נושאים אחרים - בתי משפט וסמכות שיפוט

יש סוג נוסף של סמכות שנקרא "סמכות מקבילה". זהו מצב שבו לפחות לשתי ערכאות יש סמכות שיפוט לגבי אותו עניין. וכך, לבית משפט אחד תהא הסמכות המקורית, אולם לבית משפט אחר תהיה סמכות מקבילה . במצבים מסויימים, למשל: לבית משפט לעינייני משפחה יש סמכות מקורית בעניין מזונות אישה, אולם במקרים מסויימים מוקנית לבית הדין הרבני סמכות מקבילה, שמאפשרת לביה"ד לדון בעניין מזונות האישה. כאשר קיימת סמכות מקבילה בין בימ"ש לענייני משפחה לבין בית הדין רבני, עשוי להתרחש מצב של "מירוץ סמכויות" ואז הערכאה שאליה הוגשה התביעה לראשונה עשוייה "לתפוס" את סמכות לדון בענין, ולשלול ע"י כך את סמכות הערכאה האחרת .

שאלה:

מהי תחולת עקרון הסמכות הנמשכת על הסכמי ממון?

תשובה:

עקרון הסמכות הנמשכת נועד להקנות סמכות לשינוי או לביטול של החלטה קודמת, עקב שינוי מהותי שחל בנסיבות, שההחלטה הראשונה היתה מושתתת עליהן.

ערכאה שאישרה הסכם ממון בין בני זוג ונתנה לו תוקף של פסק דין, אינה רוכשת סמכות נמשכת לדון בפרשנות ההסכם או באכיפתו.

תביעה לתיקון, לשינוי או לביטול הסכם ממון שאושר וקיבל תוקף של פסק דין, תוגש, ככלל, לערכאה שאישרה את ההסכם ונתנה לו תוקף של פסק דין.

שאלה:

איך ניתן לקבוע סמכות כאשר במדינה נוספת מתנהלים הליכים בענייני משפחה ?

תשובה:

קודם כל, יש עניין של הפורום הראוי לניהול ההליכים כלומר – המקום/המדינה - כאשר ישנן שתיים או יותר מדינות שמתחרות על נושא הסמכות. לעתים קרובות, ארץ מקום המושב או מרכז החיים, הינה הגורם שמכריע את הכף בשאלה זו .

למשל: בענין חטיפת ילדים , לפי אמנת האג, אשר נקלטה במשפט האזרחי בישראל

באמצעות חוק אמנת האג משנת 1991, יש הסכמה מראש בין ארצות אשר חתומות על האמנה, שילדים חטופים, חובה להחזירם לארץ מגוריהם הרגילה ,ושמאבקים משפטיים בעניין משמורת קטינים צריכים להתנהל שם. דבר שני, קיים ענין של בחירת הדין/שיטת המשפט. קיימת אפשרות שכללים של שיטת משפט זר יחולו על משפט שמתנהל בבית משפט בארץ. למשל: במצב שבו בעל נוצרי ואזרח בריטי , אשר התחתן בטקס נישואין אזרחיים, שנערך בבריטניה, עם אישה ישראלית ויהודיה ומקום מגוריהם היה בישראל, הרי שהליך הגירושין , אמור להתנהל בישראל, בדרך של תביעה להתרת נישואין, אולם בהעדר הסכמה לגירושין מצד האישה, הבעל יהיה חייב להוכיח עילות גירושין לפי המשפט האנגלי , משום שבני הזוג התחתנו באנגליה ולכן חל עליהם דין מקום עריכת הטקס. אולם אם יש ביניהם הסכמה לגירושין , אזי ההסכמה, משמשת כעילת גירושין, עפ"י חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים) – 1969.

שאלה:

על איזה בסיס פסקי דין זרים ניתנים להכרה בישראל?

תשובה:

ניתן לערוך אבחנה בין מצב שבו לבית משפט ישראלי יש סמכות ישירה להכיר בפסק חוץ, לבין מצב שבו יש לו סמכות עקיפה לעשות זאת.

במצב הראשון, ישראל והמדינה הזרה מכירות זו בהחלטות המשפטיות של רעותה, כך שאין בעיה בנוגע להכרה ובנוגע לאכיפה של פסק הדין הזר.

במצב השני, לצדדים המעוניינים בהכרה בפסק החוץ יש זיקה למערכת המשפט הזרה, למשל, ע"י אזרחות, אם יש להם אזרחות כפולה. באופן זה לבית המשפט הזר יש סמכות לתת פסק דין שווה ערך להכרה בפסק החוץ, על פי הכללים של המשפט הבינלאומי הפרטי.

שאלה:

אזרח בריטי הגיש נגדי ונגד אישתי תביעה בבית משפט באנגליה בגין הפרת חוזה, בהתייחס לתקופה שבה שהינו שם במסגרת שליחות. לאחר מכן הוא הגיש נגדנו בישראל בקשה, במעמד צד אחד, למתן צווי עיקול זמניים על נכסים שלנו בישראל. האם בית משפט בישראל מוסמך לתת צווים זמניים, שלא במסגרת תביעה המתנהלת בארץ?

כן! לבית המשפט הוענקה בחוק בתי המשפט – 1984, סמכות כללית לתת סעד. זכותו של האזרח הבריטי לפנות לבית משפט ישראלי לקבלת סעד זמני, שישמש כלי עזר לביצועו של פסק הדין הזר, לכשיינתן. בית המשפט המחוזי בתל אביב פסק ברוח זו, אף על פי שהוראות תקנות סדר הדין האזרחי – 1984, קובעות שהשימוש בסעדים הזמניים, מותנה בהגשתה של תביעה, ונמנעות מאיזכורה של אפשרות לתת סעדים זמניים, כאשר ההליך העיקרי מתנהל בחו"ל.

זהו מצב נדיר , ששני בתי דין מחליטים שיש להם סמכות בעניין מסויים. למשל: כאשר מדובר בקטין, אשר הינו בן לאם יהודיה ולאב מוסלמי , ילד זה הוא כפול דת, משום שעפ"י האיסלם הוא מוסלמי, כי הדת נקבעת לפי אימו ועפ"י הדין העברי הוא יהודי, כי השתייכותו הדתית נקבעת לפי אימו, ועלול להיווצר מצב, ששני בתי הדין, כלומר ביה"ד השרעי וביה"ד הרבני, עשויים לתת פסקי – דין שונים, שעלולים להתנגש ולסתור זה את זה. כאשר שני בתי דין אוחזים באותו עניין , מחלוקת שכזו עשוייה לבוא על פתרונה ע"י יצירת בית דין מיוחד, אשר אמור לקבוע למי מבתי הדין יש סמכות לדון בעניין. כל צד יכול לפנות לרשם בית המשפט העליון באמצעות תזכיר . התזכיר צריך לכלול את העובדות אשר שנויות במחלוקת, ואת העובדות המוסכמות על הצדדים .בית הדין המיוחד יהיה מורכב משני שופטים של בית המשפט העליון, וכן יכלול נשיא של כל אחד מבתי הדין הדתיים הנוגעים בדבר . הצדדים יהיו מוזמנים לדיון , ותינתן החלטה בענין.

במקרים יוצאי דופן בית המשפט העליון יכול להפעיל את הסמכות, שהוענקה לו בחוק יסוד: השפיטה ובחוק בתי המשפט – 1984 , לקיים דיון נוסף בפני הרכב של חמישה שופטים או יותר, בעניין שבו הוא פסק כבר בעבר. הדיון הנוסף איננו ערעור נוסף, וההתייחסות אליו היא כאל הליך של בדיקה עצמאית נוספת של סוגיה משפטית, הנחשבת כחשובה מאוד או כפריצת דרך בתחום המשפט.

א. העדר סמכות – ההחלטה בטלה מדעיקרא, כיוון שהיא ניתנה, למרות שלאדם או לגוף שנתן אותה, לא היתה סמכות לתתה, והוא חרג מסמכותו.

ב. אי סבירות – ההחלטה או הצו ניתנים לביטול, כיוון שאין הם סבירים בנסיבות העניין.

ג. טעות – ההחלטה לא היתה אלא טעות, וניתן לבטלה.

ד. משוא פנים (אפליה).

עתירות רבות, שנועדו להרחיב את הגבולות של זכויות האדם בנושא קבוצות מיעוטים, מבוססות על העילה של משוא פנים (אפליה).

לא. שופט אחד של בית המשפט לענייני משפחה יכול לדון בכל המחלוקות ובכל הסכסוכים, שמתעוררים בתוך משפחה אחת. אין משמעות הדבר, שהשופט יהיה בעל דעה קדומה, או שהוא כבר גיבש דעה. הגישה ההוליסטית, המונחת ביסוד הקמתו של ביהמ"ש למשפחה, נועדה לספק פתרונות משולבים, בעלי ראיה כוללת, לסכסוכים משפטיים בתוך המשפחה, ולמנוע החלטות סותרות או חד מימדיות של שופטים שונים.

במצב שבו שני צדדים מחזיקים בהחלטות סותרות באותו ענין מתחום דיני המשפחה, הפתרון הוא לפנות לרשם בית המשפט העליון בבקשה להקים בית דין מיוחד, אשר יקבע לאיזה ערכאה נתונה הסמכות לדון בעניין. הפניה כרוכה בהכנת תזכיר, אשר יכלול את העובדות המוסכמות על הצדדים,ואת העובדות השנויות במחלוקת , ובנוסף לכך את טיעוני הצדדים ואת סיכומיהם במקרה שכזה יתכן שיוקם בית דין מיוחד. הצדדים יוזמנו לדיון , ותינתן החלטה והכרעה בענין הסמכות .

שאלה

כיצד מוקמים בתי משפט למשפחה?

תשובה

חוק בית המשפט לעניני משפחה (1995) קובע כי:

"שר המשפטים, בהסכמת נשיא בית המשפט העליון, רשאי להסמיך בצו בית משפט שלום מסוים לשבת כבית משפט לעניני משפחה, אשר ידון בעניני משפחה, ולקבוע את תחום שיפוטו לצורך חוק זה..."

כלומר, החוק מאפשר להסמיך בתי משפט שלום קיימים לפעול כבתי משפט למשפחה על ידי צו של שר המשפטים הנתמך בהסכמת נשיא בית המשפט העליון וכן לקבוע את תחום השיפוט לגביו מתייחס מינוי בית המשפט הנ"ל.

כך למשל, בשנת 1998 ניתן צו לפיו בית משפט שלום בירושלים הוסמך לפעול כבית משפט למשפחה, כאשר תחום שיפוטו נקבע להיות תחום השיפוט של העיר ירושלים. באותה שנה, צו נוסף העניק לבית משפט השלום בתל אביב, הממוקם ברמת גן, סמכות לשבת כבית משפט למשפחה ולהיקרא בשם "בית המשפט לענייני משפחה במחוזות תל אביב והמרכז".

עפ"י תקנות סדר הדין האזרחי – 1984, כאשר הצדדים להליך בפני בית המשפט לענייני משפחה הם בני זוג או הורים וילדיהם, על התביעה להיות מוגשת בבית המשפט לענייני משפחה, שבתחום שיפוטו מתגוררים הצדדים. כאשר הצדדים מתגוררים בנפרד, על התביעה להיות מוגשת בבית המשפט לענייני משפחה, שבתחום שיפוטו נמצא מקום מגוריהם המשותף האחרון.

כן. על פי חוק בית המשפט לענייני משפחה – 1995, בית המשפט לענייני משפחה יכול להפנות צדדים ליחידות סיוע אשר פועלת בסמוך לבית המשפט לענייני משפחה. יחידות סיוע אלה מציעות שירותי הערכה, ייעוץ וטיפול. בית המשפט רשאי למנות מומחה מהיחידה ולהורות לו לחקור עניין מסויים ולהציג את ממצאיו ואת המלצותיו לבית המשפט בצורת דו"ח. בית המשפט אינו חייב לקבל את דעתו של המומחה, למרות שהוא בדרך כלל מתייחס אליה בכובד ראש.

חוק בית המשפט לענייני משפחה – 1995 מתייחס לשני מצבים אפשריים, שבהם הליכים שונים נפתחו בבתי משפט לענייני משפחה שונים. כאשר בתי המשפט לענייני משפחה נמצאים במחוזות שיפוט שונים, נשיא בית המשפט העליון או סגנו רשאי להחליט, שההליכים יתקיימו באחד מהם, על פי שיקול דעתו, כך שהם יידונו יחד. ואולם, על פי חוק בתי המשפט [נוסח משולב] – 1984, כאשר ההליכים מתקיימים בבתי משפט לענייני משפחה שונים בתוך מחוז שיפוט אחד, הם יידונו יחד בבית משפט לענייני משפחה אחד, שייקבע ע"י נשיא בית משפט השלום או ע"י סגן הנשיא.

כך למשל : סכסוך גירושין הינו סכסוך משפחתי מובהק. לעומת זאת, סכסוך עסקי כגון: סכסוך על דרך ניהול של חברה הינו סכסוך עסקי, שיכול בנסיבות מסויימות להתרחש בין בני משפחה, אך אין מקורו בסכסוך הנובע מיחסים אישיים בתוך משפחה. הסיבה לסכסוך איננה ביחסים המשפחתיים והפגיעה ברקמת יחסים אלה הינה תוצאת לוואי של הסכסוך העסקי, ולכן סכסוך שעניינו שליטה או ניהול של חברה ובכלל זה חברה משפחתית, צריך להתברר בבימ"ש שלום או מחוזי ,לפי העניין.

לפי חוק בית המשפט לענייני משפחה - 1995, בעל ואישה לשעבר מוגדרים כבני משפחה ולפיכך הם רשאים לפנות לביהמ"ש לענייני משפחה בסכסוכים משפטיים שמתרחשים ביניהם . באופן עקרוני, זכותה של אישה גרושה, לחלקה בפנסיה של בעלה לשעבר לא צריכה להיפגע מכך שהוא החל שוב לעבוד. באם התשלומים שמגיעים לידיה של האישה לשעבר נפגעים, היא רשאית לפנות לביהמ"ש לענייני משפחה על מנת לקבל פסק דין הצהרתי, כדי להגן על זכויותיה . ביהמ"ש מוסמך להורות על תשלום הסכומים הנכונים לאישה הגרושה. מקרה שכזה נדון ביוני 2002 בביהמ"ש לענייני משפחה בתל אביב, כאשר ביהמ"ש, בדרך של פסק דין הצהרתי, הורה למדור התשלומים בצה"ל להעביר לאישתו לשעבר של איש קבע את השיעור המתאים של הפנסיה, ברמת מיסוי שמשקפת את הסכום שקיבלה כאשר בעלה לא עבד.

משפחה – 1995 מקנה לנשיא בית משפט השלום שיקול דעת, אם להעביר את העניין לבית המשפט לענייני משפחה. אם הוא מחליט, שיש להעביר את העניין לבית המשפט לענייני משפחה, אז לבית המשפט לענייני משפחה יש שיקול דעת, אם להמשיך את הדיון בתיק מן השלב שאליו הגיע בית המשפט לנוער, או להתחיל את הדיון בו מההתחלה.

בביהמ"ש למשפחה! תביעת פיצויים בגין הערות משמיצות, שנאמרו בנוכחות בני אדם אחרים, ושכוונתן היתה לפגוע בשמו הטוב של בן הזוג ובפרנסתו, יש להגיש בבית המשפט לענייני משפחה. על פי חוק בית המשפט לענייני משפחה – 1995, נתונה לבית המשפט לענייני משפחה הסמכות לדון בכל תביעה, שבה סכסוך משפחתי מצוי בבסיס העימות, והדבר כולל תביעות על פי חוק איסור לשון הרע – 1965.

כן, בביהמ"ש לענייני משפחה! על פי חוק ביהמ"ש לענייני משפחה – 1995, לביהמ"ש לענייני משפחה נתונה סמכות לדון בסכסוכים בין בני משפחה, וכן בסכסוכים בין בני זוג לשעבר, יהיה אשר יהיה סוג הסכסוך, בתנאי שסכסוך משפחתי הוא הגורם הבסיסי להגשת התביעה. תביעה לפיצויים בגין הערות משמיצות, שהושמעו ע"י בן זוג לשעבר בנוכחות בני אדם אחרים, ושמטרתן היתה לפגוע בשמו הטוב של בן הזוג לשעבר ובפרנסתו, תיכנס לגדר קטגוריה זו של תביעות, גם אם הפיצויים ייתבעו על פי חוק איסור לשון הרע – 1965.

כן. לאחר שעורכים בקשה בכתב, ולאחר שהבקשה מתקבלת, ניתן לנסח צוואה לפני שופט, לפני רשם לענייני ירושה או לפני חבר בית דין דתי.

בעקרון, על פי חוק הדיינים – 1955, כאשר מוגשת תביעה בבית הדין הרבני, המותב של ביה"ד צריך להיות מורכב מ – 3 דיינים, כדי שפסק הדין או ההחלטה יהיו תקפים. בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ (בית דין גבוה לצדק) פסק בשנות התשעים, שגם אם אחד מבעלי הדין או שניהם מסכימים, שמספר קטן יותר של דיינים מן המספר הדרוש, ינהל את הדיון, הוא עדיין בטל מדעיקרא. בית המשפט הגבוה לצדק פסק כך, לאחר שבית הדין הרבני הגדול לערעורים סירב לבטל פסק דין לגירושין, שניתן ע"י בית דין רבני אזורי, שבו הרכב השופטים היה חסר במהלך מספר שלבים של ההליך השיפוטי.

כך נקבע בפסק דין, שניתן ע"י בית המשפט הגבוה לצדק, בעניין אילון בשנות השישים. באותו מקרה האישה הגישה תביעת מזונות בבית הדין הרבני. הבעל עזב את ישראל ומספר חודשים לאחר מכן הפך לתושב קבע בארה"ב. נפסק שלמרות שהבעל לא היה נוכח פיזית בישראל, כאשר האישה הגישה נגדו את תביעת המזונות, הרי שלנוכח העובדה שהוא עזב את משפחתו ואת נכסיו בישראל, לפיכך הוא עדיין נחשב לתושב ישראל. אשר על כן, בית הדין הרבני קנה סמכות לדון בתביעת המזונות, למרות שבינתיים הבעל התיישב בארה"ב דרך קבע.

כן! לבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות לדון בסכסוך בענייני רכוש משותף בין בני זוג לשעבר שהתגרשו זה מזה והינם מוסלמים. בחודש אוגוסט 2002 בית המשפט העליון דן בערעור בעניין תביעה של גרושה מוסלמית, למתן פסק דין הצהרתי בנוגע לזכויותיה ברכוש המשותף לה ולבעלה לשעבר, לאחר שהן בית המשפט לענייני משפחה בחיפה והן בית המשפט המחוזי בחיפה דחו את טענותיה בדבר זכאותה למחצית מהזכויות בבית המגורים של המשפחה, אשר נרכש ע"י הבעל-לשעבר לפני נישואיהם.

למרות שהסמכות הראשונית בענין החזקת ילדים נתונה לביהמ"ש לענייני משפחה, עניין זה עשוי להיכרך, באופן אוטומטי, בתביעת גירושין, בבית הדין הרבני. כאשר אין תביעת גירושין, יכול בית הדין לקנות סמכות בעניין החזקת הילדים רק בהסכמת הצדדים. עם זאת, ההסכמה איננה חייבת להיות מפורשת או להינתן בכתב, וצד יכול לגלות כי בית הדין רואה עצמו כבעל סמכות לדון בעניין החזקת הילדים מכח הסכמה משתמעת - על ידי שתיקה או התנהגות.

לפיכך, בעל דין יכול להתנגד לכך שלבית דין רבני מסויים תהא סמכות לדון בתביעה שהוגשה נגדו ע"י בן זוגו, אך עליו לעשות זאת תוך 30 יום מן היום שבו כתב התביעה הגיע לידיו.

בג"צ פסק במקרה בו טען בעל כי פסק דין לגירושין של ביה"ד הרבני אינו תקף מלכתחילה. הוא טען שחלק מהדיונים התקיימו בפני שני דיינים ולא שלושה. בג"צ קבע שחוק הדיינים – 1955 קובע שמותב של ביה"ד יורכב משלושה שופטים. מותב חלקי אינו בעל סמכות והחלטותיו ופסיקותיו בטלות מלכתחילה. עניין המותב המלא נוגע גם למתן ההחלטה או פסק הדין בעל פה וגם לחתימה על הממצא הכתוב. בדחותו את העתירה שהוגשה לו קבע בג"צ כי הישיבות שעסקו בגירושין עצמם נערכו בפני מותב מלא ולפיכך פסק הדין תקף.

במידה שהתשובה שלילית, הרי שאין לבית המשפט לענייני משפחה סמכות לדון בתביעה, וביכולתו למחוק את התביעה או להעבירה לבית המשפט אשר יש לו סמכות.

במצב בו מוצא בית המשפט לענייני משפחה כי אין לו סמכות לדון בתביעה שהוגשה אליו, יש שתי אפשרויות. הראשונה היא כי בית המשפט ישתמש בסמכותו על פי תקנות סדר הדין האזרחי - 1984, ויורה על מחיקת התביעה. במקרה שכזה יצטרך התובע לשוב ולהגיש את תביעתו מחדש לבית המשפט המוסמך. האפשרות השניה היא שבית המשפט יעשה שימוש בסמכותו לפי חוק בתי המשפט (נוסח משולב) - 1984, ויורה על העברת התביעה לבית המשפט שהוא רואה כמוסמך לדון בתיק.

כן! אם בתביעת הגירושין נכרכו לתביעה רק דירה ותכולתה, ולא נכרכו ענייני רכוש אחרים כמו זכויות הפנסיה, אזי בהעדר כריכה מפורשת, זכויות הפנסיה אינן כרוכות בתביעת הגירושין. לאחר שבני הזוג התגרשו, לא ניתן לכרוך ולהוסיף עניינים נוספים לתביעת הגירושין, שנעשתה בלתי רלבנטית, ואף לא ניתן לקרוא בהסכם את מה שאין בו. יתר על כן, תביעה לביצוע ולאכיפה של תנאי בהסכם, ניתן להגיש בבימ"ש למשפחה, גם אם ההסכם אושר בביה"ד הרבני.

הטלת פיצויים עונשיים על בעל, בגין סירובו לציית לצו, המורה לו לתת גט לאשתו, היא בסמכותו הייחודית של ביה"ד הרבני. הסיבה לכך היא שפיצויים אלה הם אחד מענייני הנישואין והגירושין. ואולם, תביעת פיצויים נגד עיזבונו של הבעל אינה נמצאת בסמכותו הייחודית של ביה"ד הרבני, והיא יכולה להיות מוגשת בבית המשפט לענייני משפחה. אבחנה זו נעשתה ע"י ביהמ"ש לענייני משפחה בתל אביב, בחודש אוקטובר 2002, בתביעה כספית שהוגשה ע"י אלמנה נגד המנהל הזמני של עיזבון בעלה המנוח.

כן, הוא יכול לתבוע אותה בבית המשפט לענייני משפחה, כפי שעשה אב חורג לשעבר שהוא מוסלמי, אשר הגיש תביעת פינוי נגד בתו החורגת לשעבר, שאף היא מוסלמית, בבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא, שנתן פסק דין בעניין בחודש מרץ 2003.

בימ"ש עליון ציין כי שינוי בהרכב פוגע בשורש "סמכותו הפונקציונאלית" של בית הדין הרבני ומוביל לכן, לבטלותו של פסק הדין.

ניתן להסתפק בדיין אחד. בית הדין הגדול בירושלים דחה ערעור, שהוגש על החלטת בית דין רבני אזורי, שם נקבע, כי יש לו סמכות לדון בנושא הכרוך לתביעת גירושין. בית הדין, בערכאת הערעור, קבע, כי החלטה בעניין סמכות הינה "החלטת ביניים", אשר אינה מסיימת את הדיון בנושא מסויים, או מתחילה את הדיון בו, ועל כן היא יכולה להינתן בהרכב של דיין אחד, בבית הדין הרבני.