לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד, ולהימנע מהשבתו בשלב זה למשמורת אמו במקום מגוריה, בעל כורחו.
לקטין לא היתה ביקורת כלפי אמו, אשר מצידה התנגדה להעברת המשמורת לאב. אולם הקטין הסביר כי, עד כה, נמנעה ממנו אפשרות המגורים יחד עם אביו, אשר התגורר באזור אחר בישראל. הקטין אמר כי בעבר הובטח לו כי יוכל לבחור עם מי הוא רוצה להתגורר לכשיגיע לחטיבת הביניים, וכי יש לכבד את ההבטחה הזאת. הקטין סיפר לביהמ"ש כי הוא אינו צופה קשיי השתלבות במקום החדש, מפני שהוא שמר על יחסים קרובים עם אביו ומשפחתו המורחבת, לאורך השנים, ובן דודו אף עתיד ללמוד עמו באותה שיכבה בביה"ס החדש. בנוסף, הקטין אמור לשהות אצל אמו במהלך סופי השבוע, והוא מבין כי נקיטת ההליכים המשפטיים,מצידה של אמו, נעשו, אך ורק, בשל אהבתה אליו

שאלה
האם יש סיכוי לאב לקבל משמורת על בנו הקטין, בן ה-11, אם הוא הומוסקסואל מוצהר?
תשובה
במאבק משמורת, בין הורים, נלקחת בחשבון מסוגלותו ההורית של כל אחד מהוריו של הקטין. כמו כן, ביהמ"ש מתחשב בדעתו של הקטין אם הוא בגיל העשרה, אם ייקבע כי הקטין בוגר מספיק.
בחודש יולי 2003 בימ"ש למשפחה בכפר סבא קבע, כי קטין בגיל ההתבגרות יהיה במשמורת משותפת של אמו ואביו ההומוסקסואל. ביהמ"ש הדגיש, כי האב הינו ההורה המועדף מבין שני הוריו של הקטין. האם לא הצליחה להתגבר ולהתאושש מן ההלם שפקד אותה לנוכח הצהרתו של האב על היותו הומוסקסואל, ויצאה למלחמה כוללת נגד האב, מבלי להתחשב בהשלכות הרגשיות הקשות שהיא גורמת בכך לבתם המתבגרת בת ה-15. למרות שביהמ"ש העדיף להעביר את המשמורת מן האם לאב, ולקבוע, כי הוא ההורה המשמורן ולא האם, לאחר שהתרשם ביהמ"ש מרמת הבשלות של הבת ויכולתה לקבל החלטות, אף על פי כן, ביהמ"ש כיבד את רצונה של הקטינה לבלות את זמנה בחלקים שווים עם שני ההורים, והחליט על משמורת משותפת.

שאלה:

מה הדין, כאשר מתחולל מאבק משמורת בין שני הורים, שבו מוכח שההורה המשמורן אינו כשיר לשמש בתפקיד זה והמאבק איננו ניתן לפתרון, בתוך המשפחה משום שהורה האחר איננו מסוגל או איננו רוצה לקבל את הילדים וכתוצאה מכך לילדים "אין לאן ללכת"?

תשובה:

במקרים קיצוניים, כאשר ההורה, הנטען להיות בלתי כשיר, הינו חלש מבחינה מנטלית או מבחינה ריגשית מכדי להתמודד עם צורכי הילדים, וההורה האחר איננו יכול או איננו רוצה לקבל את הילדים, הקטינים עשויים להילקח ממשמורת ההורה/ההורים, ולהיות מוכרזים כ"נזקקים" על פי חוק הנוער (טיפול והשגחה) – 1960.

הדבר הודגש בפסק דין, שניתן ע"י בית המשפט המחוזי בתל אביב, כאשר הוא דן, בחודש נובמבר 1999, בערעור שהוגש ע"י אם, על החלטה שניתנה ע"י בית המשפט לנוער, אשר הכריז על ילדיה כעל "קטינים נזקקים", וציווה שהם יילקחו מרשותם של שני הוריהם. האם והאב היו גרושים זה זמן מה, אך היו נתונים במאבק בעניין משמורת בבית הדין הרבני במשך ארבע שנים.

כאשר אחד מן ההורים מוכיח, שההורה האחר איננו כשיר להיות הורה, משמורן, אפשר לעתים ללוות הורה שכזה באמצעות מתן ייעוץ, הדרכה וטיפול, כאשר הילדים עדיין חיים עם אחד מההורים. ואולם, במקרים קיצוניים, ניתן לטפל בילדים רק כאשר הם נלקחים מרשותם של שני הוריהם. לאחר שבחן את כל הראיות, כולל חוות דעת של מומחים, בית המשפט פסק, שכזה היה המקרה שלפניו. הפתרון הטוב ביותר, הן עבור ההורים והן עבור הילדים, הוא לקבל טיפול מתאים, שבמהלכו יהיה צורך, שהילדים יימסרו באופן זמני לידי רשויות הרווחה המקומיות, פסק בית המשפט, בדחותו את ערעורה של האם.

שאלה:

מדוע בתי המשפט מבקשים ממומחה, שאינו מכיר ילד, לתת חוות דעת והמלצות בעניינו של אותו ילד, כאשר העובד הסוציאלי שעובד עם המשפחה מכיר את הילד, והוריו של הילד מכירים את הילד אפילו טוב יותר ?

תשובה:

במסגרת תביעת משמורת, בחודש נובמבר 2001, בית המשפט לענייני משפחה בירושלים הסביר, מדוע חוות הדעת של המומחים והמלצותיהם, הן לעתים קרובות חשובות מאוד:

"כיוון שמדובר במומחים שאינם מכירים בפרוטרוט את ההיסטוריה של המשפחה, הסיכוי להסיט את המומחה לטובת אחד מהצדדים, והסיכוי שהמומחה ייקלע למצב של הזדהות-יתר עם אחד מהצדדים, מופחת.

בית המשפט העיר, שמערכת יחסים ארוכת טווח עם עובד סוציאלי, יוצרת פוטנציאל למשוא פנים מצד העובד הסוציאלי, והדבר עלול למצוא ביטוי בדו"חות שלו.

שאלה:

במסגרת מאבק המשמורת על ילדינו, שאני ובעלי-לשעבר מנהלים בבית המשפט לענייני משפחה, ביהמ"ש הורה לעובד הסוציאלי להכין תסקיר פקיד סעד . בעלי הוא אדם בעל כושר שכנוע מעולה, עם אישיות כריזמטית . אני חוששת שהוא כבש את ליבו של העובד הסוציאלי. האם בתי המשפט מודעים לכך שדו"חות של עובדים סוציאליים עלולים להיות מוטים לטובת צד זה או אחר ?

תשובה:

כן! בפסק דין שניתן בתביעת משמורת בחודש נובמבר 2001, בית המשפט לענייני משפחה בירושלים כתב על הסכנות האלה, כדלקמן: "כיוון שעובד סוציאלי חשוף במשך תקופה ארוכה להורי הילדים ולילדים, הוא עלול להצטרף בקלות ל"מחנה" של אחד מההורים. סביר גם להניח, שוויכוח בין אחד מההורים לבין העובד הסוציאלי, יסתיים בכך שהדו"ח של העובד הסוציאלי לא יהיה אובייקטיבי, וייטיב עם ההורה האחר.

שאלה:

אני חיה בנפרד מבעלי, והמשמורת על שני ילדינו נתונה לי. אביהם מאיים להגיש נגדי תביעת משמורת בבית המשפט. הוא טוען, שאינני דואגת להם כראוי, שבגדיהם מלוכלכים ולא מגוהצים, ושיש בידיו תמונות המוכיחות את טענותיו. האם בית המשפט יתייחס לטענותיו ברצינות במסגרת תביעת משמורת?

תשובה:

לאור מה שנקבע בתיק משמורת שנדון בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, סביר להניח שבית המשפט לא יראה בעין יפה את מעשיו של האב, ויתכן שיאמר שהאב מעוניין יותר באיסוף ראיות נגד האם, מאשר בטובת הילדים. באותו מקרה, שנדון בחודש נובמבר 2001, האב טען שהאם איננה דואגת כראוי לילדתם – והציג בפני בית המשפט דוגמיות מבגדיה הקרועים והמלוכלכים של הילדה, ותמונות של ציפורניה הבלתי גזורות כביכול.

בית המשפט דחה את תביעתו של האב להעברת המשמורת על הילדה אליו, ואמר על המוצגים כך: "האב לא הסביר מה מנע ממנו לגזור את ציפורניה של הילדה, אם לדעתו הן היו ארוכות מדי ומוזנחות. זו הדרך הנכונה והראויה, שעל הורה לנקוט בה כלפי ילדו… בדיקה קפדנית של הילדה ושל בגדיה במהלך ביקוריה, מצביעה על גישה, שאינה עולה בקנה אחד עם טובת הילדה. על האב להקדיש את זמנו (המועט, על פי טענתו) לילדה ולא לבניית תיקים משפטיים נגד האם".

שאלה:

כיצד ביהמ"ש מחליט היכן יתגורר ילד בגיל העשרה, כאשר הוא/היא עזב/ה את הבית, נחוש/ה בדעתו/ה שלא לחזור הביתה, והדו"ח של העובד הסוציאלי ממליץ שהוא/היא יחזרו הביתה?

תשובה:

בסיטואציה כזו ביהמ"ש יחליט מהי "טובת הילד". ביהמ"ש ייקח בחשבון, הן את דעותיו של בן העשרה, והן את הדו"ח של העובד הסוציאלי, אשר נועד לשמש כעזר/כמנחה בלבד, והוא ייתן את החלטתו בהתבסס על הפרשנות שלו את טובת הילד.

מקרה שנדון בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים בחודש יוני 2001 ממחיש נקודה זו. הוריה של נערה בת 17, אשר עזבה את הבית ועברה לגור עם אחת מאחיותיה הגדולות, ביקשו מבית המשפט שיורה לה לשוב הביתה, ושיורה לגבר נשוי, שלפי טענתם ניצל אותה רגשית ומינית, להימנע מכל קשר איתה. הנערה הכחישה קיומו של כל קשר בלתי ראוי עם הגבר, והתחננה לביהמ"ש שלא ישלח אותה בחזרה אל בית הוריה הדתיים מאוד, שלפי טענתה התעללו בה, או אל הקהילה שבה היא גדלה. הדו"ח של העובד הסוציאלי המליץ שהנערה תחיה בפנימיה, ולא עם אחותה הבכורה, שגרה קרוב לאותו גבר.

בית המשפט החליט שלא להורות לנערה לשוב אל בית הוריה, בקובעו שהדבר לא יהיה לטובת הקטינה, כיוון שהראיות הוכיחו שהאווירה בבית ההורים היתה שלילית ביותר. הנערה איימה בהתאבדות אם תישלח בחזרה אל בית הוריה, וטענה שהוריה התעללו בה. אף אחת מאחיותיה הגדולות של הנערה לא היתה בקשר עם ההורים, אשר התכחשו לבת הבכורה לאחר שהיא הגישה תביעת גירושין נגד בעלה. הראיות נגד הגבר הוכיחו, שלא היתה קיימת סכנה ממשית בכך שהנערה תתגורר עם אחותה הבכורה, עד שהיא תסיים את התיכון ותגיע לגיל 18, במיוחד כאשר הגבר התחייב בבית המשפט שלא להיפגש איתה ואף לא להתקשר אליה, למרות שהוא הכחיש את כל הטענות שנטענו נגדו, ואשר בית המשפט חשד שהן בלתי מבוססות. בית המשפט פסק שהגבר ואשתו, אשר תמכו באחות הבכורה בהליך הגירושין שלה, יוכלו לבקר בבית האחות כאשר הקטינה תהיה נוכחת, אך לא יוכלו להזמין את הקטינה לבקר בביתם עם אחותה.

שאלה:
האם אב יכול לקבל את המשמורת על ילדו הקטין בגלל שהאם מובטלת?

תשובה:
השאלה אם האם עובדת או לא אינה הגורם המכריע ואינה הגורם היחיד כאשר נבחנת השאלה מי משני ההורים יקבל את המשמורת על הילד. כאשר אין הסכם בין ההורים, בית המשפט יבחן מי משני ההורים מתאים יותר להיות משמורן, ובית המשפט נוהג למנות מומחה בתחום, כדי שיגיש דו"ח וייתן המלצות בנושא. יתר על כן, ההורה שאינו משמורן – האב – חייב במזונותיו של הקטין אם המשמורת נתונה לאם.

שאלה:

האם בית המשפט יכול להתערב, כאשר הורים חיים בנפרד, ומעבירים מסרים סותרים לילדם הקטין?

תשובה:

כן! לדוגמא, במסגרת הליכים, שנפתחו ע"י אב בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים בחודש נובמבר 2001, בהם הוא ביקש, שהמשמורת על בתו בת ה – 6, תועבר מאמה של הילדה אליו, האם ביקשה התערבות של ביהמ"ש בתקופת הביניים, בנושא דפוסי החיים המתנגשים של ההורים . בני הזוג ניהלו בתקופת חייהם המשותפים אורח חיים מסורתי-דתי, אך כאשר נפרדו, האב הפך לחילוני, בעוד שהאם המשיכה לקיים אורח חיים דתי. כל אחד מההורים היה ביקורתי כלפי סגנון החיים של ההורה האחר וכלפי כישוריו לגדל את הילד, בראותו את טובת הילד מנקודת הראות שלו.

לאחר ששקל דו"חות שהוגשו ע"י מומחים, בית המשפט פסק, שמסרים סותרים, שניתנים לילד קטן ע"י הוריו, מזיקים לו, ושטובת הילד היא ערך עליון. בית המשפט הורה לשני ההורים להימנע מלמתוח ביקורת זה על זה בנוכחות הילדה, ולשמור על אחדות דעים, בהתחשב בכך שהם הסכימו על כך שהילדה תתחנך במסגרת מסורתית-דתית. בית המשפט הורה לאם שלא למתוח ביקורת על הילדה, אם הילדה תסטה מכללי ההתנהגות הדתית, שהוקנו לה בבית הספר. בית המשפט הורה לאב שלא לבקש מהילדה לעשות דברים שנוגדים את הדת, כמו להימנע מהדלקת נרות או להפעיל את הטלנויזיה בשבת.