זכויות רכושיות - חובות/הלוואות ומשכנתא

שאלה:

האם תשלומי המשכנתא הם עניין של רכוש או מזונות ? 

תשובה:

בית המשפט העליון אומנם קבע בהלכה פסוקה, שתשלומי המשכנתא הם עניין של רכוש ולא של מזונות. אולם בשיבתו כבית המשפט הגבוה לצדק, בעתירה שהוגשה כנגד החלטת ביה"ד הרבני, נקבע במידה מסויימת אחרת .ביה"ד הרבני בתל אביב קבע, שתשלומי משכנתא מיועדים לספק מדור , כחלק ממזונות האישה. על כך הוגש ערעור לבית הדין הרבני הגדול לערעורים והערעור נידחה. בעקבות דחיית הערעור הוגשה עתירה לבג"ץ ע"י הבעל כשהוא מיוצג ע"י עו"ד עמיהוד בורוכוב , בטענה שבית הדין הרבני חרג מסמכותו, כאשר הוא כלל תשלומי משכנתא, במסגרת החיוב במזונות האישה . בג"ץ דחה את העתירה וקבע שבית הדין לא חרג מסמכותו .

בג"צ אישר את קביעת ביה"ד כי, תשלומי המשכנתא מיועדים להבטיח את המדור של האישה. יחד עם זאת בג"ץ, סייג את החלטתו וקבע שפעולה זו עשוייה להשפיע על יחסי הממון בין בני הזוג, אולם ציין שענין זה נתון לבירור בבית המשפט לענייני משפחה, אשר מטפל בפרשת יחסי הממון של בני הזוג.

כאשר העתירה בבג"ץ נדחתה, הבעל הגיש שוב באמצעות עו"ד בורוכוב, עתירה לקיום דיון נוסף בבג"ץ, באותו עניין . אולם פעם נוספת העתירה נדחתה , אך הודגש בהחלטה שהתייחסות למשכנתא במסגרת מזונות, עשוייה להשפיע על יחסי הממון של בני הזוג, ושבית המשפט לענייני משפחה אמור להתייחס לסוגייה זו, כאשר הוא מחליט בעניין פירוק השיתוף בנכסי בני הזוג.

שאלה: 

האם זכויות של אישה בבית המשפחה מוגנות , באם הבית רשום על שמו של הבעל בלבד, והבנק מנסה לממש את המשכנתא, לאחר שהבעל איננו פורע את המשכנתא כסידרה ? 

תשובה: 

ככלל, בית משפחה, אשר נרכש במהלך תקופת נישואי בני זוג, הינו רכוש משותף, גם אם הוא רשום על שמו של אחד מבני הזוג בלבד. 

אם הבית רשום על שם אחד מבני הזוג בלבד, אך שניהם נטלו הלוואה משותפת כדי לרכוש אותו, בן הזוג האחר צריך להיות מוחתם ע"י הבנק על שטר המשכנתא , כדי שהבנק יהיה זכאי לממש את מלוא הזכויות בבית, במקרה שבו הופסק הפרעון החודשי של ההלוואה נשוא המשכנתא. 

אם בנק מנסה לממש את המשכנתא, הרשומה לטובתו, על כל הנכס, אשר רשום על שם אחד מבני הזוג בלבד, ומתברר שלמרות שההלוואה נלקחה ע"י שני בני הזוג במשותף, בן הזוג האחר מעולם לא הוחתם ע"י הבנק על שטר המשכנתא , אז הפעולות הנוגעות לחלקו של בן הזוג האחר, תהיינה בטלות. 

הדבר הומחש במקרה שנדון בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בחודש אוקטובר 2001, כאשר הבעל והאישה התנגדו לניסיונותיו של הבנק לממש את המשכנתא, שהיתה מוטלת על דירתם. המשכנתא נלקחה במשותף על ידי שניהם. לאחר שהבעל ,שעל שמו בלבד הדירה היתה רשומה, הפסיק לשאת בפרעון השוטף של ההלוואה, האישה טענה, שהמשכנתא איננה תקפה, כיוון שהיא לא הוחתמה על שטר המשכנתא, ואף לא נתבקשה ע"י הבנק לחתום עליו. בקבלו את טענותיה, בית המשפט הורה, שהמשכנתא על המחצית השייכת לה, תימחק. ביהמ"ש אישר את הפעולה בנוגע לחלקו של הבעל בדירה, בדחותו את טענות הבעל, שלפיהן הוא חתם על שטר המשכנתא בלי להבין את משמעותו.

שאלה:

מה יכולה לעשות אשה גרושה אשר הסכם הגירושין שלה עם בעלה לשעבר כלל הסדר בנושא הרכוש המשותף, ואושר בבית המשפט לענייני משפחה, ובו היתה הוראה כללית, שלפיה כל החובות שנוצרו בתקופת הנישואין, הינם משותפים. וכאשר לאחר הגירושין הבנק של הבעל תבע את האשה, משום שבמהלך נישואיהם, היא נתנה ערבות לאחד מחשבונות הבנק שלו. וכתוצאה מכך נאלצה האשה לשלם את חוב הבעל לבנק, אך עד היום הוא לא החזיר לה את הסכום ששילמה,על אף שהוא התחייב לכך בהסכם נוסף עליו חתם, אלא שההסכם השני לא הוגש לאישור ביהמ"ש.האם ניתן לתבוע אותו להחזיר לה את הכסף ששילמה בהסתמך על ההסכם שנערך לאחר הגירושין ? 

תשובה:

לבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות לדון בסכסוך בין בני זוג לשעבר. אשה גרושה רשאית להגיש תביעה נגד בעלה לשעבר, בגין הפרת הסכם שנחתם ביניהם, לאחר הגירושין. ואולם, המצב המשפטי אינו לגמרי ברור.

מחד גיסא, המקור האפשרי של החיוב – פעולת החתימה על הערבות – נעשה במהלך הנישואין, והסכם הגירושין קבע שחובות שנוצרו ע"י מי מהצדדים במהלך הנישואין הם חובות משותפים. הסכם זה אושר, יש לו תוקף משפטי מלא, והוא ניתן לאכיפה. על פיו, החוב לבנק צריך להתחלק שווה בשווה בין הצדדים. 

מאידך גיסא, הבעל לשעבר התכוון, כביכול, לקחת על עצמו אחריות מלאה לפירעון החוב, ע"י כך שהוא חתם על ההסכם השני שהתייחס לענין הערבות, אשר לא הוסדר באופן ספציפי בהסכם המקורי. בכך שהוא לא ממלא את התחייבותו להחזיר לגרושתו את הסכום ששילמה עבורו, הוא פועל שלא בתום לב. ואולם כל שינוי בהסכם ממון חייב לקבל את אישורו של ביהמ"ש, כדי שיהיה לו תוקף משפטי מחייב, על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג – 1973. ההסכם השני לא אושר ע"י ביהמ"ש. אילו ההסכם השני היה נחתם בין שניים אשר אינם קרובי משפחה, הרי שהוא היה מחייב ובר אכיפה, אולם בגלל שהסכם זה נחתם בין בעל ואישה לשעבר, הרי שכתנאי לתוקפו היה צריך, עפ"י החוק, להביא לאישורו בביהמ"ש ובהעדר אישור שכזה אין להסכם תוקף מחייב, על אף שהבעל לשעבר נהג בחוסר תום לב. 

ההסכם הראשון הוא סוג מיוחד של חוזה, אשר חל עליו דין ספציפי כלומר, דיני המשפחה, שגוברים על דיני החוזים הכלליים. ככל הנראה, הגרושה תגדיל את סיכויי הצלחת תביעתה, אם היא תתבע מבעלה-לשעבר רק מחצית מסכום החוב שהיא שילמה עבורו, אשר אין מחלוקת על כך שהוא חוב משותף וחוסה בצילו של הסכם מחייב אשר אושר כדין ע"י ביהמ"ש.