זכויות רכושיות - זוגות שנישאו אחרי 1974 - החוק

שאלה:

מה משמעותו של הסדר איזון המשאבים, הקבוע בחוק יחסי ממון בין בני זוג ? 

תשובה:

הסדר איזון המשאבים, הקבוע בחוק יחסי ממון בין בני זוג – 1973, הוא הסדר אובליגטורי דחוי. משמעותו של ההסדר היא הפרדה רכושית מוחלטת במהלך הנישואין, ואיזון של הנכסים על דרך של שומה ושל תשלומי איזון עם גירושיהם של בני הזוג או עם פטירתו של אחד מהם. או עם התרחש פירוד סופי ביניהם.

שאלה:

באיזה אופן מתבצע איזון משאבים בין בני זוג לקראת גירושיהם זה מזה? 

תשובה:

האיזון ייעשה תוך קביעת שוויים של כלל נכסי בני הזוג. הווה אומר, אין נוטלים כל חשבון בנק בנפרד או כל נכס בנפרד ומחלקים אותו לשניים ,אלא מצרפים את כלל המשאבים, בהערכה מקיפה וכוללת, וכלל המשאבים הוא שמחולק בין בני הזוג.

שאלה:

איזה תאריך יילקח בחשבון ע"י בית המשפט כתאריך סיום יחסי השותפות, לצורך חלוקת הרכוש ? 

תשובה: 

יש חשיבות למועד סיום יחסי השיתוף לצורך חלוקת הרכוש המשותף, שנרכש במהלך תקופת הנישואין. כאשר מוגשת בבית המשפט תביעה לאיזון משאבים, על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג – 1973, אשר חל על זוגות, שנישאו משנת 1974 ואילך, בית המשפט אמור להחליט על פירוק השיתוף בנכסי בני הזוג לרבות עריכת איזון משאבים ברכוש המשותף, שנרכש במהלך הנישואין. כאשר בני הזוג נפרדים זה מזה, מועד הפרידה נחשב בדרך כלל כמועד הקובע לצורך סיום יחסי השיתוף ברכוש. לעומת זאת אם בני זוג עדיין לא נפרדו זה מזה, אזי המועד אשר בו הגיש מי מהם תביעת גירושין נחשב כמועד סיום יחסי השיתוף ביניהם . קווים מנחים לקביעת המועד הראוי לסיום השיתוף בין בני זוג, הותוו בחודש מאי 2002 ע"י בית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא.

באותו מקרה בני הזוג לא הגיעו לידי הסכמה בעניין מועד סיום השיתוף ברכוש שלהם. האישה טענה, שהמועד הראוי הוא מועד הגשת התביעה על ידה, והבעל טען, שהמועד הראוי הוא מוקדם יותר, והוא המועד, שבו הוא החל לנהל רומן מחוץ לנישואין בלי ידיעתה של אשתו. הם הסכימו, שבית המשפט יקבע מהו המועד הראוי. בית המשפט פסק, שאמנם לא צריך להיות קשר כלשהו בין האחריות להרס הנישואין לבין זכויות רכושיות, אך קבע שלא יעלה על הדעת, שהזכויות הרכושיות של האישה תיפגענה, בגלל החלטתו החד צדדית של הבעל לנהל רומן מחוץ לנישואין ולסיים בכך את יחסי השיתוף ביניהם, כאשר אשתו היתה עדיין תחת הרושם, שחיי הנישואין שלהם תקינים. בית המשפט קיבל את טיעוניה של האישה ופסק, שהתיק יוכרע על בסיס קיומו של שיתוף ברכוש עד מועד הגשת התביעה ע"י האישה. 

שאלה:

האם יתכן שזכויותיה הרכושיות של אשה ייפגעו רק משום שבעלה הגיש לבית הדין הרבני תביעת גירושין,וצירף אל התביעה את נושא הרכוש?או: האם בית הדין הרבני דן בענייני רכוש עפ"י הדין הדתי?

תשובה:

לא ! סעיף 13(ב) לחוק יחסי ממון בין בני זוג - 1973 אשר חל על זוגות שנישאו לאחר ה- 1.1.1974 מציין במפורש שעל בית דין דתי להחיל את הוראות המשפט האזרחי בפסיקתו, למעט מקרה ששני הצדדים מסכימים שעל ענייני הרכוש יחול הדין הדתי.

שאלה:

מה ניתן לעשות כאשר האשה חוששת ,כי לצורך "הכנת הקרקע" לגירושין, בעלה פועל כדי לסכל זכויות קיימות או עתידיות שלה ברכוש המשותף שלהם? 

תשובה:

חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג– 1973 מסדיר את נושא הזכויות הרכושיות של בני זוג נשואים,שהתחתנו לאחר 1/1/74 זה כלפי זה, ומספק אמצעים להגן עליהן. כאשר אחד מבני הזוג פועל כדי לסכל זכויות קיימות או עתידיות של בן זוגו, או כאשר יש חשש שהוא ינהג כך, בית המשפט יכול לנקוט אמצעים כדי להגן על הזכויות הנתונות בסכנה, אם הוא מתבקש לעשות זאת. בית המשפט יכול להורות לבן הזוג האחר לספק מידע על רכוש. הוא יכול להחליט, שפעולות מסויימות יהיו ניתנות לביצוע אך ורק בהסכמת שני בני הזוג. בנוסף לכך, ביהמ"ש יכול להורות על רישום הערה מתאימה בלישכת רישום מקרקעין, אם נכס מקרקעין מסויים רשום על שם אחד מבני הזוג בלבד ולהטיל צווי מניעה שיאסרו עשיית פעולות משפטיות בפריט רכוש זה או אחר

שאלה:

האם אשה יכולה לתבוע מבעלה לשעבר לשאת בהפסד כספי ניכר שנגרם לה כתוצאה מעיכוב רב במכירת הבית, שנגרם בגלל התנהגותו המכוונת? 

תשובה:

כן! בחוק יחסי ממון בין בני זוג – 1973 נקבע במופרש, כי בנסיבות המצדיקות זאת רשאי ביהמ"ש "לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע". עוד נקבע בחוק זה, כי בימ"ש רשאי "לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה לפי שוויים בשעת פקיעת הנישואין, אלא לפי שווים במועד מוקדם יותר שיקבע".

עולה מן המקובץ, כי בימ"ש רשאי לערוך איזון לא שוויוני, ואף רשאי לקבוע שמועד עריכת האיזון יהיה קודם לפקיעת הנישואין. בימ"ש יכול לקחת בחשבון את ערך הבית במועד מוקדם יותר, בהשוואה לערך הבית במועד המכירה, לחשב את ההפסד, לבחון האם הבעל לשעבר אחראי לעיכוב במכירה, ואף "לגלגל" את ההפסד על כתפיו.

שאלה:

האם לעובדה שבן זוג הוא "פרוד" יש משמעות משפטית או השלכות משפטיות? 

תשובה:

כן! פירוד סופי של בני זוג נשואים משמעותו סוף השיתוף הרכושי שלהם, גם אם הם ממשיכים להיות נשואים זה לזה באופן רשמי. בהתאם לכך, ממועד הפירוד ואילך, כל רכוש שיירכש ע"י מי מבני הזוג, לא יילקח בחשבון במסגרת איזון משאבים שייערך בין בני זוג שעליהם חל חוק יחסי ממון ,תשל"ג–1973 .

שאלה

האם יום הפירוד ועזיבת הבית המשותף מהווה תמיד את המועד הקובע את הפסקת השיתוף ברכוש בין בני זוג?

תשובה

ברוב המקרים כאשר בני זוג נפרדים,וצד אחד עובר להתגורר מחוץ לדירת המגורים המשותפת, ניתן לראות בכך כוונה לסיום השיתוף עם בן הזוג השני. זהו גם, בדרך כלל, המועד הקובע לצורך חלוקת הרכוש המשותף. אולם, ישנם מצבים בהם למרות שבן זוג עזב את הבית, הצדדים ממשיכים לשתף פעולה בפועל, כך שניתן לראות במועד מאוחר יותר, את המועד לסיום השותפות ביניהם. בפסק דין משנת 1995, קבע ביהמ"ש המחוזי בתל אביב, כי השיתוף ברכוש המשפחתי הסתיים שבע שנים לאחר שהבעל עזב את הבית המשותף. ביהמ"ש ציין, כי במקרה זה, למרות שהבעל עזב, הוא המשיך להחזיק במפתחות הבית אצלו, ונהג להגיע לבית פעמים רבות, ללא התראה, כדי לבקר את ילדיו, ואף אכל שם את ארוחותיו. כמו כן, ציין ביהמ"ש, כי הצדדים המשיכו לבצע פעולות בחשבון הבנק המשותף לשניהם, כפי שהיה בעת חייהם המשותפים.

ביהמ"ש ציין כי :

"למרות הפירוד הפיזי שהתבטא במקומות לינה נפרדים, נשמרו רכיבים מרכזיים של שיתוף בפועל...נותר השיתוף בענייני הרכוש בעינו והמשיבה זכאית לזכויות ולכספים שנצברו במהלך תקופה זו... המאמץ המשותף המשיך להתקיים ביחס להיבטים רבים של חיי היום יום. בנסיבות אלה אין לראות בעזיבת המשיב את הבית כארוע המפקיע את חזקת השיתוף".

שאלה:

מה ניתן לעשות כדי למנוע הברחת רכוש ע"י בן זוג כדי לפגוע בזכויות משנהו ? 

תשובה:

עפ"י חוק יחסי ממון תשל"ג-1973, חל עקרון "איזון המשאבים" על חלוקת נכסי הצדדים. החוק מגדיר מהו רכוש משותף ומהו רכוש שאינו משותף . נכסים שאינם בבחינת רכוש משותף הם נכסים שהתקבלו בירושה או במתנה או שהושגו לפני הנישואין. עסק אשר נוסד במהלך הנישואין והתפתח במהלך אותה תקופה ייחשב כנכס משותף, אפילו אם הוא נוהל אך ורק ע"י הבעל והיה רשום רק על שמו בלבד. אף על פי כן כדי להכריז על נכס שכזה כנכס משותף ניתן להגיש לאחר הגשת תביעת גירושין או לאחר פירוד בין בני הזוג תביעה לפסק דין הצהרתי או להגיש תביעה ל"שמירת זכויות", שמיועדת להגן על זכויות בנכס ע"י צווי מניעה זמניים או קבועים, ולמנוע הברחת נכסים. במקרה שבו הרכוש נרשם ע"ש שני הצדדים ונרכש במהלך הנישואין, אזי אין מניעה לפנות לביהמ"ש בבקשה לחלק את הרכוש בין הצדדים , ובכך לפרק את השיתוף ברכוש זה , ללא דיחוי. 

שאלה:

האם אשה זכאית לחלק מדירת מגורי המשפחה, שנרכשה על ידי הבעל לפני הנישואין, ונרשמה על שמו,כאשר בני הזוג היו נשואים 20 שנה? 

תשובה:

כן! ככלל, נכס שנרכש ע"י בן זוג לפני הנישואין, איננו נחשב לרכוש משותף,אולם לגבי דירת מגורים,ככל שתקופת הנישואין מתארכת,מתרחש בהדרגה תהליך של זליגת זכויות לטובת האשה. במילים אחרות,ככל שהנישואין מתמשכים מתחזקת ההנחה בדבר התהוות של שותפות בין בני הזוג ביחס לדירת המגורים.

שאלה:

האם לאשה שהיתה נשואה 10 שנים לבעלה יש זכויות בדירה ,שנרכשה ע"י הוריו ונרשמה על שמו בטרם נישאו זה לזה ? 

תשובה:

בית המשפט העליון פסק כי, לצורך הוכחת שיתוף בנכס, שהגיע לאחד מבני הזוג, בדרך של ירושה או מתנה, יש להצביע על קיומה של ראיה ספציפית, המעלה כוונת שיתוף בנכס המסויים . בהעדר ראיה ספציפית כזאת, ייחשב הזוכה בנכס כבעליו הבלעדי. מבחן זה, ניתן ליישום גם לגבי נכס שנרכש ע"י בן זוג לפני הנישואין. 

שאלה: 

האם לאישה, שנישאה לאחר 1974, אשר מעוניינת להתגרש מבעלה, יש סיכוי כלשהו להיות זכאית לחלק מבית המשפחה, אם הוא נרכש ע"י בעלה לפני נישואיהם? 

תשובה: 

עפ"י חוק יחסי ממון בין בני זוג – 1973, אשר חל על בני זוג שנישאו החל משנת 1974 ואילך, רכוש שנרכש ע"י כל אחד מהצדדים לפני הנישואין לא נחשב כרכוש משותף, שיש לאזנו בין בני הזוג, כאשר הנישואין מגיעים לקיצם. אם הבעל לא מסכים, מרצונו הטוב והחופשי, לתת לאישה זכויות בבית המשפחה, האישה תצטרך להוכיח שיש לה זכויות בבית מכוח הדין הכללי – זכויות חוזיות או קנייניות – כדי שהיא תהיה זכאית לחלק מהזכויות על הבית. היא לא תוכל להסתמך על עקרונות חזקת השיתוף בין בני זוג , כי כללים אלה אינם חלים על בני זוג שנישאו לאחר שהחוק נכנס לתוקף .

ענין זה הודגש ע"י בית המשפט העליון , בחודש אוגוסט 2002 בפסק הדין בפרשת אבו-רומי. בתיק זה בית המשפט העליון דחה ערעור שהוגש ע"י גרושה מוסלמית, אשר טענה לזכויות בבית המשפחה. בני הזוג המוסלמים התגרשו לאחר 14 שנות נישואין, והאישה ושיבעת ילדיה המשיכו לחיות בבית המשפחה, בעוד שהבעל-לשעבר התחתן בשנית וחי בדירה שכורה. הבית נבנה ע"י בעלה-לשעבר עוד לפני נישואיהם, מכספים של אימו ושל אחותו, על קרקע שהוא קיבל בירושה מאביו המנוח. הבית ניתן במתנה לאימו של הבעל-לשעבר, והערת אזהרה ברוח זו נרשמה על המקרקעין. האישה-לשעבר ביקשה מבית המשפט לענייני משפחה בחיפה, שיצהיר כי היא זכאית למחצית הזכויות בנכס, ושיבטל את עיסקת המתנה, אך הוא דחה את תביעתה, ובית המשפט המחוזי דחה את ערעורה. בית המשפט העליון נתן לה רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, אך דחה את ערעורה.

שאלה:

האם נכס מקרקעין,שנרכש בתקופת נישואיהם של בני זוג ממשאבים משותפים,אך נרשם על שם אחד מהם,מהווה רכוש משותף ? 

תשובה:

כן !רכוש שנרכש ע"י בני זוג במהלך תקופת נישואיהם, והוא תולדה של מאמץ משותף.הינו רכוש משותף, כאשר בני זוג נישאו לאחר שנחקק חוק יחסי ממון בין בני זוג – 1973, ניתן, קודם לפקיעת הנישואין, להסתמך על חזקת השיתוף הכללית, וגם ניתן להסתמך על הדין הכללי, דהיינו, ניתן לפנות לדיני החוזים, לדיני הקניין, לדיני הנאמנות, לדיני השליחות, לדיני עשיית עושר ולא במשפט, לעקרון תום הלב ועוד. ע"י כך אפשר שהתוצאה לגבי קביעת זכויות ברכוש תהיה דומה לזו המתבקשת מחזקת השיתוף, אולם ע"י הפעלת הדין הכללי. כך, למשל, ניתן להוכיח כוונה ספציפית של צדדים, לשיתוף מכח הדין הכללי. בנסיבות אלה, התוצאה היא שאין ,כיום ,מניעה לתבוע סעד הצהרתי, כאשר בני זוג נישאו לאחר תחילתו של חוק יחסי ממון,וזאת אף בטרם התגרשו זה מזה .

שאלה: 

האם בית משפט, שדן בחלוקת הרכוש המשותף של בני זוג, יכול לקחת בחשבון את העובדה, שאחד מבני הזוג בזבז סכומי כסף גדולים על הימורים או על שעשועים? 

תשובה: 

כן! בנסיבות יוצאות דופן. למרות שחוק יחסי ממון בין בני זוג – 1973, אשר חל על חלוקת הרכוש בין בני זוג, יוצר מנגנון של איזון משאבים, על פי סעיף 8 של החוק, ביהמ"ש רשאי לסטות מן הדרך שמכתיב מנגנון איזון המשאבים, כאשר נסיבות יוצאות מן הכלל מצדיקות את הסטייה. 

במקרה שנדון בחודש אוגוסט 2001, בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב סטה מנוסחת האיזון הרגילה, כאשר הוא פסק על חלוקת הרכוש של בני זוג שהתגרשו. ביהמ"ש קבע שלא החקיקה ולא הפסיקה מגדירות את הקריטריונים, שלפיהם ניתן להחליט מתי ביהמ"ש רשאי לסטות ממנגנון האיזון הרגיל. ביהמ"ש אימץ, אפוא, עקרון מן המשפט של מדינית ניו-יורק, שלפיו פיזור כספים בזבזני או מימוש בזבזני של רכוש ע"י צד אחד, יכולים להילקח בחשבון ע"י ביהמ"ש.

הבעל-לשעבר הודה בעצמו בכך שהוא בזבז סכומי עתק על סמים, על הימורים ועל שעשועים, במהלך שנה מסוימת אחת של נישואיהם, בעוד שאשתו-לשעבר עבדה קשה ואף הצליחה לחסוך. נפסק, כי הוא לא זכאי לקבל 50% מהזכויות, שנצברו על ידה במקום עבודתה. עוד נפסק, שכדי להיות זכאי ל – 50% אלה, היה על הבעל-לשעבר להתנהג בתום לב במהלך הנישואין – בהתאם לעקרון מדיני היושר, שלפיו מי שמבקש סעד מביהמ"ש צריך להראות שהוא בא בידיים נקיות. הבעל-לשעבר לא עשה זאת.

שאלה :

האם ביהמ"ש עשוי להתחשב בערכם של תכשיטים שנלקחו מאשה, בבואו לחלק את הרכוש המשותף ו"לפצות" אותה בגין החרמתם,ע"י בעלה בהתאם?

תשובה

כדי להצליח בכך על האשה להוכיח לבימ"ש, כי בעלה לקח בפועל את התכשיטים, על מנת שאומדנם ייכלל בשיקולי ביהמ"ש, וייגרע מחלקו של הבעל ברכוש המשותף. למרות שחוק יחסי ממון בין בני זוג משנת 1973 מעניק לבימ"ש שיקול דעת לבצע חלוקה לא שוויונית של רכוש משותף של בני זוג, בהתקיים "נסיבות מיוחדות", הרי שאם האשה לא תצליח להוכיח כי היתה גניבה מצד הבעל, תביעתה בעניין עלולה להיכשל.

כך, בפסק דין שניתן בבימ"ש למשפחה בי-ם בחודש יוני 2004, במסגרת דיון בתביעה שהגישה אשה נגד בעלה לפירוק שיתוף, נדחתה בקשתה של התובעת ,כי בימ"ש יתחשב בערכם של תכשיטים שנגנבו ממנה לטענתה, ע"י בעלה, ויגרע את ערכם, בהתאם מחלקו של הבעל בחלוקת הרכוש ביניהם. במקרה זה, התובעת טענה כי בעלה גנב ממנה את התכשיטים בהעדרה מבית המשפחה. האשה אף הגישה מסמך שהעריך את תכשיטיה, אך לא עברה חקירה נגדית בעניין זה בביהמ"ש.

ביהמ"ש דחה כאמור את תביעתה של האשה וקבע כי:

"בנסיבות אלה, לא הונחה בפני תשתית ראייתית מספקת, על מנת להוכיח כי הנתבע גנב את תכשיטי התובעת מן הבית. על כן לא אקבל תביעת התובעת בענין התכשיטים." 

הערת העורך : תלונה במשטרה אודות גניבת תכשיטים, אמנם תומכת בטענה מעין זו, אך אינה מהווה ראיה לכך שהבעל אכן גנב מאשתו את תכשיטיה.

שאלה:

האם ביהמ"ש יכול להורות לבעל להעביר לאשתו בנפרד, מחצית מדמי השכירות ,של דירה,שמושכרת על ידיו, ונמצאת בבעלותם המשותפת? 

תשובה :

כן! במסגרת תביעה לפירוק שיתוף, ובתנאי שצויינה עתירה בענין תשלום דמי השכירות, ביהמ"ש יכול גם להורות כי הבעל יעביר לאשה מחצית מדמי השכירות של דירה המצויה בבעלות הצדדים. ביוני 2004 בימ"ש למשפחה בירושלים דן בתביעה לפירוק שיתוף שהגישה אשה נגד בעלה. בין טענותיה העלתה האשה את העובדה, כי בעלה לא העביר לה כספים מדמי השכירות אותם גבה עבור דירה מושכרת המצויה בבעלותם של הצדדים. כחלק מתביעתה של האשה לפירוק שיתוף ומכוח חוק יחסי ממון בין בני זוג (1973), בימ"ש למשפחה הורה כי הבעל יעביר לאשה מחצית מדמי השכירות שקיבל עבור השכרת הדירה, ולא העביר לה.

שאלה :

האם בן זוג זכאי לזכויות של בן זוגו הנובעות מקריירה ומוניטין, אשר נבעו מעבודתו?

תשובה :

כן! בית משפט מחוזי בתל אביב דחה ערעור, שהוגש בעקבות החלטת בימ"ש למשפחה, וקבע, כי נכסי קריירה ומוניטין מהווים "נכס בר שיתוף", וחלק מהרכוש המשותף של בני הזוג. כאשר נעשית השקעה ברכוש זה (כאן משרד רואה חשבון) במשך שנות הנישואים של הצדדים, הרי שהלכת השיתוף שוררת ביניהם, ואין הדבר תלוי במידת ההשתתפות של בן הזוג האחר בעסק. לכן, קביעת הסדר העברת תשלומים עתידי מבן זוג אחד לאחר (בהבדל מדמי מזונות) למשך כל חייו, היא פועל יוצא של הרכוש המשותף, שהשיג בעל הקריירה, במהלך שנות הנישואים עם בן זוגו. עוד הוסיף ביהמ"ש בערכאת הערעור, כי בימ"ש למשפחה צדק:

"...כשהחיל על הצדדים את עיקרון החלוקה השוויונית של נכסי הקריירה, המתבסס על צדק חלוקתי, ועל ההשקפה כי שני בני הזוג תורמים, כל אחד לפי דרכו, במידה שווה לרווחת המשפחה".

שאלה:

האם אשה זכאית למחצית משוויו של כרטיס השחקן של בעלה ,אשר הינו שחקן כדורגל? 

תשובה:

לא ! כרטיס שחקן שייך בדרך כלל לאגודת הספורט שאליה משתייך השחקן , ולא לשחקן עצמו.

שאלה:

האם "מספר ירוק" במונית מהווה רכוש משותף? 

תשובה:

כן! בשנת 2001 נדרש ביהמ"ש למשפחה במחוז תל-אביב, לסוגיה זו, כאשר אישה עתרה לפירוק שיתוף בזכות השימוש ב"מספר ירוק". התביעה הוגשה עפ"י חוק המיטלטלין – 1971. במקרה זה הבעל הנתבע היה נכה, ובמסגרת שיקומו נעשה הסדר עם המוסד לביטוח לאומי, על פיו התבצע היוון של חלק מקיצבת הנכות העתידית שלו, כדי לממן רכישת מספר ירוק בעבורו. הנתבע העלה טענת הגנה, שהזכות להפעלת מונית מהווה גימלה או פיצוי עבור נזק גוף. אילו היתה טענתו מתקבלת, היה בכך כדי להוות חריג לעקרון השיתוף בין בני הזוג, אולם טענתו נדחתה וביהמ"ש קבע, כי הזכות להפעלת מונית ניתנת לנכה לצורך שיקומו. כלומר, לא מדובר ב"פיצוי" אלא ב"שיקום". ביהמ"ש נעתר לתביעה וקבע, ש"המספר הירוק" מהווה רכוש משותף. 

שאלה:

עפ"י איזה דין פועל ביה"ד הרבני,כאשר הוא מכריע בנושא הרכוש של בני זוג הנמצאים בהליכי גירושין,האם לפי הדין הדתי או עפ"י ,המשפט האזרחי? 

תשובה:

מאז בג"צ בבלי, שנדון בפני בית המשפט הגבוה לצדק בירושלים בשנת 1992, בתי דין רבניים, הפוסקים בענייני יחסי ממון בין בני זוג, הנמצאים בהליכי גירושין, חייבים לכבד את הזכויות הרכושיות של האישה אשר נובעות ומוכרות מכח הדין האזרחי ולהחיל את הדין האזרחי. אין הם רשאים להחליט, שהאישה תקבל רק את הסכום הנקוב בכתובתה (בחוזה הנישואין), בהתאם למשפט העברי , כפי שהם נהגו לפסוק בעבר. 

חוק שיווי זכויות האישה – 1951, הקובע כי אין לנהוג על פי הוראותיה של חקיקה, המפלה לרעה את המין הנשי, חל גם על הליכים בפני בתי הדין הרבניים. לפיכך, בתי הדין הרבניים נצטוו להכיר בעקרון שיתוף ברכוש, שנצבר במהלך הנישואין, כנקודת המוצא בסכסוכים בין בני זוג .

שאלה:

האם תתכן אפליה או גישה בלתי מאוזנת כלפי נשים בביה"ד הרבני,בהליכי גירושין,לנוכח הנטייה שלהם להחיל את הדין הדתי ? 

תשובה:

כן! בתי הדין הדתיים חייבים להחיל את הדין האזרחי בכל הנוגע לרכוש של בני זוג, ואינם רשאים להתעלם מן השיוויון בין המינים, שעובר כחוט השני בחקיקה האזרחית. צו לפינוי נכס מקרקעין, שבו לאדם יש זכויות, או שבו עשויות להיות לו זכויות, לא יינתן אלא לאחר שבית הדין הכריע בסוגיות האלה ובסוגיית חלוקת הרכוש, והרכוש עומד להתחלק בפועל. לבעל אין מעמד מועדף בכל הנוגע ליחסי הממון של בני זוג, לאור חוק שיווי זכויות האישה – 1951, חוק המקרקעין – 1969 (אשר מתייחס אל שני המינים כאל שותפים באופן שוויוני ברכוש), ופסיקת בג"צ בעניין בבלי ,בשנות התשעים ,וחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. 

ואולם, למרות עקרונות השוויון,כאמור לעיל, בחודש מרץ 2002, ביה"ד הרבני הגדול אישר פסק דין, שניתן ע"י ביה"ד הרבני האזורי בירושלים, והורה לאישה, שניהלה במשך שנים מאבק גירושין נגד בעלה, לעזוב את ביתה, שהיה רשום על שמה ועל שם בעלה, למרות שהוא לא הכריע בעניין זכויותיהם ברכוש ובעניין פירוק השיתוף ברכושם. הוא נתן לבעל, אשר התגורר בבית אחר באותו מושב במשך תקופה ארוכה , רשות להתגורר בבית.

שאלה:

מה הן ההשלכות בתחום הרכוש שיש לתביעה לשלום בית, שהוגשה בבית הדין הרבני ? 

תשובה:

כאשר בני הזוג הם יהודים, ואחד מהם הגיש נגד רעהו תביעה לשלום בית בבית הדין הרבני, תביעת שלום הבית עלולה לעכב לפרק זמן קצר ותו לא את התאריך של חלוקת הרכוש המשותף של בני הזוג ואת התאריך של תחילת ההפרדה הרכושית שלהם.

יצויין ,כי תביעת שלום בית עשוייה להשעות את מועד פירוק השיתוף בדירת מגורים,אך אינה יכולה למנוע את פירוק השיתוף,ולפיכך היא מהווה צעד טקטי,אך אין לה משמעות אסטרטגית במאבק הגירושין.

שאלה:

לאיזו ערכאה מוקנית סמכות לדון במחלוקת בענייני רכוש בין בני זוג דרוזים, לבית הדין הדרוזי או לביהמ"ש למשפחה? 

תשובה :

אם קיימת הסכמה הדדית בין הצדדים, אזי בית הדין הדרוזי יכול לקנות סמכות בעניין, אולם אם אין הסכמה בין הצדדים, להעניק את הסמכות לדון, במחלוקת ביניהם, בענייני רכוש בבית הדין הדרוזי, הרי שהסמכות תהיה בידי ביהמ"ש לענייני משפחה. מושג "הכריכה" של ענייני רכוש לתביעת הגירושין ונושא "מירוץ הסמכויות" המתייחס לנסיון לחסום את האישה, ולמנוע ממנה להגיש תביעה בענייני רכוש, בנפרד, בבימ"ש למשפחה, אינם קיימים ביחס לבני העדה הדרוזית, אלא אך ורק אצל בני זוג יהודים, בבתי דין רבניים.

שאלה:

האם יש ממש בחשש של אשה ,שמא זכויותיה הכספיות ייפגעו הואיל והיא נישאה לגבר נשוי ,אשר קיבל היתר נישואין לשאת אשה שנייה מבית הדין הרבני ,בגלל שהוא עדיין נשוי לאשתו הראשונה ,אשר ברחה לחו"ל עם מאהבה ,לפני מספר שנים ומאז מסרבת להתגרש ממנו ? 

תשובה:

השותפות הכלכלית שהתקיימה בין בן הזוג הנ"ל לבין אשתו הסתיימה, כאשר הם נפרדו, דהיינו בעת בריחתה מן הארץ. לאשה הראשונה אין זכויות ברכוש, שצבר בן הזוג, מאז הפירוד שניכפה עליו . לעומת זאת הרכוש שנצבר בתקופת הנישואין הראשונים, ועד למועד הפירוד הינו רכוש משותף של בן הזוג ואישתו הראשונה. זכויות בת הזוג ברכוש של בן זוגה, בתור אישה שנייה, לא ייפגעו כל עוד בן זוגה בחיים. המצב שונה אם בן הזוג ילך לעולמו, ואשתו הראשונה תישאר בחיים, אז, כל עוד הוא נשוי לה, פורמלית, היא עדיין יורשת שלו , במקרה שהוא נפטר ללא צוואה. על מנת לבטל את זכותה של האשה הראשונה לרשת, עליו לערוך צוואה , ולמנוע ממנה לרשת, באמצעות הוראות מפורשות.