זכויות רכושיות - רכוש שניתן במתנה

שאלה:

האם בן זוג יכול לשלול מבת הזוג זכויות בדירה, שהוענקו לה במתנה ונרשמו על שמה ,בטענה שהזכויות הוענקו בתנאי שהנישואין יישארו בשלמותם? 

תשובה:

לא! אין באירוע של משבר בחיי נישואין כדי לגלגל אחורה כל שנעשה וניתן, וכדי להפוך מתנות שהוענקו במשך חיי הנישואין לבטלות.

"מי שמבקש להתנות מתנה בתנאי מפסיק או מי שמבקש להצמיד חיוב למתנה אשר אותה העניק, צריך לעשות זאת בצורה ברורה הניתנת לזיהוי. בהיעדר ראיות, אין מקום לטעון לקיומו של תנאי ,ואין ליצור חיוב שלא גובש מעיקרו בעת מתן המתנה. ההנחה היא שמתנה שהוקנתה היא סופית ובלתי הדירה, והעובדה שתקוות לעתיד מתבדות, אינה כשלעצמה , עילה לראייתה של מתנה כבטלה". כך נפסק ע"י ביהמ"ש העליון.

שאלה:

האם מתנות יקרות ערך ,שהוענקו בין בני זוג במהלך נישואין נחשבות כרכוש משותף,אשר יש לחלקו באופן יחסי לקראת גירושין? 

תשובה:

התשובה איננה חד משמעית. מבחינה משפטית נשאלת השאלה, האם מתנות בין בני זוג, שניתנו במהלך הנישואין, הינן בנות איזון, או שמא נכללות הן בנכסים, שיש להוציאם מכלל איזון המשאבים, לפי הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג – 1973. שאלה זו תמצא את פתרונה על פי כוונת הצדדים, שיש לדלותה מהתנהגותם ומן הנסיבות הסובבות אותם. לשם איתור כוונת הצדדים יש לבחון: האם נשאה הפעולה אופי עסקי ? (אם כן, אזי מה שהוענק עשוי להיחשב כרכוש משותף) ; האם הועבר הנכס לציון מאורע מסויים, כגון יום הולדת או יום נישואין ? (אם כן, אזי מה שהוענק ניתן בכוונה להעניק מתנה) ; האם הנכס מיועד לשימוש אישי של המקבל, כגון: בגד או תכשיט, או לשימוש משותף, כגון: מכונית (נכס שמיועד לשימוש אישי עשוי להיראות כמתנה, ונכס שמיועד לשימוש משותף עשוי להיראות כרכוש משותף) ; כיצד התייחסו הצדדים אל הנכס? (אם כהשקעה, זה עשוי להיחשב כרכוש משותף ) ; איזה כמות של פריטים הוענקה ומהו הערך הכספי של הפריטים שהוענקו? (הכמות והערך הכספי ביחס למכלול נכסי הצדדים עשויים ללמד על כוונת מתנה או על שיקולים עסקיים).

שאלה:

קיבלתי לפני מספר שנים דירה במתנה, מקרוב משפחה עשיר. נישאתי וכיום אני שוקלת להתגרש מבעלי. הדירה רשומה על שמי בלבד .האם בן זוג  זכאי לחלק כלשהו בדירה אשר אשתו קיבלה במתנה ,לפני נישואיה? 

תשובה:

לא! רכוש אשר התקבל במתנה, זוכה להתייחסות מפורשת בחוק יחסי ממון בין בני זוג, אולם מסווג כחריג לעקרון "איזון המשאבים ", בין בני זוג. במילים אחרות רכוש שניתן במתנה לאחד מבני הזוג אינו נחשב כרכוש משותף, משום שהוא לא התהווה כתוצאה ממאמץ משותף, גם אם נתקבל במרוצת קשר הנישואין . עפ"י חוק זה, רכוש אשר נרכש ו/או נצבר במהלך הנישואין הינו רכוש משותף ויחולק בין הצדדים. אולם , בהתייחס לנכס שהתקבל בירושה או במתנה ,הרי שנכס כזה לא ייחשב כרכוש משותף אלא כנכס של היורש או מקבל המתנה בלבד.

שאלה: 

מהו התוקף המשפטי של הסכם, שבו בן משפחה מתחייב להעביר נכס מקרקעין על שמו של קרוב משפחה אחר, במתנה? האם הבעלים של נכס המקרקעין יכול לשנות את דעתו? 

תשובה: 

אם העברת הבעלות בלישכת רישום המקרקעין טרם בוצעה, אזי יחולו הוראות חוק המתנה – 1968 . הסכם בדבר העברת זכויות ללא תמורה הוא, במהותו, "התחייבות לתת מתנה". עפ"י החוק האמור, על התחייבות כזו להיות בכתב. כל עוד מצבו של מקבל המתנה הפוטנציאלי לא השתנה לרעה, בשל כך שהוא הסתמך על ההתחייבות, הרי שנותן המתנה המיועד חופשי לסגת מהתחייבותו, וזאת בגלל התנהגות רעה באופן חריג של מקבל המתנה הפוטנציאלי, כלפיו או כלפי בני משפחתו, או בשל כך שמצבו הכלכלי של נותן המתנה המיועד החמיר מאוד. 

בהסתמכו על העקרונות דלעיל, בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה ערעור, שהוגש ע"י בן, על סירובו של בית המשפט לענייני משפחה לאכוף הסכם, שנעשה בין הבן לבין אביו, שלפיו אביו התחייב להעביר את דירת המשפחה על שם הבן במתנה. האב חזר בו מהתחייבותו, והזכויות בנכס לא הועברו על שם הבן, לפיכך, הוא היה רשאי לשנות את דעתו. הבן לא הוכיח, שנגרם לו נזק כתוצאה מכך שהוא הסתמך על ההתחייבות. יתר על כן, הוכח שהיתה קיימת הערה בלשכת רישום המקרקעין, שמנעה מן האב להעביר זכויות בדירה, על שם אחד מילדיו שאותה הוא ירש, עפ"י צוואה .

שאלה:

האם העובדה שזכויות בדירה שהעניק בן זוג לבת זוגו ,אשר בגינן נחתם יפוי כח בלתי חוזר ע"י נותן המתנה ,ואשר עדיין לא נרשמו על שם מקבל המתנה עשוייה לסייע לבן הזוג בביהמ"ש בבואו לטעון שהוא התחרט ושינה דעתו ? 

תשובה:

לא! אף אם נותן המתנה יחזור בו מהתחייבותו, הרי שהעובדה שהוא חתם על יפוי כח בלתי חוזר, בעניין העברת הזכויות בדירה, יש בה כדי להראות על רצינות כוונותיו. העובדה שהזכויות לא נרשמו על שם מקבל המתנה, אינה מעלה או מורידה , ואין בעובדה זו כדי לבטל את התחייבות נותן המתנה .

שאלה:

מהם הסיכויים של תביעה שנטען בה כי העברת כספים מצד אחד לצד השני היתה במסגרת של הלוואה , כאשר אין שום מסמך או הסכם בקשר לזה ? 

תשובה:

עפ"י דיני הראיות הנטל להוכיח קבלת מתנה מוטל על הטוען. במקרה בו קיימים יחסי קירבה משפחתיים, בהם נהוג לתת מתנות, עובר נטל ההוכחה לצד המכחיש את המתנה.

במקרה בו לא קיימות ראיות נוספות מלבד עדויות הצדדים יבחן ביהמ"ש את עדויות הצדדים, ויתן החלטתו עפ"י העדות שתישמע לו אמינה ומבוססת יותר.

במקרה בו צד טוען שניתנה הלוואה, הרי שמשקלה של טענה הנטענת בעלמא , יהיה מועט.

לעומת זאת אם אותו צד ימציא מסמך כתוב אשר יש בו כדי לקשור את הצדדים למתכונת יחסים של לווה ומלווה, אזי למסמך זה יהיה משקל רב. משקל עשוי להינתן לכל מסמך כתוב שמתייחס לדרישות הלווים להשבת הכספים ע"י המלווה במועדים סמוכים למתן ההלוואה.

שאלה:

האם בן זוג שקיבל דירה במתנה,ורשם מחצית ממנה על שם אשתו,יכול לחזור בו,לאחר מכן ולגרום לביטול המתנה ולביטול הרישום ? 

תשובה: 

לא! כאשר בן זוג רוכש נכס ממקורות כספיים שלו או יורש אותו או מקבל את הנכס במתנה, אך בוחר לרשום את הנכס בבעלות משותפת שלו ושל בת זוגו, הרי ההנחה היא שבני הזוג התכוונו לאיזון ולשיוויון , וכל תרומת יתר של צד אחד היא בגדר וויתור או מתנה של צד זה לצד האחר, והיא מוצאת את ביטויה בהסכמה על רישום הבעלות המשותפת.

שאלה:

האם הורים שהעניקו דירה במתנה לילדם,ורשמו אותה על שמו,יכולים לחזור בהם ולהצליח בתביעה להכרזה על ביטול הרישום? 

תשובה:

כנראה שלא. בין אם הדירה הוענקה במתנה גמורה ,ובין אם ההסכם בדבר הענקת הדירה היה למראית עין בלבד, (למשל כדי להבריח את הדירה מנושים), ביהמ"ש אינו נוהג להעניק סעד הצהרתי, שהינו סעד מן היושר, לאדם שנהג בחוסר תום לב .כמו כן עיסקת מתנה של נכס מקרקעין נגמרת ברישום, כלומר לאחר רישום הדירה על שם מקבל המתנה,הדירה נעשית קניין גמור שלו.