שאלה:

לפני שנתיים, כשהייתי בן ארבעה עשרה, גיליתי במקרה שמי שגידלו אותי אינם הורי הביולוגיים, ושהם אימצו אותי כשהייתי כבן שנה וחצי. מאז שגיליתי את הדבר חלה התדרדרות ביחסים ביני ובינם וכיום אני לומד בפנימיית נוער וסובל מאוד. אני רוצה מאוד ליצור קשר עם הורי הביולוגיים. האם הדבר אפשרי ?

תשובה:

לא ! חוק אימוץ ילדים – 1981 קובע שככלל פנקס האימוצים לא יהיה פתוח לעיון, למעט לרשימה מוגבלת של אנשים. מאומץ אמנם נכלל ברשימה, אך החוק מתנה את זכות העיון שלו בכך שיהיה בגיר. לפיכך, קטין מאומץ אינו יכול לגלות את זהות הוריו הביולוגיים עד הגיעו לגיל 18, אלא רק לאחר מכן.

  

שאלה:

לפני כ- 15 שנים הכנסתי את חברתי דאז להריון. משום ששנינו באנו מחברה דתית הסכמנו שחברתי לא תבצע הפלה אבל שהילד ימסר לאימוץ, וכך היה. לאחר מספר שנים התחתנו, והצטערנו מאוד שמסרנו את בננו לאימוץ. אנחנו רוצים לדעת האם אנחנו יכולים לברר למי נמסר בנינו הביולוגי לאימוץ.

תשובה:

לא ! חוק אימוץ ילדים – 1981 קובע שככלל פנקס האימוצים לא יהיה פתוח לעיון, למעט לרשימה סגורה של אנשים. הורים ביולוגיים שמסרו את ילדם לאימוץ אינם נמנים ברשימה סגורה זאת ועל כן אין הם זכאים לדעת מי אימץ את ילדם. עם זאת, ייתכן שהילד, לכשיהפוך לבגיר, יפנה בבקשה לפקיד הסעד ויגלה את זהות הוריו הביולוגיים ויבחר ליצור עמם קשר.

  

שאלה:

אישתי ואני הננו יהודים דתיים . איננו יכולים להביא ילדים לעולם, אולם אנו מעוניניים לאמץ ילד. האם בית הדין יכול לטפל בהליך האימוץ, במקום בית משפט לעינייני משפחה?

תשובה:

כן!ככלל לבית המשפט לעינייני משפחה יש סמכות עפ"י חוק אימוץ ילדים- 1981, וחוק בית המשפט לענייני משפחה – 1995, אולם נקבע בחוק האימוץ, שבמקרה שגם ההורים הביולוגיים וההורים המאמצים נותנים הסכמתם בכתב, יוכל בית הדין הרבני לקבל סמכות ,אולם זאת בכפוף לכך שהילד בעצמו מביע הסכמה בשאלת הסמכות. באם גילו של הילד הינו מתחת לגיל 9 או שהילד איננו מבין את משמעות ההסכמה אזי ,היועץ המשפט לממשלה באמצעות פרקליטות המדינה ,יכול לבטא הסכמה במקומו.

  

שאלה:
אני אם חד הורית המעוניינת למסור את בני לאימוץ. אני יודעת מיהו אבי התינוק. אין ביני לבין אבי התינוק כל קשר, והוא אינו מעוניין בקשר עם התינוק, אולם הוא גם מסרב לחתום על מסמכים כלשהם בעניין זה. האם אני אוכל להתקדם בהליכי האימוץ?
תשובה:
ראשית, אם חד הורית המעוניינת להשיג הכרזה על בנה כבר-אימוץ יכולה לפתוח בהליך אימוץ. לגבי האב הביולוגי שאינו נשוי לה, לביהמ"ש לענייני משפחה קיים שיקול דעת וביהמ"ש יכול להכריז על הילד כבר אימוץ, גם ללא הסכמתו של האב. זאת, בתנאי שהאב הביולוגי אינו מתגורר עם האם והוא מסרב ללא סיבה סבירה להכיר בילד.

  

  

  

שאלה:
אילו טענות ניתן להעלות נגד החזרתו של קטין, בגיל הרך, אל אמו הביולוגית המתנגדת לאימוצו, לאחר שגדל אצל בני זוג אשר קיוו כי יוכלו לאמצו באופן חוקי?

תשובה:
על טענות ההגנה לעניין זה, להתרכז בעקרון טובת הילד ובהיותו של אפשרות האימוץ, כלי למימושו, וכן יש לטעון כי החזרתו של הקטין אל אמו הביולוגית, בשלב זה, תגרום לנזק נפשי, וזאת בשל ניתוק הקטין ממי שמהווים את מגדליו העיקריים. בתיק אימוץ,
משנות ה- 90, שהגיע לבית המשפט העליון, בשלב הערעור, הוגשה חוות דעת מומחה אשר דנה בהשלכות האפשריות של העברת קטין להוריו הביולוגיים והתייחסה למונחים כגון: "נזק עמוק" וכן "נזק בלתי הפיך" בהתייחס לקטין רך בשנים.
חוות הדעת ציינה כי הנזק שייגרם בניתוקו של הקטין ממי שהוא מזהה כהוריו יהא עמוק ביותר ובלתי הפיך. נזקים כגון אלו מתפתחים בהמשך להפרעות נפשיות קשות כגון: הפרעות פסיכוטיות וכן הפרעות אישיות. מפני שמדובר בילד רך בשנים, שאינו מבין את המתרחש עליו מבחינה שכלית והוא חווה את מצבו כתחושת אובדן עמוקה ומוחלטת.

  

שאלה:

האם זוג של לסביות או הומוסקסואלים יכול לאמץ ילד בישראל?

תשובה:

כן – בעקבות פסק דין של בית משפט העליון מ1/05 אשר על פיו שתי לסביות קיבלו רשות לאמץ את הילד של השניה. בית המשפט העליון קיבל ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב ׁאשר  דחה בקשה, שהוגשה ע"י זוג לסביות, אשר כל אחת מהן רצתה לאמץ את ילדי רעותה, שנולדו כתוצאה מתרומת זרע אנונימית . בית המשפט המחוזי התיר, עם זאת, לכל אחת מהנשים, להירשם כאפוטרופוס נוסף של ילדי רעותה.

תמיד בתיקי האימוץ טובת הילד קובעת,לפי הנסיבות של המקרה – ואין למנוע או לפסול אימוץ מראש כאשר מדובר במועמד/ת הומוסקסואל או לסבית,אשר מהווה אפליה,קבע בית המשפט העליון.
לעומת זאת, בית המשפט הגבוה לצדק פסק, שכאשר זוג לסביות, אשר בידיהן צו אימוץ זר, מעוניינות לרשום אותו בישראל, הרישום במשרד הפנים הוא בעל אופי מינהלי בלבד, ואיננו בעל אופי משפטי. 

  

 

שאלה:

האם גבר ואישה החיים יחד כידועים בציבור, יכולים לאמץ יחד ילד בישראל?

תשובה:

לא. חוק אימוץ ילדים – 1981 מכיר בכשירותם של זוגות לאמץ ילדים, אך ורק אם הם הטרוסקסואלים ונשואים. אדם שחי ביחד עם ההורה הביולוגי של הילד, שאותו הוא/היא מעוניינים לאמץ, אך אינו נשוי לו/לה באופן רשמי, איננו יכול לאמץ את הילד. נקודות אלה הודגשו בתיק, שנדון בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים בחודש ינואר 2000, כאשר הוא דחה בקשה של אישה לאמץ את הבן הביולוגי של הגבר האלמן, שחי איתה. בית המשפט פסק, שרק אם האישה תינשא לגבר שחי איתה, היא תהיה כשירה לאמץ את בנו.

  

שאלה:

האם אדם שאומץ בילדותו יכול לגרום לביטול האימוץ שלו בבגרותו?

תשובה:

כן! ביטול צו אימוץ, על פי חוק אימוץ ילדים – 1981 , אפשרי כאשר המאומץ הינו בגיר. בית המשפט לענייני משפחה בירושלים פסק בחודש דצמבר 1999 כי, כאשר אדם מבוגר מעוניין לבטל צו אימוץ שניתן בעניינו כאשר היה ילד, וכאשר הוריו המאמצים תומכים בכך, אזי על בית המשפט לכבד את רצונם ואת זכויותיהם החוקתיות על פי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ולקבל את בקשתם. כאשר המצב המשפטי והמציאות שונים זה מזה באופן קיצוני, כמו במצב שבו מערכת היחסים שבין המאומץ, כאדם מבוגר לבין הוריו המאמצים לא קיימת עוד, צו האימוץ יבוטל,כך פסק בית המשפט. באותו מקרה המבקש, בן 26, אומץ ע"י משפחה דתית ביותר, כאשר הוריו, אשר היו ניצולי שואה, לא היו מסוגלים לדאוג לו. בהיותו נער, הוא הפך להיות יותר ויותר חילוני, ונקלע לעימותים עם הוריו המאמצים. בהגיעו לבגרות, הוא עלה על עקבותיה של משפחתו הביולוגית. הוא פיתח מערכת יחסים עם משפחתו הביולוגית, במיוחד עם אחיו ועם אחיותיו, וניתק כל קשר עם הוריו המאמצים. בקשתו התקבלה, לאחר שבית המשפט פסק, שהמאומץ התחזק מבחינה רגשית, מאז שנדחתה בקשתו הקודמת על פי המלצה של עובד סוציאלי.

  

שאלה:

בעלי ואני אימצנו ילד שהיה אז בן עשר. כאשר הילד הגיע אלינו, הוא היה במצב נפשי מעורער למדי. הדבר התבטא בקשריו הבעייתיים איתנו, בקשריו החברתיים, בהישגיו הנמוכים בלימודים, בתיפקודו, בהסתגרותו, בתוקפנותו ועוד. השקענו בילד זמן רב ומשאבים מרובים. הילד טופל ע"י פסיכולוגים ולמד אצל מורים פרטיים, אולם הילד דחה את כולם, כולל אותנו. באיזה שהוא שלב "נשברנו". כפועל יוצא מכך הואץ תהליך ההדרדרות של הילד, והעמיק הניכור בינינו לבינו. הילד ברח מן הבית, נקלט ונפלט מפנימייה, משפחה אומנת. מזה תקופה ארוכה הילד, אשר עודנו קטין בגיל העשרה, איננו מקיים קשר איתנו, וגם לנו נמאס מהקשר איתו. האם אנו יכולים לבטל ולהשתחרר מן האימוץ?

תשובה:

לא! בית המשפט העליון דחה בשנות ה90-' בקשה של הורים לבטל צו אימוץ ונימק זאת בכך שביטול האימוץ עשוי לשמש נדבך נוסף בתחושת הדחיה ממנה סבל הילד בתקופת נעוריו. עוד נאמר כי ביטול הצו עלול לגרום לביטול זהותו של הילד, הן בפני עצמו, והן ברישומים רישמיים אשר בהם יירשם כמי שאין לו הורים. כמו כן נקבע, כי אין עילה לבטל את אחריותם הכספית של ההורים המאמצים כלפי הבן המאומץ, אשר נובעת מצו האימוץ.

  

שאלה:

בעלי ואני מוסלמים. במשך שנים לא הצלחתי להיכנס להריון ממנו. לאחר בדיקות מגוונות, הרופאים אמרו לנו, שבעלי עקר וכי הוא לעולם לא יוכל להכניס אותי להריון. אנו רוצים ילד, אך לא רוצים לעשות דבר, שהוא אסור על פי דיני האיסלאם. איזה פעולות יש ביכולתנו לנקוט במסגרת החוק?

תשובה:

כאשר בעל הוא עקר, ומצבו הוא בלתי הפיך, הדין המוסלמי אוסר על נקיטת פעולות, שבמקרה אחר היו אפשריות עבור אשתו. הוא אוסר עליה לעבור טיפולי הפריה מלאכותית מזרעו של גבר אחר, כי הילד שייוולד מזרעו של הגבר האחר ייחשב לילד בלתי חוקי, והאם תיחשב כזונה. ואולם, קיים פתרון משפטי לבעיה. האישה תוכל לעבור טיפולי הפריה מלאכותית מזרעו של גבר אחר, אולם, בהנחה שבני הזוג ישתפו ביניהם פעולה, הבעל יהיה חייב לאמץ את הילד מרגע הולדתו. יתר על כן, האם חייבת לבקש הגנה על זכויותיו של הילד במערכת המשפט האזרחית, באם בית הדין השרעי (בית הדין הדתי המוסלמי) יסרב לתת גושפנקא משפטית להסדר זה.

  

שאלה:

האם ישנן מיגבלות גיל כלשהן לגבי ישראלי, שמעוניין לאמץ ילד, אשר נולד במדינה זרה ?

תשובה:

כן! חוק אימוץ ילדים מציב קריטריונים בעניין הפרשי הגילאים בין המאמץ המיועד לבין המאומץ המיועד באימוץ בין מדינתי. המאמץ המיועד אינו יכול להיות מבוגר מן המאומץ המיועד בלמעלה מ – 48 שנים, בעת הגשת הבקשה לאימוץ.

שתי משפחות ישראליות, אשר כל אחת מהן כבר אימצה בעבר ילד בחו"ל, תוקפות את חוקיותו של קריטריון זה, באמצעות עתירות שהגישו בבית המשפט הגבוה לצדק בירושלים. עתה, כל אחת משתי המשפחות מעוניינת לאמץ ילד נוסף, כדי שלילד המאומץ של כל אחת מהן יהיו אח או אחות. ואולם, בשל רצונם של ההורים המאמצים לאמץ תינוק, שזה עתה נולד, הם יהיו מבוגרים מכדי לאמץ, על פי הדין הקיים. העותרים טוענים, שהחוק פוגע בזכות יסוד של אדם להיות הורה ובזכות יסוד של ילד לאח או לאחות. הם ביקשו מבית המשפט לבטל את ההגבלה של הפרשי הגילאים. החלטה בעתירות טרם ניתנה.

הערת העורך: נעקוב אחר עתירות אלה ונדווח, כאשר תתקבל החלטה בעניין חוקיות מגבלת גיל בהליך אימוץ .

 

  

שאלה:

בננו אימץ ילד, שהתקבל במשפחתנו כמו נכדינו האחרים. בננו נהרג לאחרונה בתאונת דרכים. הילד המאומץ רוצה להישאר אתנו. האם עלינו לאמץ אותו פעם נוספת ?

תשובה:

לא! סבא וסבתא, אשר בנם המנוח אימץ ילד קודם לפטירתו, יכולים להגיש בקשה לביהמ"ש, כדי לקבל הכרה כאפוטרופסיו החוקיים של נכדם המאומץ, אם בנם, שאימץ את הקטין, נפטר בטרם עת . המינוי ייעשה בהתאם להוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות – 1962.

 

  

שאלה:

אשתי ואני השתתפנו במשך שנים בטיפולי פוריות, שלמרבה הצער לא הצליחו. לבסוף החלטנו לאמץ ילד, אולם מפאת הגיל המבוגר שלנו, התאפשר לנו לאמץ ילד בן 11. ילד זה חווה ילדות קשה וטראומטית, ועד שהוא הגיע אלינו, הוא כבר הספיק להיקלט ולהיפלט מכמה מסגרות. מהרגע שהילד הגיע אלינו, הוא דחה את כל נסיונותינו להתקרב אליו, והניכור שלו רק התעצם ככל שחלף הזמן. כיום, לאחר מספר שנים, הילד שוהה בפנימייה, הוא לא מגיע הביתה, והקשר היחיד שיש לנו איתו מתבטא בשיחות טלפון חד צדדיות, אשר בהן הוא דורש כסף, טורק ומנתק, בין אם אנו נעתרים לדרישותיו ושולחים לו, ובין אם אנו "מעיזים" להתנגד לתכתיביו. האם אנו חייבים לשלם את מזונותיו ולספק את צרכיו, במצב של אימוץ שנכשל לחלוטין?

תשובה:

כן! ביהמ"ש קבע באופן נחרץ, כי אין עילה לבטל את אחריותם הכספית של הורים מאמצים כלפי הקטין, בנם המאומץ, אשר נובעת מצו אימוץ. אולם, יתכן שהתנהגותו המנוכרת של הילד או ניתוק הקשר שלו מהוריו עשויים להשפיע על שיקולי ביהמ"ש, להפחית את מידת החיוב של ההורים במזונות הקטין, כדי צרכיו המינימליים, בהיותו בן סורר, בדומה לסוגיה של הפחתת מזונות של "בן מרדן". 

  

שאלה:

אבי הגיע לדנמרק מישראל עם בתו, ושם הכיר את אמי, שהיתה אלמנה. אני הייתי אז בת ארבע. לאחר שהורי התחתנו, אבי אימץ אותי וגדלתי בביתו כל השנים יחד עם אחותי. לפני מספר חודשים אבי נפטר, מבלי שהותיר אחריו צוואה, וברשותו רכוש בישראל. כעת אני ואחותי מבקשות לרשת אותו, אולם נאמר לנו שלצו האימוץ מדנמרק אין תוקף בישראל. האם יתכן הדבר ? אם כך, מה ביכולתנו לעשות ?

תשובה:

חוק אכיפת פסקי חוץ - 1958, מסדיר את מעמדן של החלטות שיפוטיות שנתקבלו בפורומים מחוץ לישראל, ובו שני מסלולים: הכרה ישירה והכרה עקיפה (כבדרך אגב). בחודש אוקטובר 2002 פסק בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב כי אין אפשרות להכיר הכרה ישירה בצו אימוץ זר, ואולם לצורך הסדרת ירושה, שאלת האימוץ, אשר מקנה זכות ליורש, הינה שאלה אגבית. במצב זה בית המשפט רשאי להכיר בפסק האימוץ הזר, באם השתכנע כי מן הדין ומן הצדק לעשות כן. עוד קבע בית המשפט כי יש לקרוא את הוראות חוק הירושה - 1965, אשר קובע שזכויות בירושה יקבעו רק על פי החוק, ביחד עם עקרונות המשפט הבינלאומי הפרטי.

 

 

 

 

  

שאלה:
לאיזה בית משפט נתונה הסמכות לדון בערעור על פסק דין בנושא אימוץ שנתן ביהמ"ש לענייני משפחה?
תשובה:
הסמכות נתונה לבית המשפט המחוזי.

 

  

שאלה:

עד מתי על בני זוג, להמתין למתן החלטה סופית של ביהמ"ש לאחר שהגישו בקשת אימוץ כדי שהילד שברצונם לאמץ יוכרז כ- "בר אימוץ"?

תשובה:

התקופה המירבית להמתנה הינה שנתיים. על פי חוק אימוץ ילדים, התשמ"א- 1981,
אם הוגשה בקשת אימוץ, רשאי ביהמ"ש להורות על מתן צו ביניים, שיעמיד את המאומץ ברשות המאמץ עד להחלטה בבקשת האימוץ, אך לא יותר משנתיים ובצו הביניים גם יקבע ביהמ"ש את החובות והזכויות שבין המאמץ לבין המאומץ ואת סמכויות המאמץ ביחס למאומץ לתקופה זו. מכל מקום, התקופה המירבית בה יהיה הצו בתוקף הינה שנתיים.

 

שאלה:
אם הורה נתן את הסכמתו לאימוץ ילדו, מי נושא באחריות על הילד עד לסיום הליכי האימוץ?
תשובה:
ברגע שהורה מביע הסכמה לאימוץ ילדו, או כאשר ביהמ"ש מכריז על הילד כבר אימוץ, ולא נתמנה לילד אפוטרופוס, אזי כל סמכויותיו של ההורה הגלומות בתפקידו ההורי יהיו נתונות לפקיד הסעד, וזאת עד להחלטה אחרת של ביהמ"ש.

  

  

שאלה:
האם קטין בגיל הרך שאין הורה אשר מטפל בו, אך הוא נמצא בסביבתם של בני משפחה וחברים השוהים עמו ללא הרף, יכול להיות מוכרז כ"בר- אימוץ" ואף להימסר לאימוץ, כנגד רצונו של הורהו?

תשובה:
כן! חוק אימוץ ילדים התשמ"א-1981, מתיר הליכי אימוץ גם במקרה בו הורהו של הילד מתנגד להליך הכרזת ילדו כבר- אימוץ. אחת העילות לכך היא שהילד הינו מתחת לגיל 6 ונמצא מחוץ לבית הוריו במשך 6 חודשים, וההורה סירב, ללא הצדקה לקבלו לביתו. אם היועץ המשפטי לממשלה או נציגו יבקשו מבית המשפט להכריז על הילד, כאמור, כ"בר-אימוץ", בידי ביהמ"ש לענייני משפחה תהא הסמכות לאשר מתן צו שכזה אף ללא הסכמת הורהו של הילד.