עגונות + אלמנות

שאלה:

הגשתי תביעת גירושין נגד בעלי לביה"ד הרבני ולאחר מספר שנים של דיונים, ביה"ד נתן פסק דין , אשר בו נקבע שבעלי חייב לתת לי גט . בעלי מסרב לתת לי גט .

תשובה:

אישה שנתונה במצב של "מסורבת גט" רואים אותה גם כ"מעין-עגונה" או "מעוכבת מחמתו", אשר סירובו של בעלה לתת לה גט מונע ממנה להתחתן עם מישהו אחר. יצויין ש"סרבן גט" זהו מונח מישפטי מוגדר, שאיננו חל, על כל מי שמתנגד או מסרב להתגרש מאישתו, כפי שאולי, ניתן לסבור בטעות . "סרבן גט" הינו, בעל יהודי, אשר בי"ד רבני הוציא פסק דין שמחייב אותו בלשון חיוב מפורשת (ולא בלשון ממליצה) לתת גט לאישתו והוא מסרב לקיים את פסק הדין . מסורבת גט זכאית לתבוע ולקבל מזונות מיוחדים, אשר הינם גבוהים מן הרגיל , אשר העילה שלהם נובעת מסירוב הבעל לתת גט, ולפיכך היא זכאית לפסיקת מזונות לזכותה, גם אם היא עובדת ומשתכרת היטב. פסק דין בענין מזונות אישה "מעוכבת מחמתו" ממשיך לחול, עד אשר הבעל יצהיר "רוצה אני" , כלומר מסכים לתת לה גט , ויעשה זאת בפועל.

עגונה הינה אשת איש, שבעלה ניפרד ממנה, מסיבה כלשהי ועתה אין אפשרות מעשית להשיג ממנו גט בעבורה, משום שלא ידוע מקום הימצאו או אם בכלל עודנו בחיים. במקרים אלה אם האישה אינה יכולה להוכיח שבעלה נפטר ,היא תמשיך להיחשב כאשת איש ותהא אסורה על כל אחד אחר. כדי לחדול להיות עגונה, אותה אישה זקוקה להיתר נישואין מטעם בית דין ,אשר קרוי "היתר עגונות". היתר זה יינתן לה אם תשכיל להוכיח, לכל הפחות עובדות שיש בהן כדי להצדיק המסקנה שבעלה נפטר. גם אם אין בהן הוכחה מלאה לכך. המגמה היא להקל ככל האפשר על נשים במצב זה ולשם כך מכירה ההלכה בסטיה מדיני הראיות, כגון עדות מפי עד אחד, עדות מפי אישה, קרוב משפחה, נוכרי, עדות שמיעה וכו' … כל אלה ייחשבו כראיות כשרות וקבילות בקשר לשאלת ההיתר לעגונה וזאת בניגוד לדין הכללי. אישה עגונה, אסור לה להינשא. כל עוד לא קיבלה היתר, כאמור לעיל, היא ממשיכה להיחשב כאשת איש ובמידה ותינשא לאדם אחר, הרי שהיא עוברת בכך על האיסור של ביגמיה. אישה זו חייבת לצאת מן הבעל השני בגט והיא תהיה אסורה גם על בעלה הראשון וגם על השני וילדיה מן השני יהיו ממזרים.

שאלה:

אם בעל הולך לעולמו, האם אשתו זכאית לקבל את הסכום הנקוב בכתובה?

תשובה:

כן! אלמנה זכאית לקבל את הסכום הנקוב בכתובה, מעיזבונו של בעלה המנוח.

שאלה:

האם זה נכון שאלמנה ללא ילדים, חייבת להתחתן עם אחיו של בעלה המנוח ?

תשובה:

כן ! כאשר לאלמנה יהודיה אין ילדים מבעלה המנוח, היא חייבת, עפ"י דין תורה, להתחתן עם גיסה ובאם אין הוא רוצה בכך, היא זקוקה ל"חליצה", מאת אחיו של בעלה המנוח, כדי להשתחרר ממנו.

בנסיבות כאלה, חלה חובה בדין העברי, על הגיס, להינשא לאלמנה, כדי להנציח את זכר אחיו המנוח. כדי להשתחרר ממצב זה, יש הכרח לקבל "חליצה" מן הגיס, בטקס מסורתי שנערך בבית הדין. במעמד זה אומרת האלמנה פסוק שמבטא את המחאה על סירוב האח להתחתן איתה, ומנגד אומר האח פסוק שמבטא את סירובו. לאחר מכן האלמנה חייבת לחלוץ מרגלו של הגיס, נעל מיוחדת שקרוייה "נעל החליצה" אותה נועל הגיס, על רגלו הימנית ולהשליך אותה לארץ (לא עליו) , וכן לירוק על הארץ, לפניו ולא עליו , בניגוד למיתוס הרווח בטעות , ולאמר "ככה ייעשה לאיש, אשר לא יבנה את בית אחיו" .

ככלל , עפ"י דין תורה אסור לאדם להתחתן עם אשת אחיו. קידושין אלה אסורים לחלוטין, בבחינת "ערווה מן התורה", ומי שעובר על איסור זה חייב כרת, (מיתה), ולכן קידושין אלה אינם תופסים.

אולם, לכלל זה יש חריג והוא, במקרה של אישה, אשר בעלה נפטר ולא נולדו להם צאצאים, בן או בת מנישואיהם, אזי האלמנה אסורה לכל איש זר, כלומר ," יבמה אסורה לשוק ". לפי דין תורה, היבם (הגיס), אחיו של הבעל, חייב להינשא לאלמנת אחיו, כך שהאיסור הקודם נידחה מפני מצב זה. אולם , באם היבם, מסרב להתחתן עם אלמנת אחיו, היבמה, (הגיסה) , הרי שאסור לה להינשא לאחר, אלא לאחר שתקבל חליצה מהיבם. לעומת זאת, אם היבם מסרב לתת חליצה לאלמנת אחיו, אזי זכאית היבמה לתבוע ממנו מזונות, כל זמן שימשיך בסירובו, משום שהיא "מעוכבת מחמתו" (אסור לה להתחתן בגללו) . אך אם היא נישאת למישהו אחר, בלי חליצה, נישואין אלה אסורים ויש ספק לגבי תוקפם, כך שעלול להיווצר מצב שהיא תהא נטולת זכויות, שנובעות ממעמד של אישה נשואה. תביעת חליצה של יבמה, היא עניין של נישואין ולפיכך היא נמצאת בסמכות ייחודית של ביה"ד הרבני. גם תביעת מזונות של יבמה כנגד הגיס, אשר הינו "סרבן חליצה", נתונה לסמכות ייחודית של ביה"ד וניתן להגישה, רק לאחר שניתן ע"י ביה"ד פסק דין שמחייב אותו לבצע חליצה והוא מסרב. זאת ועוד, כנגד גיס סרבן ניתן להפעיל הליכי "כפיית חליצה", באמצעות מאסר. בעניין ייבום , יצויין כי המצב כיום הינו, שמיצוות חליצה קודמת למיצוות ייבום ואף אם יבם ויבמה רוצים בייבום ,כלומר, רוצים להינשא זה לזה, אין מאפשרים להם לייבם, כלומר חליצה קודמת ואסור לייבם.