חטיפת ילדים - אמנת האג וחטיפת ילדים

שאלה:

איך אמנת האג מסייעת לפעול נגד חטיפת ילדים ?

תשובה:

הקו המנחה באמנת האג בענין חטיפת ילדים משנת 1980 הוא שמאבק על משמורת קטין או על זכויות ביקור צריך וראוי להתנהל במדינה שבה מצוי מקום מגוריו הרגיל של הילד . במדינת ישראל אומצו עקרונות האמנה, בחוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים ) - 1991. בכל מדינה אשר חתומה על האמנה קיימת רשות מרכזית ,אשר אחראית לטיפול בבקשות להחזרת ילדים חטופים אשר נמצאים באותה מדינה, לארץ מקום מושבם הקבוע .הרשות המרכזית אמורה לשתף פעולה באיתור הקטינים ובהגשת תביעות לבתי משפט ,על מנת לגרום להחזרתם , למדינה שממנה נחטפו . בדרך כלל ילדים חטופים מוחזרים למדינה ממנה נחטפו. קיימות מספר הגנות (כגון : נזק פיזי או פסיכולוגי ) שעל ידי שימוש בהן אפשר לנסות למנוע החזרת ילד חטוף לחו"ל, אולם הסיכוי להצליח בכך נמוך ביותר.

שאלה:

האם אמנת האג חלה על מקרה של חטיפת ילדים, כאשר אחת מהמדינות היא חברה מן המניין, ואילו האחרת מצויה בהליכי הצטרפות?

תשובה:

התשובה לשאלה אם אמנת האג חלה על הליכים משפטיים בעניין חטיפת ילדים בין שתי מדינות מסויימות, תלוייה בשאלה אם היא היתה בתוקף ביניהן בזמן שבו אירעה החטיפה הנטענת.

ילדים – 1980, חייבת לעמוד בתנאים הקבועים באמנה. מדינות המעוניינות להצטרף כחברות לאמנה, לאחר שהיא כבר בתוקף, יכולות להצטרף ע"י הבעת הסכמה לתוכנה. הצטרפות זו חייבת לקבל את אישורן המפורש של המדינות החברות. עשוי להתקיים, אפוא, מצב, שבו מדינה המעוניינת להצטרף כחברה, הביעה את הסכמתה לתוכן האמנה, אך האמנה לא תהיה בעלת תוקף מלא לגביה, אלא היא תהיה בתוקף לגביה רק כלפי מדינות מסויימות. האמנה בתוקף לגבי מדינה מסויימת, רק 3 חודשים לאחר שהיא הכירה בהצטרפותה של המדינה המצטרפת. לדוגמא,רוסיה הצטרפה לאמנה ב-2011,  ישראל הכירה בהצטרפותה,בחודש 12/2011,והאמנה  חלה על  חטיפת ילדים בין ישראל לרוסיה מ-1.3.2012 .

שאלה:

אישתי לא חזרה לישראל לאחר טיול בארצות הברית, אליו יצאה עם ילדינו . היא היתה אמורה לחזור עם הילדים לפני 3 חודשים. לאישתי יש תירוצים למכביר ,בניסיון להצדיק את הישארותה שם, עוד ועוד. אני מצדי ,אמרתי לה, שוב ושוב, שאם היא לא תחזור עם הילדים לישראל, אנקוט בהליכים משפטיים להחזרת הילדים ארצה , אולם היא לא חזרה עד היום. אני מעדיף לטפל בנושא בסבלנות וברגישות, אולם אני חושש ,שהעדר פעולה מצדי עלול להתפרש כהסכמה להישארות הילד בחו"ל. האם יש לוח זמנים כלשהו לפעולה מצידי?

תשובה:

כן! ישראל וגם וארצות הברית חתומות על אמנת האג בענין חטיפת ילדים . לפי אמנה זו הרחקה או אי החזרה של ילד, שלא כדין ,כלומר, ללא הסכמה או השלמה מצד ההורה השני, עשוייה להיות נושא לתביעה על פי האמנה. ההורה השני זכאי להגיש תביעה להחזרתו של הילד למדינה שבה הוא התגורר קודם לכן, אולם הוא חייב לפעול תוך שנה ממעשה החטיפה. בהקשר זה יש לתת את הדעת לכך שאחת מן ההגנות באמנה היא, שהילד ה"חטוף" התאקלם כבר בארץ החדשה. חובה להקפיד להגיב למעשה חטיפה במהירות ,כדי למנוע מן ההורה החוטף את האפשרות לעשות שימוש בהגנה של הסכמה או השלמה עם פעולת החטיפה, ע"י ההורה השני . ניתן ללמוד על הסכמה או על השלמה מההתנהגות של ההורה, ולא רק מהצהרותיו.

שאלה:

האם יש הגבלה לגבי גיל הילד , שבעניינו אפשר להגיש בקשה להחזרה של ילד חטוף לפי אמנת האג ?

תשובה:

כן! רק עד גיל 16. מגיל 16-18 צריך לפעול בדרך אחרת . כאשר מדובר בחטיפה לישראל של ילד מעל גיל 16 , יש להגיש עתירה לבית המשפט העליון, למתן צו "הביאס קורפוס" שתכליתו להביא את האדם ( החטוף ) ,בפני ביהמ"ש . ביהמ"ש העליון יושב בעניין זה, כבית משפט גבוה לצדק.

שאלה:

איזה בית משפט דן בהליכים להחזרת ילדים חטופים לפי אמנת האג ?

תשובה:

בית המשפט לענייני משפחה במחוזות תל- אביב והמרכז ,מוסמך לפי חוק בית המשפט לענייני משפחה – 1995 לדון בבקשות לפי האמנה,בשיבתו כערכאה ראשונה, וזאת כאשר מקום הימצאו של הילד בישראל, לא ידוע. במקרה שבו מקום הימצאו בישראל של הילד בישראל ידוע , אזי הבקשה צריכה להיות מוגשת לבית המשפט לענייני משפחה, אשר בתחום שיפוטו נמצא הילד .

שאלה:

האם יש השפעה כלשהי, לדעתו של נער , בגיל ההתבגרות, על החלטת ביהמ"ש כאשר הוגשה תביעה לפי חוק אמנת האג להחזרתו הילד למדינה שבה הוא גר ?

תשובה:

כן! באמנת האג משנת 1980 ,וכן בחוק שאימץ את אמנת האג משנת 1991, נקבע שבית משפט אשר נתן צו בענין, יכול ורשאי למנוע את החזרתו של ילד שמתנגד לכך, ובלבד שאותו ילד הגיע לגיל ולבגרות מסויימת, שבה מן הראוי להביא בחשבון את דעתו ואת רצונותיו .

שאלה:

מתי מתקיים דיון בעניין חטיפה, במקרה שילד "נחטף" לישראל, ממדינה שחתומה על אמנת האג ?

תשובה:

עפ"י תקנות סדר הדין האזרחי – 1984 , דיון בבית המשפט לענייני משפחה, ייקבע למועד שלא יאוחר מ – 15 יום, ממועד מסירת מסמכי הבקשה לידיו של הנתבע , אשר הינו ההורה "החוטף".

שאלה:

האם ניתן לדון בבית משפט בישראל ,בתביעה להחזרת ילד חטוף , כאשר ההורה החוטף לא מתייצב לדיון ?

תשובה:

כן ! תקנות סדר הדין האזרחי – 1984 ,קובעות שביהמ"ש רשאי לתת החלטה, במעמד צד אחד, כלומר בהעדרו וללא נוכחותו של "ההורה החוטף", ובלבד שהוזמן כדין. אין ערעור על החלטה כזו, שניתנה בהעדר ההורה החוטף .

שאלה:

ילדי נלקח ע"י בעלי לשעבר מקנדה לישראל, בניגוד לרצוני . ברצוני להגיש תביעה להחזרתו, לקנדה, בהתאם לאמנת האג. האם עלי להגיע לישראל לדיונים?

תשובה:

לא ! אין צורך בכך מבחינה משפטית . עפ"י תקנות סדר הדין האזרחי – 1984 , הדיון יתקיים אפילו אם ההורה שהגיש את הבקשה לא יהיה נוכח באופן פיזי , אלא רק מיוצג ע"י עורך דין ,שיופיע בדיונים.

שאלה: 

כמה זמן עומד לרשותו של הורה , שניתן כנגדו, בבית המשפט לענייני משפחה בארץ, צו להחזרת ילדיו למקום מגוריהם בחו"ל ,כדי להגיש ערעור על פסק הדין ?

תשובה:

שבעה ימים מיום מתן פסק הדין.

שאלה:

האם יש הגבלת זמן למתן החלטה בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי ,על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה בארץ, בענין חטיפת ילדים ?

תשובה:

הדיון ייקבע לשימוע תוך 10 ימים ממועד הגשת הערעור, והחלטה בערעור תינתן בתוך 30 יום ממועד הגשת הערעור.

שאלה:

איזה הגנות קיימות באמנת האג ,כנגד החזרת ילדים חטופים לחו"ל ?

תשובה:

ההגנות העיקריות באמנה ובחוק הינן :

א. קיים חשש חמור שהחזרתו של ילד חטוף לחו"ל תחשוף אותו לנזק פיזי או פסיכולוגי .

א. החזרתו של הילד החטוף לחו"ל תעמיד אותו במצב בלתי נסבל , בכל דרך אחרת.

א. ההורה השני "הסכים" להרחקה או לאי ההחזרה או "השלים" איתה.

לבית משפט יש סמכות שלא להורות על החזרתו של ילד חטוף לחו"ל, במצב בו הילד מתנגד לכך והוא הגיע לגיל ולרמת בגרות, שבהם מן הראוי להביא בחשבון את דעותיו ואת רצונותיו.

שאלה:

עד כמה קשה להתגונן בפני הליכים על פי אמנת האג, בעילה שההורה האחר אלים כלפי הילד?

תשובה:

סעיף 13(ב) לאמנת האג בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפת ילדים - 1980, מעניק שיקול דעת לביהמ"ש להחליט באם להשיב ילד חטוף, כאשר ביהמ"ש מתרשם כי יש סיכון ממשי שההחזרה תחשוף את הילד לנזק פיזי ו/או לנזק פסיכולוגי או שהחזרתו של הילד החטוף לחו"ל תעמיד אותו במצב בלתי נסבל, בכל דרך אחרת. באופו מעשי, זוהי עילת הגנה שקשה להוכיח . מקרים שנדונו בישראל מראים כי יש להוכיח את הטענה בראיות ברורות ומשכנעות על מנת שהטענה תתקבל בבתי המשפט בישראל.

מגמה זאת קיבלה חיזוק בשנת 2002, כאשר בית המשפט לענייני משפחה בכפר-סבא דן בפרשה שעסקה באם ישראלית שמתגוררת בצרפת, אשר חטפה את ילדיה לישראל, וכשלה בהוכחת ההגנה, בהליך לפי אמנת האג אותו התחיל האב, להחזרת חמשת ילדיהם החטופים לצרפת. באותו הליך ניתנה החלטה להחזיר את הילדים לצרפת, שם התנהל מאבק המשמורת.

בית המשפט בפסק דינו קבע כי האם לא הצליחה להרים את נטל ההוכחה הכבד שהאב אלים ומהווה סכנה לילדיהם. האישה לא הביאה תיעוד כלשהו במסמכים להוכיח כי האב, שהיה נכה ומרותק לכיסא גלגלים, נהג באלימות כלפי הילדים, למרות שהיא טענה כי היכה אותם באמצעות מקל או חגורה. בית המשפט קבע כי שתי הילדות הגדולות, בנות 10 ו- 12, לא הראו כל סימני פחד או חשש מהאפשרות שיראו את אביהן בצרפת. עוד קבע ביהמ"ש כי אחת מהן אף "מדקלמת בענין זה דברים שהושמו בפיה". ביהמ"ש ציין כי האם חטפה את הילדים כאשר ביהמ"ש בצרפת העניק לה באופן זמני את הזכות לגור עם הילדים בנפרד מהאב.

שאלה:

האם אמנת האג בדבר חטיפת ילדים מחייבת בין ישראל לבין מדינות מערב אירופה?

תשובה:

מדינות אירופה העיקריות, שבהן אמנת האג בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפת

ילדים - 1980 היא בתוקף ביחס לישראל, הן:

אוסטריה, בלגיה, דנמרק, צרפת, גרמניה, אירלנד, איטליה לוקסמבורג, מלטה, מונקו, הולנד, נורווגיה, פורטוגל, שבדיה, שוויץ ואנגליה.

שאלה:

על איזה ממדינות ברית המועצות לשעבר והגוש המזרחי יש תחולה לאמנת האג בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפת ילדים – 1980, בכל הנוגע לישראל?

תשובה:

מדינות ברית המועצות לשעבר והגוש המזרחי, שבהן יש תחולה לאמנה בדבר חטיפת ילדים, בכל הנוגע לישראל, הן:

אסטוניה (מ – 1/4/02); בולגריה (מ- 1/1/04);גרוזיה (מ – 1/12/97); סלובניה (מ – 1/1/96); סלובקיה

(מ – 1/2/01);לטביה (מ-1/8/02), מולדובה (מ – 1/9/98); טורקמניסטן (מ – 1/6/98); אוזבקיסטן

(מ – 1/10/99); פולין (מ – 1/9/93); רומניה (מ – 1/9/93); צ'כיה (מ – 1/3/98); מקדוניה(מ – 1/12/91); הונגריה (מ – 1/2/92) ; בוסניה והרצגובינה(מ – 1/12/91);

קרואטיה (מ – 1/12/91); יוגוסלביה (מ – 1/12/91), בלרוסיה (מ-1/6/98 )

וגם ליטא (מ-1/11/03 );אוקראינה(מ-1/2/07 ) ורוסיה (מ-1.3.12). 

שאלה:

האם חטיפות ילדים בין ישראל לבין מדינות צפון אמריקה "מכוסות" ע"י אמנת האג?

תשובה:

כן. ישראל, ארצות הברית וקנדה, כולן חתומות על אמנת האג בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפת ילדים – 1980. לפיכך, ניתן לנקוט הליכים משפטיים על פי האמנה, לשם החזרת ילד אשר גילו צעיר מ – 16 שנים, שנחטף לישראל מארה"ב או מקנדה או שנחטף מישראל אל מדינות אלה. 

שאלה: 

האם אמנת האג חלה על מקרים של חטיפת ילדים בין ישראל לבין מדינות דרום אמריקה ומרכזה? 

תשובה:

אמנת האג חלה על מדינות רבות אך לא על כולן. בין המדינות העיקריות בדרום אמריקה ובמרכזה, שבהן הליכים משפטיים בענייני חטיפת ילדים ביניהן לבין מדינת ישראל כפופים לאמנת האג, נמצאות:

ארגנטינה (מ – 1991), ברזיל (מ – 1/4/2000), צ'ילה (מ – 1/1/96), קולומביה (מ – 1/6/96), אקוודור (מ – 1/6/92), אל סלוודור (מ – 1/4/02), מכסיקו (מ – 1/2/92), ניקראגווה

(מ – 1/4/02), פנמה (מ – 1/1/96)פרו (מ-1/8/02 ), פרגוואי (מ – 1/10/98), אורוגוואי (מ – 1/4/00), ונצואלה (מ – 1/1/97).

למרות שגוואטמאלה הסכימה לאמנת האג בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפה בינלאומית של ילדים – 1980, ההצטרפות שלה לא נתקבלה ע"י ישראל, כך שהאמנה עדיין איננה בתוקף ביניהן. חטיפות שבהן מעורבת בוליביה, אינן "מכוסות" כלל ע"י האמנה.

שאלה:

האם חטיפות ילדים בין ישראל לבין אסיה והמזרח הרחוק "מכוסות" ע"י אמנת האג?

תשובה: 

בדרך כלל, לא. ואולם, אוסטרליה וניו-זילנד שתיהן חתומות על אמנת האג בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפת ילדים – 1980. לפיכך, ניתן לנקוט הליכים משפטיים על פי האמנה, לשם החזרת ילד בן פחות מ – 16 שנים, שנחטף לישראל מאוסטרליה או מניו-זילנד או שנחטף מישראל לאחת המדינות האלה.

שאלה:

בין איזה מדינות באפריקה לבין ישראל חלה אמנת האג בעניין חטיפת ילדים?

תשובה:

המדינות העיקריות ביבשת אפריקה, שבהן יש תחולה לאמנת האג בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפת ילדים – 1980 בכל הנוגע לישראל, הן דרום אפריקה וזימבאבווה.

שאלה:

האם בית המשפט במדינה שאליה, לכאורה, נחטף ילד, הוא הערכאה המוסמכת להכריע בשאלה, אם הוצאת קטין למדינה הזרה היתה חוקית או לא? 

תשובה:

לא! על פי אמנת האג בעניין ההיבטים האזרחיים של חטיפת ילדים – 1981, בית משפט שמוגשת אליו בקשה להחזרת קטין, שלכאורה נחטף למדינה זרה, יכול להפנות את העניין לבית המשפט של המדינה שממנה נחטף, לכאורה, הקטין. כך קרה בחודש אוגוסט 2000, כאשר בית המשפט המחוזי בניו-ג'רזי, ארה"ב, עיכב הליכים על פי אמנת האג, בעניין קטין, אשר היה במשמורת משותפת של אביו ושל אמו, ואשר על פי טענת אביו, נחטף מישראל על ידי אמו. בית המשפט בניו-ג'רזי היפנה את התיק בחזרה אל ביהמ"ש לענייני משפחה בירושלים, כדי שהאחרון ינתח את הסוגיה ויפסוק בעניין התנהגותה של האם, לאור הסכם הגירושין של הצדדים, שאותו הוא אישר. האם טענה, שעל פי הסכם הגירושין שלה, היא היתה זכאית לעזוב את ישראל, כאשר האב הפסיק לשלם מזונות לילדים. ביהמ"ש לענייני משפחה פסק, שהאם הוציאה את הילד מישראל באופן חוקי, ושזכויות המשמורת של האב לא הופרו, כיוון שהאב הפר את ההסכם הפרה יסודית, כאשר הוא הפסיק לשלם מזונות, ועל פי ההסכם, האם היתה זכאית לפעול, כפי שהיא פעלה, בנסיבות של הפסקת תשלום מזונות.

שאלה:

כיצד ינהג בית המשפט בעניין בקשה מצד אב להחזרת בנו הצעיר שנחטף על-ידי אמו, כאשר האם מאיימת להתאבד אם ייקבע כי הקטין יוחזר לאביו? 

תשובה:

ראוי כי בית המשפט לא יתעלם מאיומי ההתאבדות של האם בתואנה כי הוא מונע בכך ניסיונות של אמהות אחרות להפעיל לחץ על החלטות בית המשפט. ברם, על בית המשפט לבחון בקפידה ראיות הקשורות לאיומי ההתאבדות מצד האם. אם הראיות מעידות על קיומם של איומים מסוג זה, הם יוכלו לשמש כהגנה מוצלחת להליכים שינקטו במסגרת אמנת האג נגד החטיפה. 

כך נפסק על ידי בימ"ש לענייני משפחה באוסטרליה בחודש אוגוסט 2003. שם, ביהמ"ש דחה ערעור של אב אמריקאי נגד פסיקת בית משפט לענייני משפחה לפיה לא תוחזר ילדה כבת כמעט שנתיים לארה"ב תחת אמנת האג. האם האוסטרלית שהייתה המגדלת העיקרית של הילדה סבלה מתסמונת דיכאון שלאחר לידה וטופלה בתרופות נוגדות דיכאון. היא העבירה את הילדה בחשאי ממקום מגוריהם של בני הזוג בארה"ב ונסעה עימה לאוסטרליה. למרות שבית המשפט לענייני משפחה בערכאה ראשונה קבע כי הילדה נחטפה, ביהמ"ש לא הורה על החזרתה. למרות שביהמ"ש קבע כי החזרת הילדה לא תגרום סיכון חמור לנזק לקטינה, היה קיים סיכון חמור שהאם תתאבד וכי המעשה דנן יחשוף את הילדה לסיכון חמור של מצוקה נפשית. בית המשפט לערעורים תמך בהחלטה, בפוסקו כי השופט בערכאה הקודמת לא שגה בהחלטתו כי הגנת "סיכון חמור" הוכחה במקרה זה. 

"מובן כי לבתי המשפט תהיה דאגה אמיתית בנוגע לאימוץ גישות שלא בתום לב, לשם השגת מטרותיהם של חוטפים בהתנגדות לצווי החזרה של ילדים. אולם, התגובה לדאגה זו אינה יכולה להיות בהימנעות מהתייחסות לראיות בשטח, אלא, בבחינתן בזהירות יתר" קבע בית המשפט שלערעור.

שאלה:

עזבתי את ישראל עם ילדיי ובעלי הגיש נגדי תביעה בעניין חטיפת ילדים עפ"י אמנת האג. בהנחה שאצליח להוכיח כי בעלי היה אלים, באופן שיטתי, כלפי הילדים, האם יתכן שביהמ"ש יקבל כי הילדים יוחזרו למקום מגוריהם הרגיל?

תשובה:

עפ"י אמנת האג טענת הגנה המתבססת על אלימות כלפי ילדים עשויה להצליח רק אם יוכח "סיכון חמור" לילדים. יתר על כן, גם אם ביהמ"ש יכיר בכך שהתנהגות ההורה התובע נכנסת לגדר "סיכון חמור", עדיין, יש בסמכותו של ביהמ"ש לקבוע אם יוחזרו הילדים למקום מגוריהם הרגיל או לא.

ענייו זה הובהר בבית המשפט לערעורים באנגליה, בחודש מרץ 2003. ביהמ"ש קיבל ערעורו של אב נגד החלטת ערכאה קודמת שקבעה את החזרת ילדיו לבלגיה. בית המשפט לערעורים קבע כי לא הוצאו צווים נגד האב בבלגיה, והוא לא הפר צווי בימ"ש כלשה., ואף ציין כי, ביהמ"ש בערכאה הקודמת לא היה מוסמך להסיק מסקנותיו על סמך האשמות לא מבוססות אשר הובאו בפניו, לגבי אלימותו של האב, ואדישותן של הרשויות בבלגיה.

שאלה:

אם הורים נודדים ממדינה אחת לאחרת ואחד ההורים חוזר למדינה הקודמת עם ילדם המשותף, אילו גורמים ישפיעו על ביהמ"ש בקביעתו את מקום מגוריו הרגיל של הילד, בתביעה להחזרת הילד למדינה "החדשה" עפ"י אמנת האג?

תשובה:

בתביעה עפ"י אמנת האג, במקרה בו הורים עוברים ממדינה למדינה, ביהמ"ש יבחן איזה מבין שתי המדינות מהווה את מקום מגוריו הרגיל של הקטין. שינוי מקום מגורים רגיל לטובת מקום אחר עשוי להיגרם תוך יום, אם קיימת כוונה להתגורר במקום מסויים לטווח ארוך מבלי לשוב, עפ"י פסיקה בריטית בנושא אמנת האג.

אולם, כאשר הורה אחד בלבד מחליף את מקום מגוריו הרגיל, ושני ההורים הינם משמורנים, אזי ההורה המחליף מקום מגורים, לא יכול לשנות, באופן חד צדדי, את מקום מגוריו הרגיל של ילדו ולטעון שמקום המגורים החדש הינו מקום המגורים הרגיל.

באנגליה נבחנה סוגיה זו בשנת 2000. האם, אזרחית בריטית, נתבעה ע"י האב, אזרח איראני שהתאזרח בבריטניה, עפ"י אמנת האג. האב תבע את החזרת שלושת ילדיהם מאנגליה לספרד, שם, לטענתו השתקעה המשפחה לצמיתות, כאשר, מעשה "החטיפה" בוצע לדבריו, חודשיים לאחר הגעתה של המשפחה לספרד.

נישואי הצדדים ידעו קשיים רבים והאם טענה כי המעבר לספרד היה החלטה רגעית, כאשר אפשרויות אחרות להשתקע באנגליה עדיין עמדו על הפרק. האם הדגישה כי חלק מנכסי המשפחה עוד נותרו באיחסון באנגליה, וכי רק ימים ספורים לפני המעבר לספרד הוסדרו שם מגורים למשפחה. רכישת פאב בספרד נעשתה, לטענת האם, רק כדי לדאוג לפרנסה שוטפת ולא הוקדשו לכך סכומי כסף רבים מחסכונות בני הזוג. כמו כן, לא נעשו צעדים להשגת מעמד קבע או רישום למוסדות חינוך לילדים. למרות שנרכש בית בספרד, אשר נרשם ע"ש של שני ההורים, ביהמ"ש קיבל את טענת האם כי גמרה בדעתה לחזור לאנגליה, עוד לפני הרכישה.

ביהמ"ש באנגליה קבע כי, מקום המגורים הרגיל של האב השתנה והוא עתה בספרד. אולם, ביהמ"ש לא קיבל את טענת האב כי ספרד הפכה גם למקום מגוריהם הקבוע של הילדים. מקום מגוריהם הרגיל של הילדים נותר, עפ"י קביעת ביהמ"ש, באנגליה. ביהמ"ש קבע כי, אין לראות בצעדיה של האם משום הסכמה או השלמה לשינוי מקום מגוריהם הרגיל של הילדים. לכן, ביהמ"ש קבע כי המעבר של האם לאנגליה עם הילדים לא היה בבחינת מעשה חטיפה, ולפיכך לא ניתן צו להחזרת הילדים לספרד.

שאלה:

מהן ההשלכות המשפטיות של לידתו של ילדי בחו"ל, ולא במקום מגורינו בישראל, לעניין קביעת מקום מגוריו הרגיל, במידה ואגיש תביעה עפ"י אמנת האג?

תשובה:

עובדת לידת קטין בחו"ל אינה מונעת בהכרח את קביעת ישראל כמקום מגוריו הרגיל, שם מתגוררים הוריו דרך קבע. ביהמ"ש באנגליה קבע כי מקום מגוריה הרגיל ייקבע לנוכח אופי שהיית הוריה ומעמדם שם.