זכויות רכושיות - בית המשפחה

שאלה: 

אם זוג נשוי מצוי במאבק קשה של גירושין, ובית המשפט לענייני משפחה פוסק, שעל בית המשפחה להתחלק בין שניהם, מתי תתבצע החלוקה בפועל? 

תשובה:

ככלל, בתי משפט מעדיפים לעכב את מועד מתן ההחלטה בדבר פירוק השיתוף בבית המגורים של בני זוג נשואים, עד אשר שאר הרכוש המשותף של בני הזוג וכן שאר ענייניהם הכלכליים יוכלו אף הם להיות מוסדרים. ואולם, כאשר הגירושין רחוקים מלהתבצע בפועל, בית המשפט עשוי, באופן יוצא מן הכלל, להחליט לפסוק בדבר פירוק השיתוף בבית המגורים של בני הזוג, בנפרד משאר הנושאים, ומוקדם יותר מהם. כך פסק בית המשפט העליון בעניין גולדברג, שבו בני הזוג היו שרויים במאבק קשה ונוקב של גירושין, שהתלווה אליו סירוב מוחלט של האישה להתגרש מבעלה. האישה התגוררה לבדה בדירת חמשת החדרים של בני הזוג, בעוד שהבעל התגורר ביחד עם שני ילדיהם בדירה שכורה קטנה. בנסיבות אלה, פסק בית המשפט העליון כי, החלטה מהירה היא בהחלט מוצדקת, ואין למנוע מן הבעל להוציא לפועל את פסק הדין שניתן לטובתו.

שאלה:

מה הדין כאשר הן הבעל והן האישה מעוניינים לרכוש כל אחד את חלקו של בן הזוג האחר בבית מגורי המשפחה שמצוי בבעלותם, כאשר הם מתגרשים? 

תשובה:

על פי חוק המקרקעין – 1969, לכל אחד מבני הזוג יש זכות לרכוש את חלקו של בן הזוג האחר ברכוש משותף וזאת לפני כל אדם אחר . אם קורה, שכל אחד מבני הזוג מעוניין לרכוש את זכויות מישנהו , הם יכולים לנהל מו"מ כדי לנסות להגיע להסכם בנדון, ואם אין הם מצליחים ליישב את המחלוקות, הם יכולים לפתור את הבעיה באמצעות בית המשפט בדרך של הגשת תביעה משפטית או ע"י הסכמה לפתרון הסכסוך באמצעות בימ"ש ובדרך של פישור.

בשנת 2001, הוגש בבית המשפט המחוזי בתל אביב ערעור, שעניינו הסכם, שנעשה בין בני זוג, שהיו בהליכי גירושין. שני בני הזוג רצו לנצל את זכות הקדימה שיש להם בנוגע לבית המגורים. הסכם הגירושין שלהם קבע, שבית המגורים יימכר, והתמורה תתחלק ביניהם, לאחר שהחובות ישולמו. ואולם, הם לא קיבלו הצעות מקונים פוטנציאליים. האישה הגישה הצעת מחיר והפקידה מקדמה אצל עורך דינו של הבעל. הבעל מצדו הציע סכום גבוה יותר. לאחר שהצדדים פנו לבית המשפט בנוגע לסכסוך, הם הגיעו לידי הסכם, שעל פיו הבעל ירכוש את חלקה של האישה, ישלם לה את התשלומים בתאריכים הקבועים בהסכם, וישלם לה פיצויים, במקרה שהוא יחזור בו מהתחייבויותיו על פי ההסכם. לאחר שהבעל נתקל בקשיים בביצוע התשלומים, הוא ביקש מבית המשפט, שיאריך לו את המועדים לתשלום. האישה התנגדה, תבעה את הפיצוי המוסכם, וביקשה לרכוש את חלקו של הבעל בבית. בית המשפט קיבל את טענותיה, והבעל ערער לבית המשפט המחוזי.

הערעור של הבעל נדחה. נפסק, שהאישה פעלה בתום לב והיתה זכאית לפיצוי. בית המשפט דחה את טענותיו של המערער, שלפיהן נסיבות שלא היו בשליטתו מנעו ממנו לקיים את ההסכם. נפסק, שככלל, בית המשפט אינו יכול להתערב בנושא הפיצוי, אם הצדדים מסכימים מראש על פיצוי בגין הפרת החוזה. ואולם, כאשר הסכום שעליו הסכימו הצדדים נראה מופרז, בהתחשב בעיסקה שנעשתה ביניהם, בית המשפט רשאי להפחיתו, וכך הוא עשה באותו מקרה.

שאלה:

האם יש ממש בטענה כי מכיוון שלא הסתיים הדיון בתביעות שמתבררות בין בני זוג,וביניהן תביעה למזונות ורכוש, הרי שביהמ"ש לא רשאי לתת החלטה בעניין פירוק השיתוף בדירה? 

תשובה:

לא! ביהמ"ש רשאי לעכב את פירוק השיתוף בדירת מגורים ,אולם הוא אינו רשאי להימנע ממתן החלטה בעניין פירוק השיתוף.

ביהמ"ש רשאי לעכב את פירוק השיתוף, על מנת להבטיח את מדורם של האישה והילדים, עד שיימצא להם דיור חלופי, אולם אף החלטה זו תינתן בהתאם לנסיבות ותוך עריכת איזון בין זכותו של הבעל לפירוק שיתוף לבין זכות הילדים והאישה למדור.

הבעל יכול להבטיח את מדורם של הילדים והאישה למשל ע"י הפקדת כספים שישמשו להשכרת דירה . כמו כן יכולים הצדדים להחליט שהאישה תקבל את חלקה בדירה מהכספים הראשונים שיתקבלו ממכירתה וזאת כדי לאפשר לה לרכוש מדור חילופי.

שאלה:

האם בימ"ש עשוי לקחת בחשבון במסגרת חיוב הבעל במזונות אשתו בנפרד,את העובדה שהיא נשארה להתגורר בדירת המשפחה והוא נאלץ לשכור דירה למגוריו ולהמשיך לשלם משכנתא? 

תשובה:

במקרה שבו האישה אינה עובדת מחוץ לבית, על בעלה לשאת במזונותיה ובסיפוק כל צרכיה . חלק חשוב מזכות האישה למזונות מהווה הזכות למדור/ דיור . במקרה שבו הבעל עוזב את בית המגורים והאישה ממשיכה לגור שם, הרי שמצד אחד הוא חייב במזונותיה, אולם מצד שני הוא זכאי לדמי השימוש בחלקו בדירה. אולם , במקרה של התנגשות בין זכות האישה למזונות ולמדור, לבין זכותו של הבעל לקבל דמי שימוש, עשוייה זכות האישה לגבור על זכות הבעל. יחד עם זאת, ביהמ"ש אינו יכול להתעלם מזכותו של צד כלשהו לקבל תשלומים בגין השימוש של הצד האחר ברכוש המשותף וביהמ"ש עשוי לשקול ענין זה, ולערוך את האיזון הראוי בין זכויות הצדדים, בין היתר עם עריכת מעין "קיזוז" בין זכויות אלה, באופן שיבוא לידי ביטוי בהפחתה מסויימת של נטל המזונות.

שאלה:

האם נושים יכולים לגרום למכירת בית מגורי משפחה,כאשר הבעל שקע בחובות כבדים וברח מן הארץ? 

תשובה:

כן! נושים יכולים להגיש תביעה לביהמ"ש בענין חובות שיש לבעל עסק או לאדם פרטי כלפיהם, ובלבד שיש להם הוכחה לחוב הנ"ל בצורת שטר חוב או הסכם או כתב ערבות או שיעבוד וכיו"ב . עם קבלת פסק דין בתביעה הכספית, עשויים הנושים לפנות ללישכת ההוצאה לפועל , להגיש בקשה לביצוע פסק הדין ולפעול בין היתר ,להוצאת צו עיקול על בית מגורים .לאחר מכן יכולים הנושים לפנות ללישכת ההוצאה לפועל בבקשה לממש את עיקול הבית ולהתמנות ככונסי נכסים לצורך מכירת הנכס. החוק כולל בתוכו הוראות שמגוננות על משפחות של חייבים, מלהיקלע למצב בו הן תישארנה ללא קורת גג. ראש ההוצאה לפועל לא יצווה על פינוי משפחה מדירת מגורים, אלא לאחר שנוכח שיש למשפחה הסדר חליפי למגורים.

שאלה:

האם דירה שנרכשה ע"י האשה ,באמצעות משכנתא שנלקחה על ידיה ,ונרשמה על שמה,מוגנת מפני הנושים של בעלה? 

תשובה:

כן! אם אישה רוכשת בית, רושמת אותו על שמה בלבד, ויכולה להוכיח שהיא שילמה עבורו מכספה, אזי, אם בני הזוג שומרים על הפרדה רכושית מוחלטת, הבית עשוי להיות מוגן מפני הליכים, שיינקטו מאוחר יותר ע"י נושיו של בעלה. 

זו המסקנה שעלתה ממקרה שנדון בבית המשפט המחוזי, בחודש אפריל 2002, כאשר אישה השיגה פסק דין הצהרתי, שלפיו בית שנרכש על ידה ונרשם על שמה, היה שלה, בלבד, ולבעלה לא היו בו זכויות כלשהן. בפסק הדין הוצהר גם, שתכולת הבית, מלבד חפציו האישיים של הבעל, היתה שלה. באותו מקרה נושיו של הבעל טענו, שהסכם יחסי ממון, שבו נקבע, שביתם של בני הזוג הוא של האישה בלבד – ושנערך לאחר שנפתחו הליכים נגד הבעל – לא היה אלא תכסיס שנועד להגן על הבית, כיוון שבני הזוג המשיכו לחיות יחד, כמשפחה לכל דבר ועניין. 

ואולם, בית המשפט פסק, שהראיות שהוצגו ע"י האישה הוכיחו, שהבית הוא שלה בלבד. החלטתו התבססה בעיקר על העובדה, שהרכישה נעשתה ע"י האישה בלבד, ושהבית נרשם על שמה בלבד, לפני שהליכים נפתחו נגד הבעל. יתר על כן, בני הזוג הקפידו תמיד על הפרדה רכושית, ולא היו להם חשבונות בנק משותפים. האישה הוכיחה שהחזרי המשכנתא נלקחו ישירות מחשבון הבנק שלה, שלתוכו הוכנסו משכורותיה החודשיות. האישה היתה זכאית לשמור על הפרדה רכושית מבעלה, כאשר היא היתה מודעת לכך שהוא היה נתון בקשיים כלכליים, וכאשר הבעל לא קיבל אפילו מכתב אזהרה מנושיו.

הערת העורך: באם בימ"ש יתרשם שהסכם ממון, אשר מעביר או מייחד רכוש לאחד מבני הזוג , נועד לשמש כסות להברחת רכוש, מפני נושים של בן הזוג האחר, אזי לא יינתן פסק דין הצהרתי , כמבוקש.

שאלה:

האם תהיינה לחתן זכויות כלשהן בבית, אשר הורי הכלה רכשו למגורי הזוג הצעיר ורשמו אותו על שם הכלה, כאשר הנישואין יתפרקו? 

תשובה:

על זוגות שנישאו לאחר שנת 1974 חלים עקרונות חוק יחסי ממון בין בני זוג – 1973 . על פי החוק, רכוש שנרכש ע"י אחד מבני הזוג לפני הנישואין, הינו אך ורק שלו, ואיננו רכוש משותף. ואולם, על פי מקרה שנדון בבית המשפט , כאשר הרכוש שבו מדובר הוא בית המשפחה, הוא עשוי להיחשב לרכוש משותף למרות האמור בחוק. למשל, כאשר בני הזוג גרו בבית במשך שנים רבות. הדבר אפשרי גם כאשר הנישואין קצרים, אם לבן הזוג, שהבית איננו רשום על שמו, יש זיקה כלכלית כלשהי לבית, למשל ע"י מימון שיפוצים בהיקף נרחב, או שיש כוונה מפורשת של בני הזוג, שהבית יהיה רכוש משותף. 

במקרה שנדון בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים בחודש יולי 2001, אישה הצליחה להשיג צו, אשר חייב את בעלה לעזוב את דירת המשפחה, לאחר שבית המשפט קבע, שלבעל לא היו זכויות רכושיות כלשהן בדירה. הדירה היתה אחת משתי דירות, שאביה המנוח של האישה רכש שישה חודשים לפני חתונת בני הזוג, ואשר נרשמו על שם בתו, מיד לאחר נישואיה. 

הבעל טען, שזכויותיו בדירת המשפחה נבעו מ"הסכם", שנעשה לפני הנישואין בין האבות של בני הזוג, אשר בו אביה של הכלה התחייב "לקנות לבני הזוג דירה נחמדה בת 4 חדרים לפחות בירושלים". יתר על כן, לטענת הבעל, העובדה שהוא התגורר עם אשתו בדירה במשך למעלה מחמש שנים לפני שהם נפרדו, הקנתה לו זכויות בדירה . בדחותו את טענותיו של הבעל, בית המשפט לענייני משפחה פסק, שהדירה היתה רכוש האישה בלבד, ושלא הוכח שהיתה כוונה מפורשת של בני הזוג, שהדירה תהיה רכוש משותף.

שאלה:

אשתי ואני מנהלים בינינו הליכים משפטיים בבית המשפט לעניני משפחה , אשר במסגרתם הורחקתי מן הבית.

לאחרונה פנה אלי בן דודי וביקש כי אשכיר לו את אחד מהחדרים בבית בו מתגוררים אשתי והילדים, שכן מדובר בבית פרטי ,בן מספר רב של חדרים .

האם אחד מבני הזוג רשאי לחתום על חוזה להשכרת חדר או חלק של דירה משותפת, בלי לקבל את הסכמת בן הזוג האחר בעניין זה? 

תשובה:

לא! במקרה דומה שנדון בבית המשפט לעינייני משפחה בתל- אביב , בשנת 2001 , קבע בית המשפט כי הבעל לא היה רשאי להשכיר חדר בדירה לצד שלישי, בלי לקבל את הסכמתה של האישה, היות והשכרה הינה בגדר שימוש בלתי רגיל .עפ"י חוק המקרקעין - 1969 , לכל שימוש שאינו בגדר שימוש רגיל , דרושה הסכמת כל השותפים בבית.

בנוסף לכך נקבע כי לאישה ולילדים זכות למגורים נאותים בבית, והימצאותו של צד שלישי בבית, יש בה כדי לגרום להכבדה בלתי נסבלת לאישה ולילדים, ולפגוע בזכותם למדור נאות.

שאלה:

האם אשה יכולה לתבוע מבעלה דמי שימוש בגין תקופה ממושכת,אשר בה התגורר בגפו בבית , ועד למכירתו? 

תשובה:

כן! על מנת לבחון האם הצד שעזב דירת מגורים זכאי לדמי שימוש מבן הזוג שנותר להתגורר בדירה, בוחן ביהמ"ש את נסיבות העזיבה. אם נסיבות העזיבה היו מוצדקות, כגון במקרה בו אחד מהצדדים לא יכול היה להמשיך להתגורר עם הצד האחר, בשל הטרדות בלתי פוסקות או גילויי אלימות ,כך למעשה נמנעה מאותה צד , בעל כורחו ,זכות השימוש בבית ומכאן שאותו צד זכאי לתשלום דמי שימוש ראויים. 

שאלה:

מה צפוי להתרחש, כאשר מצד אחד,אשה תובעת בבי"ד רבני להמשיך להתגורר בדירה,במסגרת תביעת מזונות וע"י כך למנוע את פירוק השיתוף בדירה, ואילו מצד שני בעלה תובע את פירוק השיתוף בדירה בביהמ"ש ? 

תשובה:

ביהמ"ש העליון כבר פסק, כי אין אישה או ילדים זכאים על פי הדין האישי למדור ספציפי בדירה שבה מבוקש לפרק את השיתוף, אלא למדור חלופי בלבד, כלומר, שהזכות למדור, כחלק מהזכות למזונות, היא זכות שבעטיה ניתן לחייב בעל בחיוב כספי בלבד.

שאלה:

האם בן זוג שנותר בדירה לאחר עזיבת משנהו,עשוי ליהנות ממעמד של "דייר מוגן" בכך שערך הבית יחושב כ"נכס תפוס" ולא כ"נכס פנוי"? 

תשובה:

לא! על פי חוק הגנת הדייר (נוסח משולב) – 1972, גם בעל נכס או אחד מבעליו יכול שיהא דייר מוגן, כאשר זכות בעלותו בנכס, ששימש למגורים, פוקעת עקב מתן פסק דין במשפט חלוקה. אולם הוראת חוק זו צומצמה במשך השנים בסוגיה של פירוק שיתוף בדירת בני זוג , עד אשר היא בוטלה לחלוטין. כיום בוטל לחלוטין מוסד הדיירות המוגנת בהליך של פירוק שיתוף בדירת מגורים של בני זוג.

שאלה:

האם ביהמ"ש עשוי להתחשב בהתנהגות נפסדת של בן זוג  ולגרוע בגלל זה, מזכויותיו בדירה ? 

תשובה:

לא! ביהמ"ש העליון קבע לפני שנים, כי לאשם היחסי בפירוק הנישואין אין ולא כלום עם הזכויות ברכוש משותף, ואין בן זוג מאבד זכויות קניין שרכש במהלך הנישואין אף אם הוא , לצורך ההנחה, האשם היחיד בפירוק השיתוף באותה סוגיה, ובמילים אחרות, נפסק, כי נטישת הבית או בגידה עשויות ליצור קרע בין בני הזוג ובדרך זו לשים קץ לשיתוף , אך אין נענשים עליהם למפרע על ידי נטילת הזכויות ברכוש המשותף.

שאלה:

האם קרובי משפחה (כמו : חותן וכלתו ) שרכשו דירה ביחד,יכולים לתבוע האחד את משנהו,כאשר אחד מהם נותר בדירה והאחר עוזב ודורש דמי שימוש? 

תשובה:

כן! בעקרון, כאשר לאדם יש זכויות בנכס מקרקעין, אך הוא איננו מתגורר בנכס, אלא שותפיו לבעלות על הנכס מתגוררים בנכס, הוא זכאי לתבוע מהם תשלום בגין השימוש שהם עושים בנכס, על פי החלק היחסי שלו בנכס. במקרה שנדון בחודש ספטמבר 2002, בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, בית המשפט החליט בדבר פירוק השיתוף בדירה, שנקנתה ע"י המנוחה, ע"י בעלה, וע"י אמו של בעלה, כעולים חדשים, בסיועה של המדינה. בית המשפט פסק, שאמו של הבעל זכאית לקבל תשלום בגין השימוש שנעשה בחדרה שבדירה, לאחר עזיבתה את הדירה, ועד אשר הדירה פונתה לצורך מכירתה.

שאלה:

כיצד ניתן לפרק את השותפות בדירה ,שנרכשה ע"י מספר קרובי משפחה ,מבלי שצוין מלכתחילה מהו חלקו של כל שותף בדירה? 

תשובה:

על פי מקרה שנדון בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב בחודש ספטמבר 2002, הפתרון הנכון לחלוקת רכוש, שנרכש באמצעות מענקים, הוא לחלקו על פי יחס המענקים, שניתנו לכל אחד ואחד מהשותפים. באותו מקרה, הרוכשים של הדירה היו כולם עולים חדשים מאתיופיה: זוג נשוי ואמו של הבעל, אשר צירפו את מענקי הזכאות שלהם, כדי לרכוש ביחד דירה. לאחר מותה הטראגי והפתאומי של האישה, היה זה בלתי אפשרי עבור הצדדים להמשיך לחיות יחד באותה דירה, עקב עוינות ואלימות מצד בנה הבגיר של המנוחה מנישואיה הראשונים, ואמו הקשישה והחולה של הבעל עזבה את הדירה ועברה להתגורר עם משפחה אחרת. בית המשפט הורה על מכירת הדירה, ועל חלוקת התמורה שתתקבל מן המכירה, על פי זכויות הבעלות שהיו לכל אחד מהצדדים בדירה, דהיינו, על פי ערכי המענקים שניתנו לכל אחד ואחד מהם. הדבר איפשר לצדדים להעתיק את זכאותם אל נכסים אחרים, תוך פרק הזמן שהוקצב להם ע"י המדינה.

שאלה:

האם מומלץ למכור בית באמצעות כונס נכסים ,כאשר שורר משבר אמון בין בני זוג לשעבר? 

תשובה:

כן! הליך מכירה של בית מגורים נתון בידיו של כונס נכסים, התהליך כולו נתון לפיקוחו של בית המשפט, ובלעדי אישור ביהמ"ש, תוך כדי בחינת סבירות היקף העיסקה, הבית לא ימכר. מצב דברים זה מיועד למנוע אפשרות של אי סדרים כספיים ואפשרות של ביצוע תשלומים "מתחת לשולחן", שעלולים להתרחש כאשר בן זוג ערמומי מופקד על ביצוע המכירה או כאשר שורר משבר אמון בין הצדדים.

שאלה:

מהו אופן החישוב של דמי שימוש כאשר אב ובן רכשו דירה מחברה משכנת,ואחד מהם נאלץ לעזוב אותה? 

תשובה:

במצב בו אדם נאלץ לעזוב את ביתו, זכאותו לדמי שימוש מתגבשת מיום יציאתו את הבית, גם אם מי שהכריח אותו להסתלק מביתו הותיר אותו עומד ריק; גובהם של דמי השימוש לעיתים אינו קל לחישוב ותלוי במספר משתנים; ראשית, האם הנכס הושכר, שכן אם לאו יצטרך ביהמ"ש לקבוע מהו גובה דמי השימוש הראויים. שנית, מהו חלקו של מי שהוצא מהבית בדמי השימוש. התשובה לשאלה זאת תלויה באופן רישום המקרקעין; באם המקרקעין רשומים בלשכת רישום המקרקעין, החלוקה, על פי חוק המקרקעין - 1969 תיקבע לפי רישום החלקים היחסיים של הבעלים או באופן שווה באם אין רישום של שיעורי הבעלות. באם המקרקעין רשומים בחברה משכנת, ויש חלוקה מוגדרת של הזכויות בנכס, הרי שביהמ"ש יפסוק על פי חלוקה זאת. ברם, כאשר אין רישום של שיעור חלקם של השותפים הספציפיים בנכס בחברה המשכנת, יש לבית המשפט יותר גמישות משום שעל פי חוק המיטלטלין - 1971 הוא רשאי לפרק שיתוף במקרקעין, בדרך הנראית לו יעילה וצודקת יותר בנסיבות הענין. במקרה שהתנהל בבית המשפט לענייני משפחה בספטמבר 2002 הכריע ביהמ"ש על פי חוק המיטלטלין וקבע כי יש לקבוע את חלקו של כל אחד מהשותפים במקרקעין, על פי החלק ששילם בעבור הנכס.

שאלה:

מהו המועד, אשר בו מתגבשת הזכות לדמי שימוש בדירה,שנרכשה ע"י שני קרובי משפחה,כאשר תחילה אחד מהם עוזב מרצונו את הדירה,ולאחר נמנע ממנו לשוב לדירה בניגוד לרצונו? 

תשובה:

באם בית המשפט ישתכנע כי אדם נאלץ לעזוב את דירתו וכי הוא לא עזב את הדירה מרצונו החופשי, הרי שהוא יהיה זכאי לקבל דמי שימוש החל מהיום בו הוא נאלץ לעזוב את דירתו. במידה ובית משפט לא ישתכנע שאדם אולץ לעזוב את דירתו, הרי שהוא יהיה זכאי לדמי שימוש רק אם בעלי הדירה הנוספים השכירו את הנכס או את חלקו של מי שעזב את הנכס, וזאת למשך תקופת ההשכרה, כלומר, בתקופה בה עומד הנכס ריק ולא מושכר, לא תקום זכאות לדמי שימוש.

שאלה:

האם בן זוג שתרם לשיפוץ דירה או לרכישתה מכספי ירושה שקיבל זכאי לקבל בעת פירוק השיתוף בדירה,חלק גדול יותר? 

תשובה:

לא! אם בני זוג רכשו דירה ונרשמו כבעלים שלה במשותף ולאחר מכן, בתקופת חייהם המשותפים השקיע כל אחד מהם ממשאביו בהוצאות המשפחה ובנכסיה, אזי רואים זאת כחלק בלתי נפרד מן השיתוף והשותפות הכלכלית של בני הזוג . באם אחד מבני הזוג השקיע ברכישת נכס , או בשיפוצו ממשאביו , חלק גדול יותר, מבן הזוג האחר, אולם הנכס נרשם על שם שני בני הזוג, אזי אותו בן זוג לא יוכל לקבל בשעת פירוק השיתוף בנכס, את שווה הערך של חלקו היחסי בהשקעה ,אלא אם נערך הסכם ממון מפורש בענין זה, מלכתחילה או בדיעבד או אם נרשם תנאי בענין זה בספרי רישום המקרקעין או נרשמו הזכויות במקרקעין באופן שמבטא את יחסי ההשקעה בנכס.

שאלה:

באיזה אופן יפורק השיתוף בדירה בין בני זוג,כאשר רק בן זוג אחד השקיע כספים ברכישתה ? 

תשובה:

אם זכויות בדירה הועברו לחתן בתמורה לחתונה, או אם זכויות בדירה הוענקו לחתן במתנה ע"י הכלה או ע"י הוריה ונרשמו על שמו בלשכת רישום המקרקעין, אזי מדובר בקנין גמור, ובלתי אפשרי לנשל את החתן מזכויותיו בדירה. תביעה רכושית שתוגש בענין הדירה לבית הדין הרבני או לביהמ"ש נדונה לכישלון.

שאלה:

איך יחולקו כספי מכירת דירה בגירושין,כאשר חלק מכספי רכישת הדירה הובאו ממתנה שקיבל אחד מבני הזוג והחלק האחר מומן מהלוואה עם משכנתא ,שנפרעה מחשבונות של בן הזוג האחר?

תשובה: 

העובדה שהדירה רשומה על שם שני בני הזוג בלישכת רישום המקרקעין מהווה גורם מכריע. בהנחה שהדירה רשומה בחלקים שווים, הרי שבדרך כלל היא תתחלק בהתאם בין בני הזוג. כספי המתנה שנתנו הורי אחד מבני הזוג לא יועילו לו ולא יעניקו לו זכויות מוגדלות בדירה. כמו כן, העובדה שההלוואה נפרעה מחשבונו של בן זוג מסויים, אף היא לא תועיל לו, לנוכח צורת רישום הזכויות של הצדדים לגבי הדירה

שאלה:

האם בית המשפט רשאי לסטות מחוות דעת של שמאי מקרקעין,אשר התמנה עפ"י הסכם גירושין,לצורך הערכת מחיר שוק של בית מגורים,לקראת מכירתו, כאשר אחד מהצדדים תוקף את חוות הדעת בטענה שהיא בלתי צודקת או נגועה במשוא פנים? 

תשובה:

כאשר מתמנה שמאי מקרקעין במסגרת הסכם גירושין, והוא אמור לתת חוות דעת מומחה בעניין שווי המקרקעין, כאשר הצדדים הסכימו שחוות דעתו תהיה מחייבת, אזי השמאי משמש למעשה כמעין בורר, כך קבע בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב בשנת 2000. כאשר השמאי הוא למעשה מעין בורר, בית המשפט יכול לבקר את ממצאיו או לשנותם, רק אם הוא חרג מסמכויותיו, או אם הוא פעל בניגוד לכללי הצדק הטבעי. בית המשפט יכול להתערב בהערכת השמאי, גם כאשר היא מכילה טעות מהותית.

שאלה:

האם בן זוג רשאי לרכוש את חלקה של בת הזוג,בדירה המשותפת,לאחר שנערכה חוות דעת של שמאי בעניין מחיר השוק של הדירה,ולאחר שבת הזוג הודיעה,כי אינה מעוניינת לרכוש את חלקו של בן הזוג בדירה ?

תשובה:

כן! אם הערכת השמאי מקובלת על האשה, אזי אין מניעה שהבעל ירכוש את זכויותיה של האשה בדירת המגורים, בהתאם להערכתה השמאי. משמעות החלטת בימ"ש אם תינתן תייתר את הצורך במינוי כונס נכסים ותחסוך הוצאות גבוהות עבור הצדדים. ברם, אם הערכת השמאי איננה מקובלת על האישה, הרי שניתן לבקש מביהמ"ש כי ימונה שמאי מעריך, כמומחה מטעמו של ביהמ"ש, על מנת שהבעל והאשה יוכלו לשקול את עמדתם בעניין. מכל מקום, מטעמי חיסכון בהוצאות, מוטב להגיע להסכמה בין הצדדים ולא להיזקק למינוי כונסי נכסים, אשר שכר טרחתם עשוי להגיע עד ל-4% מתמורת מכירת הנכס.

שאלה:

האם הודאתה של אישה יהודיה בכך שהיא קיימה יחסים אינטימיים עם גברים, במהלך הנישואין, עלולה להביא לפגיעה בזכויותיה הרכושיות? 

תשובה:

הודאה של אישה בניאוף עלולה לגרום לכך שהיא תאבד את זכותה למזונות ואת זכויותיה על פי הכתובה, אולם אין קשר בין הניאוף שלה לבין אובדן זכויותיה הרכושיות. ואולם, בחודש נובמבר 2002, בית המשפט הגבוה לצדק פסק שכאשר אישה הודתה בכך שהיא נאפה ושרכה דרכיה, כלפי בעלה, במשך 12 שנה מתוך 17 שנות נישואיה לבעלה, הדבר מוכיח שנישואיה לא היו הרמוניים, ויש לכך השלכות על זכויותיה הרכושיות. במקרה שבו אישה נישאה לפני שנת 1974, זכויותיה הרכושיות נשלטות ע"י עקרונות הלכת השיתוף בין בני זוג, והתנהגות מעין זו, עשויה לסתור את החזקה של שיתוף בנכסים ולשלול מהאישה את זכותה לקבל מחצית מהרכוש. 

ואולם, בפרשה נשוא פסק הדין, בני הזוג נישאו אחרי שנת 1974, ויחסיהם נשלטו ע"י חוק יחסי ממון בין בני זוג – 1973. על פי החוק, רכוש שנרכש ע"י אחד מבני הזוג לפני הנישואין ונרשם על שמו, נשאר שלו ולא נכנס למאגר של הרכוש המשותף, שאותו יש לאזן בין הצדדים בתום הנישואין. לפיכך בג"צ פסק שבית המשפט המחוזי ובית הדין הרבני הגדול צדקו, כאשר הם קבעו שלאישה לא היו זכויות בבית המשפחה, שאותו רכש הבעל לפני הנישואין, ושנרשם על שמו בלבד. הלכת השיתוף כלל לא חלה על המקרה, פסק בג"צ ודחה את עתירתה של האישה. על שם האישה גם כן היו רשומים נכסי מקרקעין, שנרכשו על ידה לפני הנישואין, והבעל לא תבע לעצמו זכויות בהם, בהליכים שהוא ניהל נגד אשתו בבית הדין הרבני, הוסיף בג"צ.

שאלה:

האם יש משמעות לכך שאחד מבני הזוג השקיע יותר כספים מרעהו ברכישת הדירה אשר רשומה על שם שני בני הזוג? 

תשובה:

לא! בני הזוג יהיו זכאים לקבל חלקים שווים ברכוש, אלא אם כן הם ערכו ביניהם הסכם יחסי ממון, שבו נכתב כי זכויותיהם ברכוש תיקבענה ביחס ישיר להשקעה של כל אחד מהם ברכוש.

שאלה:

איזה אפשרויות קיימות כאשר בני זוג עומדים להתגרש, ועל בית המגורים של המשפחה רובצת משכנתה גדולה מאוד, המסתכמת כמעט במלוא שוויו של הבית? 

תשובה:

כל אחד מהצדדים יכול לרכוש את זכויותיו של משנהו בנכס, ע"י העברת המשכנתה על שמו בלבד, או שהנכס יכול להימכר ופדיון המכירה ישמש לפרעון המשכנתה.

שאלה:

האם ניתן לבטל העברת זכויות בדירה משותפת,אשר רשומות רק על שמו ,של בן זוג ללא ידיעת וללא הסכמת בן הזוג האחר ? 

תשובה:

כן! אם בית המשפחה נרכש במהלך נישואיהם של בני זוג, אז הוא שייך לשניהם בחלקים שווים, גם אם הוא רשום רק על שמו של אחד מהם. בהתאם לכך, אם למשל הבעל מעביר זכויות על הבית לילדיהם של בני הזוג מאחורי גבה של אשתו, האישה יכולה לנקוט צעדים משפטיים לביטול העברת הבעלות

שאלה

האם תוכל אשה לשכנע את ביהמ"ש להעניק לה חלק גדול יותר בבית מגורי המשפחה, מפני שבעלה העצמאי, בעיסוקו, הסתיר ממנה, במשך שנים כספים שקיבל, בזמן שהיא עבדה ונשאה בתשלום חובות משותפים?

תשובה

לא! אם בני הזוג נישאו משנת 1974 ואילך, הרי שעל פי חוק יחסי ממון בין בני זוג (1973), יש לשני בני הזוג זכויות שוות ברכוש שהצטבר, במהלך שנות נישואיהם, אלא אם כן מדובר בנכסים שניתנו במתנה או בירושה, או שנחתם הסכם ממון, אשר אושר בבימ"ש והוציא נכס או יותר ממכלול רכושם המשותף. למרות שלבימ"ש קיים שיקול דעת לסטות מהוראות החוק הנ"ל ולבצע חלוקה שאיננה שוויונית בין הצדדים, בהתקיים נסיבות מיוחדות לכך, הרי שאין בימ"ש רשאי לעשות כן כאשר מדובר בנכס דלא ניידי הרשום בבעלות משותפת של שני הצדדים. זאת, מפני שהרישום על שמם של הצדדים משקף זכויות קניניות, אשר הצדדים התכוונו והסכימו על כך שהנכס יהיה בבעלות שניהם, בחלקים שווים.

בימ"ש לענייני משפחה בירושלים נתן פס"ד, ברוח זו בחודש יוני 2004. במקרה זה, נדחתה בקשתה של אשה לקבלת נתח גדול יותר מבית המשפחה, אשר נרשם בבעלות בני הזוג, אשר התבססה על התנהגותו הנפסדת של בעלה. האשה הצליחה להוכיח כי בעלה העלים ממנה כספים שקיבל במזומן מלקוחותיו, אולם ביהמ"ש קבע כי אינו יכול להפעיל את שיקול דעתו בעניין בית המשפחה, אלא רק ביחס לזכויות הפנסיה של האשה וזכויותיה הנובעות מעבודתה, הרשומות על שמה.

שאלה:

האם בן זוג זכאי לדרוש מילדו הבגיר לעזוב את הבית ,בניגוד לדעת זוגתו? 

תשובה:

בית המשפט העליון פסק, שלאחד מהבעלים משותפים של דירה , אין זכות להעניק לאדם אחר, שאין לו זכויות רכושיות בדירה, רשות להתגורר בה, כשהדבר פוגע בזכויותיו של הבעלים האחר, לחזקה ולשימוש בדירה.

קביעה זו חלה, בין אם האדם שבו מדובר הוא, זר לחלוטין ובין אם הוא, קרוב משפחה או ילד בגיר. כאשר אין חיוב שבדין על הורה לספק מקום מגורים לילדו הבגיר, אין סיבה לסטות מתקדים זה .

הדבר הובהר בתביעה שנדונה בבית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב, בעניינה של דירה שהיתה בבעלות משותפת של בני זוג, שהיו נתונים במאבק משפטי ממושך .

בפרשה זו, הבעל הגיש בקשה למתן צו מניעה זמני , האוסר על ילדיהם הבגירים של הצדדים , להיכנס לדירת בני הזוג ו/או ללון בה. בית המשפט פסק, שאחד מהבעלים המשותפים רשאי להזמין אורחים לדירה, בתנאי שהדבר לא יפריע לשימוש הסביר של הבעלים המשותפים האחר בדירה, אף ללא הסכמתו המפורשת של הבעלים המשותפים האחר. בית המשפט קבע, כי הדין העברי הכיר בזכותו של הורה לארח בדירתו את ילדיו הבגירים , ושילב את הזכות הזו בזכותה של אישה למזונות.

בדחותו את בקשת הבעל, בית המשפט פסק, שבן בגיר רשאי לבקר את אימו בדירה, בשעות סבירות , אך אינו רשאי ללון בדירה בשעות הלילה.

שאלה:

האם בעל יכול לבקש מבית הדין הרבני להורות על מכירת חלקה של אשתו בדירה שבבעלותם, על מנת שיוכל לשלם את ההוצאות המשפטיות והאחרות, שיהיו כרוכות בהחזרת בתו לישראל במסגרת הליכים משפטיים בגין חטיפתה? 

תשובה:

הסמכויות הנתונות לבית הדין הרבני בסיטואציה דומה, נבחנו ע"י בית המשפט הגבוה לצדק בישראל בבג"צ ספיר. בית הדין הרבני הורה על מכירת המחצית של האישה בבית המשפחה בישראל לאחיו של הבעל, והאישה העותרת ביקשה להורות על ביטול המכירה. המחצית נמכרה במחיר נמוך מאוד, כיוון שהדירה היתה תפוסה ע"י הבעל, שהתגורר בה, והתמורה שימשה לכיסוי הוצאות משפטיות ואחרות, שהוצאו ע"י הבעל בהליכים להחזרת הקטינה החטופה לישראל, וכדי לגרום לאשתו להתייצב בהליכי הגירושין בישראל. בית הדין הרבני נתן שתי החלטות בנוגע למכירה. האישה ערערה על ההחלטות בבית הדין הרבני הגדול לערעורים, אך הפסידה.

בית המשפט הגבוה לצדק פסק, שבית הדין הרבני חרג מסמכותו, כאשר הוא הורה על מכירת חלקה של האישה בבית, כדי לכסות את ההוצאות שהוציא הבעל כתוצאה מחטיפת הילדה. הבעל יכול היה להגיש תביעה אזרחית רגילה בעניין ההוצאות האלה. לבית הדין הרבני אין סמכות לדון בנושא חטיפת ילדים, פסק ביהמ"ש.

כאשר בית דין רבני רוצה להבטיח התייצבות של בעל דין להליכי גירושין, הוא יכול לנקוט בפעולות נגד רכושו של אותו בעל דין, לרבות מתן החלטות במעמד צד אחד, למשל, ע"י עיקול זכויותיו, או ע"י מתן הוראות בדבר חלוקת רכוש. ואולם, כאשר הוא נותן החלטות בנושא רכוש במסגרת הליכי גירושין, הוא לא רשאי לפגוע בזכויותיו המהותיות של בעל דין. מטרת המכירה היתה לכסות את ההוצאות המשפטיות והאחרות של הבעל – ולא להבטיח את התייצבותה של האישה להליכי גירושין, פסק בית המשפט הגבוה לצדק. בית הדין הרבני חרג מסמכותו, כאשר הוא הורה על מכירת חלקה של האישה בבית, כדי לכסות הוצאות הקשורות בחטיפת הילדה, פסק בית המשפט.

יתר על כן, המכירה נעשתה שלא בתום לב – הקונה, אחיו של הבעל, הזדהה בבירור עם הבעל, והדירה נמכרה במחיר נמוך מאוד, כיוון שהיא היתה תפוסה.

שאלה:

האם אשה יכולה לפעול לביטול מכירת הדירה המשותפת שלה ושל בעלה לקרוב משפחה ,אשר נעשתה ללא ידיעתה ע"י בעלה, אשר על שמו היתה הדירה רשומה ? 

תשובה:

כן! בן זוג יכול להגיש תביעה כנגד בן זוגו האחר, אשר מכר בלא ידיעתו את דירתם המשותפת, אשר היתה רשומה על שם בן הזוג המוכר. התביעה תוגש גם נגד רוכש הדירה, והיא מיועדת לבטל את רישום הזכויות על שם הרוכש, או למנוע את רישום הזכויות על שם הרוכש, לפי העניין. באם רוכש הדירה פעל בתום לב, אזי עלול להתעורר קושי בביטול רכישת הדירה, אולם אם רוכש הדירה הינו קרוב משפחה של המוכר, הרי שמתעורר ספק בקשר לתום ליבו של הרוכש. בסוגיה זו נקבע ע"י ביהמ"ש העליון, כי "כאשר מדובר בדירת מגורים, והצד השלישי יודע, כי למי שהנכס רשום על שמו, יש בת זוג או בן זוג הדרים עימו, מתהפכת ההנחה, ועל צד ג' לבדוק, מעבר לרישום, מה זכויותיו של בן הזוג או בת הזוג המתגורר בדירת המגורים".