הסכמים -בין בני זוג נשואים

שאלה: 

אנו נשואים זה לזה מזה מספר שנים. לפני שנישאנו לא ערכנו הסכם בעניין רכושנו, משום שלא היו לנו נכסים כלל.

כיום מצבנו הכלכלי השתפר, ואף צברנו במהלך השנים נכסים וזכויות כספיות. האם כדאי לנו לערוך הסכם בעניין רכושנו, למרות שיחסינו תקינים ? 

תשובה: 

כן! בני זוג רשאים לערוך הסכם אשר יקבע ויגדיר מהו רכוש משותף ומהו רכוש שאיננו משותף, וזאת בהתאם לחוק יחסי ממון בין בני זוג - 1973, אשר חל על זוגות שנישאו החל משנת 1974 ואילך.

ההסכם חייב להיערך בכתב, וחובה לאשרו ע"י בית המשפט. בני הזוג חייבים להיות נוכחים בעצמם בבית המשפט, במעמד אישור ההסכם, כנדרש עפ"י החוק .על ביהמ"ש לוודא את זהותם של בני הזוג ולברר האם חתמו על ההסכם, האם קראוהו, האם הסכימו לכל מה שנאמר בו, האם הבינו את תוכן ההסכם , והאם חתמו עליו מרצונם החופשי. לאחר שבית המשפט מוודא, כי הצדדים חתמו על ההסכם מרצון חופשי, הוא מאשר את ההסכם ונותן לו תוקף של פס"ד , בהתאם לחוקים הרלבנטיים שאליהם מתייחס ההסכם.

שאלה: 

אשתי ואני נשואים כבר כמעט 40 שנה. ברצוני לעשות איתה הסכם ממון, כיוון שאני חושד, שהיא מנהלת רומן עם גבר אחר, ואני רוצה להגן על עצמי. האם הדבר עדיין אפשרי, למרות שאנו נשואים במשך שנים כה רבות, והאם עלינו לקבל אישור של בית משפט להסכם? 

תשובה: 

כן. זוג נשוי יכול לעשות הסכם יחסי ממון בכל עת, ואין נפקא מינה כמה שנים בני הזוג נשואים. על הסכם הממון לקבל את אישורו של בית משפט, כדי שיהיה לו תוקף משפטי מחייב. למרות שחוק יחסי ממון בין בני זוג – 1973 נכנס לתוקף רק ב – 1.1.74, דרישת החוק בדבר אישור של בית משפט להסכם ממון חלה גם על זוגות, אשר נישאו לפני מועד זה, ואשר עשו ביניהם הסכם יחסי ממון, לאחר כניסתו של החוק לתוקף. 

נקודות אלה הודגשו ע"י בית המשפט העליון בשנת 1977. בית המשפט קבע, שבעל שנישא לאשתו לפני שנת 1974, אינו יכול לאכוף תנאים בהסכם גירושין, הנוגעים לרכוש, אשר נכתבו לאחר שנת 1974, כיוון שתנאים אלה בהסכם, לא קיבלו אישור של בית משפט. אישור של בית משפט היה חיוני. בית משפט היה חייב לזהות את הצדדים ולהשתכנע, שהם חתמו על ההסכם בנוגע לרכוש, מרצונם החופשי, ולאחר שהבינו את תוכנו ואת השלכותיו כך נפסק

שאלה: 

בעלי ואני, שנינו יהודים. נפרדנו זה מזה ועדיין לא החלטנו בעניין הגירושין. האם נוכל בשלב זה, לערוך הסכם אשר מתייחס לעניין ילדינו ולנושא הרכוש המשותף, למקרה שנחליט להתגרש, לאחר תקופת הפירוד? 

תשובה: 

כן! ניתן לערוך הסכם בעניין ילדים ורכוש , כאשר בני זוג נפרדים , עם התייחסות בהסכם, לאפשרות של גירושין בעתיד. הסכם שכזה נערך בכתב ויפורטו בהסכם כל העיניינים הנובעים מן הניושאין והכרוכים בגירושין , ובכלל זה מזונות ילדים, החזקתם, הסדרי ראייתם ועינייני הרכוש , והוא יאושר ויקבל תוקף של פסק דין בביהמ"ש לעינייני משפחה או בבית הדין הרבני. 

שאלה: 

האם בני זוג יהודים נשואים יכולים להיפרד זה מזה ולחתום על הסכם אשר כולל אופציה לגירושין, אשר תופעל אם אחד מהם או שניהם יחליטו לשים קץ לנישואיהם ? 

תשובה: 

כן! בני זוג יכולים לערוך הסכם בדבר פירוד ביניהם, שיכלול אופציה לגירושין. אם ברצונם להימנע מ"גירושין מלוכלכים", שבהם אחד מהצדדים מאיים בסירוב להתגרש ככלי מיקוח וניגוח, וזאת כדי להשיג תנאים טובים יותר מבחינתו. בני זוג שבוחרים שלא להיגרר ל"מירוץ סמכויות", יכולים לכלול בהסכם פיסקה, שבה הם מתחייבים , שלא לכרוך עניינים מסויימים בתביעת גירושין .וכך אם ייחתם הסכם גירושין, אשר יכלול התחייבות להימנע מכריכת עניינים מסויימים, אזי, אם למשל הבעל יחליט להגיש תביעת גירושין, הוא יהיה מנוע מלכלול בתוך התביעה את עניין מזונות האישה ואת עניין רכושם של בני הזוג. בני הזוג יכולים לתת לכך ביטוי נוסף ולהסכים במפורש, שאם אחד מהם או שניהם ירצו להתגרש, אזי לבית המשפט לענייני משפחה תוענק סמכות ייחודית לדון בעניין משמורת ילדים, בעניין מזונות, וכן בעניין רכוש הצדדים.

הסכמה מעין זו עשויה למנוע סיבוכים, הקשורים ל"מירוץ הסמכויות", על פיו האישה מנסה להקדים ולהגיש תביעות בנושאי משמורת ילדים, מזונות ורכוש בבית המשפט לענייני משפחה, בעוד שהבעל מנסה, אף הוא, להקדים ולהגיש תביעת גירושין בבית דין רבני. אם הבעל מקדים את האישה ומגיש תביעת גירושין, אז נושא משמורת הילדים נכרך באופן אוטומטי בתביעת הגירושין, אך הבעל יכול גם לכרוך באופן מפורש את נושא מזונות אשתו ואת נושא רכושם של הצדדים. שני בני הזוג עלולים להיקלע לתוך הסבך של "מירוץ הסמכויות" אשר בו "כל המקדים זוכה", במובן זה, שהצד הזריז מכתיב היכן יתבררו עניינים משפטיים מסויימים, בין הבעל לבין האישה, דהיינו בביה"ד הרבני או בביהמ"ש למשפחה. לעומת זאת אם בני הזוג עורכים הסכם בכתב, שלפיו לבית המשפט לענייני משפחה תהיה סמכות ייחודית לדון בנושא משמורת הילדים, בנושא המזונות ובנושא הרכוש, אזי מה שיישאר במחלוקת ביניהם, אם בסופו של דבר הם יחליטו להתגרש, לא יהיה אלא סכסוך אזרחי גרידא, בלי כל סחיטה רגשית או כספית בקשר לעניין מתן הגט עצמו. 

שאלה: 

אני כהן והתחתנתי עם אשתי בנישואים אזרחיים, בחוץ לארץ, לפני מספר שנים, משום שהיא גרושה ולא יכולנו להתחתן כדת משה וישראל. ערכתי עם אשתי הסכם ממון שקיבל את אישורו של ביהמ"ש לענייני משפחה. לאחרונה ישנן בעיות בנישואנו ואני חושש שההסכם עליו חתמנו ייפסל משום שאני ואשתי אסורים זה לזה על פי הדין העברי. האם חששותי מבוססים ? 

תשובה: 

השאלה המרכזית כאן היא האם יש לביהמ"ש לענייני משפחה סמכות לאשר הסכם ממון בין שני יהודים שהם חסרי כושר ואסור להם להינשא לפי הדין העברי, ושעליהם להתגרש באם התחתנו. עניין זה נדון בבית המשפט העליון בראשית שנות השמונים. במקרה ההוא כהן נשא גרושה בטקס פרטי וללא רב. הוא פנה לבית המשפט המחוזי לאשר את הסכם הממון בינו לבין "אשתו", למרות שבית הדין הרבני חייב אותם להתגרש. כאשר בית המשפט המחוזי, לו היתה נתונה אז הסמכות לאשר הסכמי ממון, סרב לאשר את ההסכם, פנה הלה לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון הפך את החלטת בית המשפט המחוזי וקבע ברוב של 3 כנגד 2 שבית המשפט יכול לאשר הסכם ממון בין כהן לגרושה. לפי פסק דין זה נראה שכיום יש לביהמ"ש לענייני משפחה סמכות לאשר הסכם ממון שנחתם בין כהן וגרושה שנישאו בנישואים אזרחיים בחוץ לארץ.

הערת העורך: ביהמ"ש למשפחה מוסמך לתת תוקף של פסק דין להסכם בין בני זוג אשר הינם ידועים בציבור, כפי שנקבע בחוק בית המשפט לענייני משפחה – 1995. מכאן ניתן ללמוד שאפילו אם בני הזוג "נישואיהם" מחוסרי תוקף, הרי שמבחינת הסיווג , הם עשויים להיחשב כידועים בציבור ובתור שכאלה ניתן עפ"י החוק לתת תוקף של פסק דין להסכם שנערך ביניהם.