נושאים אחרים- משפט השוואתי

שאלה:

האם העקרון בדין העברי, השולל ביצוע בדיקת רקמות כאשר האישה נשואה, קיים בשיטות משפט מערביות?

תשובה:

בתיק אבהות שנדון בשנת 2004 ע"י בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, בית המשפט התייחס להשקפותיהן של שיטות משפט אחרות בעניין, וציין כי עמדתה של מערכת המשפט האנגלית בעניין שונה מעמדתו של המשפט העברי בעניין. בעוד שהדין העברי מעוניין להגן על הילד מפני "ממזרות", אם בדיקת רקמות תחשוף שאביו הביולוגי הוא מאהבה של אמו, ולא בעלה של אמו, הדין האנגלי בדעה שגילוי האמת בדרך כלל עדיף לילד.

"ברוב המקרים טובת הילד היא שספקות בענייני אבהות יוסרו באמצעות הראיות המהימנות ביותר", פסק בית הלורדים באחד מהמקרים.

שאלה:

כיצד מתייחסות שיטות משפט מערביות לתביעות בגין הפרת הבטחת נישואין?

תשובה:

על פי סריקה כללית של שיטות משפט שונות,שנעשתה במסגרת תיק ערעור, שהתנהל בבית המשפט העליון, בחודש יולי 2004, נמצא כי עילת התביעה בגין הפרת הבטחת נישואין הינה מצומצמת.
סקירה זו העלתה כי ברוב המדינות בעולם המערבי עילות תביעה מסוג זה, בוטלו או לחילופין צומצמו. פסק הדין אף התייחס לספרות מקצועית בנושא הפרת הבטחת נישואין משנת 1920 לערך. באותם ימים נתפסה דרישת פיצוי עבור הפרת הבטחת נישואין כמעשה ברברי שעליו לחדול מלהיות.
עוד נאמר בפסק הדין כי, עפ"י חוק אנגלי משנת 1970 אין לראות בחוזה נישואין, חוזה בר אכיפה, והפרתו, אינה מהווה עילת תביעה. חוק זה מסדיר מחלוקות ביחס לפן הרכושי של הבטחת נישואין, כולל החזרת מתנות חתונה. החוק אף קובע את החזרת הרכוש שנצבר ללא התייחסות לזהות הצד המפר.
ביחס למצב המשפטי באוסטרליה, בפסק הדין נאמר כי בדומה למחוקק האנגלי, גם המחוקק האוסטרלי ביטל את האפשרות להגיש תביעת פיצויים בגין הפרת הבטחת נישואין, בד בבד עם שמירה על הזכות לקבל בחזרה מתנות נישואין.

לגבי ארה"ב, נאמר בפסה"ד, כי ברוב המדינות החברות, העילות לביסוס תביעת פיצויים בגין הפרת הבטחת נישואין בוטלו זה מכבר.

שאלה

באילו תנאים תחול סמכותו של בימ"ש זר על אזרח ישראלי?

תשובה

מקום מושב בתחום סמכותו של בית המשפט, להבדיל ממקום מגורים, אינו מהווה תנאי מספיק. המומחים המשפטיים דייסי ומוריס המהווים מומחים ראשונים במעלה בעניין, קובעים כי על מנת לרכוש מקום מושב חדש, על המעוניין בכך, לעבור פיזית ולהתגורר באותה מדינה חדשה, תוך כוונה להתגורר שם מגורי קבע או לזמן לא מוגדר. תנאים אלו אף הודגשו על ידי ביהמ"ש העליון בפסק דין אשר ניתן בחודש אוגוסט 2001.

שאלה

האם הליך הכרה בפסק דין זר יוכל לשמש כאמצעי להשגת פסק דין אשר בלתי ניתן להשיגו בישראל, במצב המשפטי השורר בארץ?

תשובה

לא! חוק אכיפת פסקי-חוץ, תשי"ח-1958 יוצר מנגנון אשר נועד למנוע מצב הסותר או מנוגד לחקיקה בישראל. גם אם פסק הדין הזר עומד בכל הדרישות הפורמליות המנויות בחוק הנ"ל להכרתו, הוא לא ייזכה בהכרה אם הוא אינו מנוגד ל"תקנת הציבור". עניין זה הודגש בפסיקת בימ"ש למשפחה בי-ם מחודש ספטמבר 2004, שם נדחתה בקשה להכרה בפסק דין זר. ביהמ"ש ציין כי: " גירושין של בני זוג יהודיים אזרחי מדינת ישראל אשר מבוססים על הדין האזרחי המקומי ולא על מתן גט כדת משה וישראל מנוגדים מהותית בנורמות החברתיות המקובלות שבחברה הישראלית, ועל כן לא יזכה לאכיפה במדינת ישראל פסק זר, או חלק כלשהו של פסק זר, השואב את קיומו מגירושין אזרחיים אלה."
ביהמ"ש למשפחה בי-ם התייחס לפסק הדין המפורסם מאירלנד מסוף שנות ה-50, בעניין Mayot –Perrot בו דחה ביהמ"ש העליון באירלנד את תביעתה של אשה לאכיפת צו להוצאות שנכלל בפסק דין לגירושין שניתן ע"י בימ"ש באנגליה נגד בעלה. באותה תקופה אי אפשר היה להתגרש באירלנד והאשה לא ביקשה הכרה בגירושין אלא רק בצו להוצאות.

ביהמ"ש הצדיק את החלטתו בכך שאם היה נוהג אחרת, הוא היה נותן פתח להתערבות חמורה וליצירת פירצה בחוקי הגירושים העתיקים של המדינה. ביהמ"ש ציין כי יישומו של פסק הדין שניתן באנגליה, בעניין ההוצאות, פוגע בחוקה ובמערכת החוקים של אירלנד ובתקנת הציבור הנובעת משיטת המשפט האירית, לאורך השנים.

שאלה

האם טענת הגנה, על פיה הנתבע לא התייצב לדיון מחמת מחלה או תאונה עשוייה להצליח במסגרת תביעה להכרה בפסק דין שניתן בחו"ל?

תשובה

ייתכן שכן. תלוי בנסיבות העניין. לדוגמה, בפס"ד אינדורקסיס ביהמ"ש המחוזי בי-ם קיבל את טענת ההגנה של הנתבע לפיה הוא לא היה יכול להתגונן מפני ש-4 ימים לאחר שקיבל את כתב התביעה, בעניין הליכים משפטיים שננקטו נגדו בגרמניה, קרתה לו תאונת עבודה אשר גרמה לו לזעזוע מוח. הנתבע הגיש ראיות רפואיות לכך שהתאונה השפיעה על מצבו הגופני ועל בריאותו הנפשית, וכי נגרמו לו בעיות ריכוז וזיכרון בעקבות תאונה זו. ביהמ"ש ציין כי אילמלא התאונה, היה יכול הנתבע להתגונן ולהביא בפני ביהמ"ש את עמדתו ומסכת ראיותיו. אך, כאמור, בשל הנזק שנגרם לו כתוצאה מהתאונה, לא היתה לנתבע הזדמנות סבירה לעשות כן, ולכן, ביהמ"ש לא אכף את פסק הדין שניתן בגרמניה.
ברם בערכאת הערעור, התהפכה החלטה זו. ביהמ"ש העליון קבע כי ביהמ"ש המחוזי הודיע לנתבע 6 חודשים מראש על מועד הדיון בעניינו וכי לרשותו היה מספיק זמן להיערך להכנת הגנתו.

שאלה

מה ההבדל בין האופן בו בימ"ש בארה"ב מטיל "עונש" כספי על בעל לטובת אשתו, כאשר הבעל נהג שלא כשורה כלפי אשתו, בנושא חלוקת הרכוש ביניהם, לעומת המצב המשפטי במקרה מקביל ישראל?

תשובה

בעבר שיטת המשפט בארה"ב נקטה עמדה נוקשה כלפי התנהגות שלילית קיצונית, מצד בעלים, כלפי נשותיהם, בכך שהיתה קיימת נטייה במערכת המשפט האמריקאית להקטין את חלקו של בעל ברכוש המשותף כגון בבית המשפחה, ואף הוטל על בעל, לעיתים, חיוב במזונות עבור אשתו, לאחר גירושיהם. ברם, כיום, מדינות מעטות בארה"ב "מענישות" כספית את הצד הפוגע, למרות שעדיין קיימת נטייה לפצות כספית בן זוג/בת זוג, אשר נפגע מהתעללות נפשית ע"י הצד האחר.
השוואה בין שיטת המשפט הישראלית לבין השיטה האמריקאית נערכה בנושא זה, במסגרת דיון בחודש יוני 2004, בבימ"ש למשפחה בירושלים, אשר סקר ספרות מקצועית בנושא זה. זאת, במסגרת דיון בתביעה שהגישה אשה נגד בעלה לפירוק שיתוף עפ"י חוק יחסי ממון בין בני זוג משנת 1973. בימ"ש הפעיל בהתאם את שיקול דעתו, כדי לבחון האם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות חלוקה לא שוויונית של רכושם המשותף של הצדדים, כפי שטענה לכך האשה. במקרה זה, האשה טענה כי בעלה נהג התעלל בה רגשית ופיזית, ותבעה בגין כך חלק גדול יותר ברכוש המשותף. הכלל הבסיסי בישראל לעניין חלוקת הרכוש המשותף הוא עקרון השוויון, קרי, מחצית לכל אחד מהצדדים.

במקרה זה, האשה לא הצליחה להוכיח קיום התעללות מצד בעלה, במידה הנדרשת ע"י ביהמ"ש, לשם הפחתת חלקו של הבעל ברכוש המשותף. ברם, כן עלה בידה של האשה למנוע מן הבעל שיתוף בזכויות הפנסיה שלה, בעניין אחר שאף נדון במסגרת תביעה זו.