חטיפת ילדים - חטיפה מישראל

שאלה:

האם החוק הישראלי מתייחס לחטיפת ילדים כאל עבירה פלילית?

תשובה:

כן! חטיפת ילדים מהווה עבירה על חוק העונשין,תשל"ז-1977 ואדם המוציא קטין שגילו נמוך מגיל 16, מישראל, באמצעים פיזיים או בפיתוי, ללא הסכמת האפוטרופוס (כאן בד"כ ההורה המשמורן) של הקטין, עשוי להישלח לכלא לתקופת מאסר של עד 20 שנה.

שאלה:

אישתי הסתלקה מישראל , באופן פתאומי ,עם שני ילדינו הקטינים, לאנגליה , ארץ מולדתה . היא התקשרה אלי משם כדי לספר לי, שהם הגיעו בשלום, אבל סירבה להגיד לי היכן הם נמצאים . איך ניתן להביא להחזרת הילדים ארצה ?

תשובה:

כאשר ילד מורחק או לא מוחזר ארצה ע"י אחד מהוריו , אזי על פי אמנת האג, ניתן להגיש בקשה להחזרת הילד לארץ. ישראל ובריטניה חתומות על אמנת האג בעניין חטיפת ילדים וחייבות לכבד את הוראות האמנה. ההורה שזכויותיו נפגעו, צריך להגיש בקשה לרשות המרכזית בארץ, לצורך נקיטת פעולות להחזרת הילד ארצה. לאחר בדיקה, שתיערך ע"י פרקליטות המדינה תועבר הבקשה על כל נספחיה לרשות המרכזית באנגליה ,ומשם ל – HIGH COURT OF JUSTICE –FAMILY DIVISION.

לבית משפט זה יש סמכויות נרחבות לתת צווים, אשר יסייעו באיתור הילד, וכן להיעזר במשטרה . בית המשפט הגבוה בלונדון יצווה, קרוב לוודאי, על החזרתו של הילד ארצה. רק במקרה נדיר, כאשר תוכח אחת מן ההגנות שבאמנה (כמו למשל: נזק פיזי) ע"י ההורה החוטף, רק אז לא יצווה בית המשפט על החזרת הילד לחו"ל, ואולם, מצב כזה הוא יוצא דופן ונדיר ביותר.

שאלה:

מה הדין, כאשר הורים מנהלים מאבק משמורת בהיותם בין שתי מדינות, ואחד מהם מנסה להתחמק מסמכותו של בית משפט במדינה מסויימת, ופותח בהליכים משפטיים בבית משפט במדינה אחרת?

תשובה:

הורים אשר מתחמקים מסמכות של בית משפט במדינה מסויימת, ומגישים תביעה בבית משפט במדינה המועדפת עליהם, בתקווה להשיג "עיסקה טובה יותר" עבורם, בנושא המשמורת על ילדיהם, סביר להניח שטקטיקה זו תחזור אליהם כבומרנג, והם יפסידו את הסעד, שבו הם מעוניינים.

פרשת בקייר, אשר נדונה בביהמ"ש לערעורים בפלורידה , ארה"ב היא דוגמא קלאסית לכך. הצדדים נישאו זה לזה בצרפת. בצרפת נולד גם בנם היחיד של בני הזוג. כאשר הם התגרשו בצרפת, ניתנה לאב משמורת פיזית זמנית על הילד, בעוד שהמשמורת המשפטית ניתנה לשני ההורים במשותף, עד להכרעה הסופית בעניין המשמורת.

בינתיים האם נתנה לאב היתר בכתב לטוס לישראל עם הילד, "כדי לעשות עליה כתושבים זמניים". האב הגיש בקשה לתושבות קבע, ורשם את הילד לגן הילדים. האם ביקרה בישראל, והסכימה לדחות את מועד הדיון בתביעת המשמורת בבית המשפט בצרפת. האב הגיש תביעת משמורת בבית הדין הרבני בתל אביב, וזכה במשמורת על הילד. בית הדין הרבני העניק לאם זכויות ביקור. כל זאת בשעה שנושא משמורת הקבע על הילד טרם הוכרע בצרפת.

כתוצאה מכך, האם עזבה את ישראל ביחד עם הילד, ועברה להתגורר, לסירוגין, בצרפת ובארה"ב במשך מספר שנים, בלי שהאב ידע היכן בנו, עד שבלשים איתרו את הבן. האב הגיש תביעה על פי אמנת האג בצרפת, אך התיק הועבר לישראל בטענה שהסמכות נתונה לבית המשפט בישראל. אך כאשר האב גילה, שהבן נמצא בפלורידה, ארה"ב, הוא הגיש תביעה על פי האמנה בבית המשפט המחוזי בדרום פלורידה. בית המשפט קבע, שהאם חטפה את הילד מישראל שלא כדין, והורה על החזרתו לישראל. על פי בקשת האם, בית המשפט המחוזי נתן צו זמני על תנאי להשארת הילד בסביבת מגוריו שבפלורידה, והקציב לאם 10 ימים לצורך הגשת ערעור והמצאת ערובה מתאימה. האם ערערה, אך לא המציאה ערובה מתאימה. לפיכך, האב חזר עם הילד לישראל.

הערעור שהוגש ע"י האם בבית המשפט המחוזי בדרום פלורידה נדחה, ובית המשפט כתב, שאין במה לדון עוד, כי הסמכות עברה לבתי המשפט בישראל, ברגע שהילד עזב את ארה"ב ועבר לגור בישראל. הסעדים האפשריים נמצאים, אפוא, רק בישראל, ולא בארה"ב. אילו האם היתה משלמת את הערובה, הערעור בוודאי היה נדון, והילד היה נשאר בינתיים בארה"ב. 

שאלה:

האם לבית דין רבני בישראל יש סמכות לתת חוות דעת משפטית לבית משפט זר, אשר בפניו מתבררת שאלת החזרתו של קטין חטוף לישראל ?

תשובה:

כן, בנסיבות מסויימות. הסמכות ליתן צו המורה על החזרתו לישראל של קטין חטוף, נתונה לבית המשפט הזר. ואולם, סעיף 15 של אמנת האג בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפת ילדים – 1980, שישראל חתומה עליה, ואשר באה לידי ביטוי בחוק אמנת האג – 1991, מתיר לבית משפט זר לקבל חוות דעת משפטית ממדינת מושב הקבע של הקטין, בעניין החוקיות של השארת הילד במדינה הזרה. הרשויות השיפוטיות או המינהליות של מדינה שחתומה על האמנה, יכולות לבקש מן ההורה, הטוען שילדו נחטף, להשיג החלטה מרשויות המדינה, שבה הילד הוא תושב קבע, אשר על פיה, עקירתו של הילד ממדינת תושבות הקבע שלו איננה חוקית.

זה היה המצב במקרה של אישה ילידת דניה, שנישאה כדמו"י לגבר יליד ישראל, לאחר שעברה גיור אורתודוכסי. הבעל פתח נגדה בדנמרק בהליכים על פי אמנת האג, להחזרת שלושת ילדיהם מדנמרק לישראל. האישה עזבה את ישראל עם שלושת הילדים וטסה איתם לדנמרק. בדנמרק היא הגישה תביעת גירושין ותביעת משמורת בבית משפט אזרחי. הבעל הגיש תביעת גירושין בבית הדין הרבני בנתניה, מספר חודשים לאחר מכן. מאוחר יותר הוא ביקש מבית הדין הרבני, שיצווה על האישה להחזיר את הילדים לישראל. בית הדין הרבני הורה כך, האישה ערערה על החלטתו בבית הדין הרבני הגדול, והפסידה. לאחר מכן היא עתרה לבית המשפט הגבוה לצדק, ותקפה את החלטתו של בית הדין הרבני בכמה מישורים.

בדחותו את טענות האישה, בית המשפט הגבוה לצדק החליט בחודש אוגוסט 2001, שבית הדין הרבני יכול להיחשב כ"אחת מרשויות המדינה", שיש ביכולתן ליתן חוות דעת משפטית בעניין החטיפה הנטענת, ושבית המשפט הדני יכול להסתמך על חוות דעתו.

לבית הדין הרבני היתה סמכות שיפוט אקסטרא-טריטוריאלית על גירושי בני הזוג, כיוון שמן העובדות עלה, שלאישה היו די זיקות לישראל, כאשר הבעל הגיש את תביעת הגירושין, כדי להיחשב לאדם הנמצא בישראל. במסגרת הליכי הגירושין, בית הדין הרבני יכול היה לרכוש סמכות לדון גם בנושא המשמורת על הילדים.

שאלה:

עליתי לישראל לאחר שהתגרשתי מבעלי באוזבקיסטן. ניתנה לי המשמורת על בננו. אני בקשר עם בעלי לשעבר למען טובת הילד. בעלי לשעבר ביקש שבננו יבקר את הוריו הזקנים, כי הם חולים ורוצים מאוד לראותו לפני מותם. הסכמתי, ובני יצא לאוזבקיסטן, אך לא חזר מאוזבקיסטן. איזה צעדים משפטיים אני יכולה לנקוט?

תשובה:

הצטרפותה של אוזבקיסטן לאמנת האג בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפת ילדים – 1980 נתקבלה ע"י ישראל ביולי 1999, והיא קיבלה תוקף בין שתי המדינות ב – 1/10/99. בהתאם לכך, כאשר אם טוענת, שבנה אשר גילו צעיר מ – 16 נחטף מישראל לאוזבקיסטן, היא יכולה להגיש בקשה לרשות המרכזית בישראל, כלומר, לפרקליטות המדינה, אשר תקלוט את בקשתה ותעביר אותה למשרד המשפטים של אוזבקיסטן בטשקנט, כדי שבית המשפט המתאים ידון בעניין.

שאלה:

האם הורה יכול להסתמך על המצב הבטחוני בישראל כטענת הגנה בתביעה של החזרת קטינים לפי אמנת האג ?

תשובה:

התשובה תלויה באופן בו יתייחס בית המשפט בחו"ל למצב הביטחוני בארץ ולראיות שיגיש לו ההורה החוטף. סביר להניח שהתשובה לא תהיה אחידה.

אחת מההגנות המותרות על פי על פי אמנת האג בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפת ילדים משנת 1980 היא, שהחזרת הקטין למקום מגוריו הרגיל עלולה לחשוף אותו לסיכון ממשי של פגיעה פיזית. בחודש מאי 2002, בהחלטה מעוררת מחלוקת, בית משפט באוסטרליה קיבל טענת הגנה שהתייחסה למצב הביטחוני בארץ, טענה שהושמעה על ידי אמא שערערה על החלטה של ערכאה ראשונה להחזיר את הקטינים לישראל. לפני עזיבתה את ישראל האם הוליכה שולל את האב, והבטיחה להחזיר את הילדים לאחר תקופה של שלושה חודשים. בית המשפט לערעורים פסק שהחזרת הילדים עלולה ליצור מצב של סיכון ממשי לפגיעה פיזית בהם, תוך שהוא מסתמך על הודעה ואזהרה למטיילים שהוציא משרד החוץ האוסטרלי באפריל 2002. שופט המיעוט קבע כי אין להסתמך על ההודעה יתר על המידה, משום שלטענתו היא לא הכילה כל ראיה לכך שעדיף שתושבים ישראלים לא יחזרו לביתם. האזהרה נועדה למטיילים ולא לתושבים, ולא ולא נכללה בה הוכחה חד משמעית כי קיים חשש ממשי לחשיפה לסיכון. לפי שופט המיעוט, באזור בו גרו הילדים לא היתה התקפת טרור מזה 25 שנים.

שאלה:

אישתי ואני הסכמנו לעבור לאנגליה, ארץ מולדתה, לתקופה של שנה ולנסות שם את מזלנו, לאחר שפוטרתי מעבודתי בארץ. אני לא הצלחתי למצוא עבודה באנגליה, אך אישתי מצאה עבודה טובה. כתוצאה ממשבר שהתרחש בחיי הנישואין שלנו, חזרתי לישראל. ביקשתי מאישתי לחזור לארץ עם שני ילדינו, אבל היא מסרבת וטוענת שהסכמנו על שנת שהייה. האם ניתן לאלץ את אשתי להחזיר את ילדינו לישראל במועד מוקדם יותר, למרות שהסכמתי מלכתחילה שהמשפחה תישהה בחו"ל למשך שנה ?

תשובה:

על פי אמנת האג בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפת ילדים מ- 1980 ילד אשר הושאר באופן בלתי חוקי במדינת אמנה אחרת, יש להשיבו למדינה שהיא מרכז חייו. נשאלת השאלה האם יתכן המשך שהייה בחו"ל, כאשר, קודם לכן, שני ההורים הסכימו על כך ולאחר מכן שינה אחד מהם את דעתו ומבקש את שובם המוקדם של הקטינים בעוד שהאחר מסרב.

עניין זה נדון בפני מדור המשפחה של בית המשפט הגבוה לצדק בלונדון בשנת 1993 , כאשר נדרשה החזרתם של שני קטינים לישראל , באמצעות אמנת האג. ההורים, שניהם מדענים שמרכז חייהם היה בישראל, הסכימו לגור באנגליה לפחות לתקופה של שנה, בזמן שעבדו שם כחוקרים. במהלך תקופה זו נישואיהם התפרקו, והבעל עזב את בית המשפחה לדירה נפרדת, לפני ששב לישראל. הוא כתב מכתב לאישתו ודרש ממנה להשיב את ילדיהם הקטינים לישראל לפני תום השנה. האישה לא ענתה למכתבו והבעל פתח בהליכים משפטיים. בכתב ההגנה הודתה האם כי אין לה כוונה לחזור לישראל בתום התקופה המוסכמת. בית המשפט הורה על השבת הקטינים לישראל ופסק: "נראה לי שכאשר הורה, כמו במקרה דנן, מצהיר, כחלק מטיעוניו, שאין לו כוונה לשוב לישראל כלל, אין הוא יכול להסתמך עוד, על הסכמת ההורה האחר לתקופה הקצובה של הרחקת הילדים או החזקתם … אין הוא יכול להינות מיתרונות ההסכמה ללא החסרונות הנלווים לה.

בפרשה זו ניתנה רשות לערער אך האם הפסידה ונפסק כי על הילדים לשוב לישראל.

שאלה:

לאחר גירושי מבעלי "עשיתי עליה" לישראל עם ילדי, לאחר שקיבלתי היתר מבית המשפט לעשות זאת. בעלי לשעבר ואני הסכמנו כי כאשר הילדים יגדלו, הם יוכלו לבקרו שם. לאחרונה חגג בני את בר המצווה שלו וכמתנה שלח לו אביו כרטיסי טיסה לזימבבואה שם תיכנן לקחת אותו לספארי. בני נסע והיה אמור לשהות שם שבועיים, אולם לא חזר ארצה לאחר שחלף חודש וחצי. מה באפשרותי לעשות ?

תשובה:

אפשר להשתמש במנגנון שיצרה אמנת האג בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפת ילדים - 1980, אשר נכנסה לתוקף בין זימבבואה וישראל בשנת 1997. אם שמתגוררת בישראל וטוענת שזכויות המשמורת שלה נפגעו על ידי החזקה של קטין על ידי אביו בזימבבואה, יכולה לפנות בבקשה להחזירו באמצעות האמנה. הבקשה, אם תאושר, תישמע על ידי בית המשפט הרלוונטי בזימבבואה. העקרון עפ"י האמנה הוא שקטין שגילו פחות מ- 16 שנים אשר הוצא או הוחזק באופן בלתי חוקי בחו"ל, יוחזר לארץ אשר מהווה את מקום מושבו ומרכז חייו.

שאלה:

כיצד הורה, שילדו נחטף מישראל לפרו, צריך לפעול כדי להחזיר את הילד לישראל?

תשובה:

אם חטיפה מישראל לפרו אירעה ביום 1/8/2002 או לאחר מכן, אזי ניתן לנקוט בהליכים על פי אמנת האג להבטחת החזרתו של הקטין, באמצעות הרשות המרכזית בישראל, משום שביום 1/8/2002 אמנת האג בעניין ההיבטים האזרחיים של חטיפת ילדים, נכנסה לתוקף, בנוגע לחטיפות בין מדינת ישראל לבין פרו. אם חטיפה אירעה לפני יום 1/8/2002, יהיה צורך לנקוט בהליכים משפטיים רגילים בבית המשפט המוסמך בפרו, לצורך החזרת הקטין.

שאלה:

אשתי לשעבר עזבה באופן פתאומי את ישראל ועברה להתגורר עם ילדנו בלטביה, לאחר שבית משפט בישראל נתן לה את המשמורת על הילד. היא כתבה לי מכתב מלטביה, שבו היא אומרת, שאין לה כוונה להחזיר את הילד לישראל. לא ידעתי מראש על עזיבתה, ואילו ידעתי, לא הייתי מסכים לכך שהילד יעזוב את ישראל. כיצד אני יכול לקבל את בני בחזרה?

תשובה:

אם חטיפה מישראל ללטביה אירעה ביום 1/8/2002 או לאחר מכן, אזי האב יכול לנקוט בהליכים על פי אמנת האג להבטחת החזרתו של הקטין באמצעות הרשות המרכזית בישראל, כיוון שביום 1/8/2002 אמנת האג בעניין ההיבטים האזרחיים של חטיפת ילדים נכנסה לתוקף בנוגע לחטיפות בין מדינת ישראל לבין לטביה. אם החטיפה אירעה לפני יום 1/8/2002, אזי האב יצטרך לנקוט בהליכים משפטיים רגילים בבית המשפט המוסמך בלטביה, לצורך מתן צו להחזרת הקטין לישראל.

שאלה:

באיזו מידה צריך המצב הביטחוני בישראל להיות קשה, כדי שבתי משפט בארה"ב יראו בו משום הגנה טובה בהליכים של חטיפת ילדים?

תשובה:

מבחן "הסיכון החמור לגרימת נזק", שמקורו באמנת האג בעניין ההיבטים האזרחיים של חטיפת ילדים - 1981, שישראל וארה"ב כפופות לה, מבוסס על הגדרת המדינה הרלבנטית כ"אזור מלחמה", כפי שנקבע בשנת 1996 בתיק פרידריך.

בשנת 1997, בתיק פרייר, בית המשפט המחוזי של המחוז המזרחי של מישיגן ארה"ב, דן בהליכים על פי אמנת האג, שנפתחו ע"י אב ישראלי, להחזרת בתו, שלטענתו נחטפה ע"י אמה למישיגן במסווה של חופשה משפחתית. בית המשפט בחן את השאלה האם בתי ספר ובתי עסק פתוחים ופעילים בישראל, והאם הכניסה לישראל והיציאה ממנה אפשריות. בית המשפט דחה את הגנתה של האם, וקבע שלמרות אי השקט השורר בישראל, לא הובאו די ראיות שיש בהן כדי להוכיח שישראל היא "אזור מלחמה". החיים בישראל נמשכים כסדרם - בתי הספר ובתי העסק פתוחים, ולאב לא היתה כל בעיה לצאת מן המדינה.

שאלה:

באיזה אופן מתייחסים בתי משפט בבריטניה למקרים של חטיפת ילדים מישראל לבריטניה, שבהם ההורה החוטף טוען שהמצב הביטחוני בישראל מהווה הגנה טובה?

תשובה:

בתי המשפט בבריטניה מתייחסים בחומרה יתירה למקרים כאלה. בחודש יולי 2002 בית המשפט לערעורים בבריטניה דחה ערעור שהוגש ע"י אם, על צו של בית המשפט הגבוה לצדק בבריטניה, להחזרת בנה הקטין אשר נחטף על ידה לישראל. בית המשפט לערעורים בבריטניה הכיר בכך שהיתה בישראל הסלמה באלימות, ובכך שהיו בישראל התקפות טרור אקראיות וללא אבחנה, שהתמקדו במרכזים עירוניים גדולים ובתחבורה הציבורית, אך למרות זאת קבע שהחיים בישראל נמשכו כרגיל, ודחה את הטענה של "סיכון חמור" לגרימת נזק גופני, אשר התייחסה לפיגועי הטרור בישראל. בית המשפט קבע כי מספר מקרי המוות הנגרמים כתוצאה מתאונות דרכים, עולה על מספר מקרי המוות הנגרמים כתוצאה מפעולות טרור.

למרות העובדה שהמשפחה התגוררה בפרבר של ירושלים, על אף העובדה שבשנת 2001 האם שהתה עם תינוקה בחנות בירושלים כאשר פצצה התפוצצה בקרבת מקום, ולמרות העובדה שבאחת מהמסעדות שבהן המשפחה נהגה לסעוד התפוצץ מחבל מתאבד, בית המשפט אישר את הצו להחזרת הקטין החטוף לישראל, וקבע כי האם יכולה לבקש עזרה רפואית בישראל לטיפול בהפרעת הפאניקה שלה.

בפסק הדין נכתב: "ברור כי קיימת סכנה ממשית ומציאותית, ולא תיאורטית, לגרימת נזק, אך אם נשאל מהו הסיכון הממשי לגרימת נזק לילד הספציפי הזה, איננו סבורים כי הסיכון הזה גבוה במידה בלתי סבירה המצדיקה את אי החזרתו לישראל. אנו מבינים כי עבור האם הסיכון נראה גבוה מאוד, ואנו מזדהים עם מצבה האישי הקשה. איננו מתעלמים מן הסיכון: הוא אכן מטריד אותנו, אך למיטב שיפוטנו הוא אינו מהווה סיכון חמור לגרימת נזק. לפיכך, אין כל סיבה לקבל את הערעור על סמך הראיות החדשות שהוצגו לנו".

שאלה:

היחסים שלי עם אשתי מתוחים מאוד. אשתי, שהיא תושבת חוץ, לקחה את ילדנו ועברה להתגורר עם חבר, כדי לקחת "פסק זמן" ממני. אני חושש שהיא עלולה לטוס בחזרה לארץ מולדתה ביחד עם ילדנו. האם יש ביכולתי לעשות משהו כדי למנוע זאת?

תשובה:

כן! הורה שלא רק חושד שההורה האחר עומד לקחת את ילדם המשותף אל מחוץ לישראל בלי לבקש את הסכמתו, אלא שיש לו ראיה כלשהי לתמוך בה את חשדותיו, יכול להגיש בבית המשפט לענייני משפחה בקשה לצו זמני לעיכוב יציאתו של הקטין מישראל. תביעה עיקרית חייבת להיות מוגשת זמן קצר לאחר מכן – למשל, תביעת משמורת או תביעה לקביעת הסדרי ראיה.

שאלה: 

עליתי לישראל לפני מספר שנים והנני בעלת אזרחות כפולה, צרפתית וישראלית. נישאתי לאזרח ישראלי ושני ילדינו נולדו בישראל. אני כרגע מבקרת אצל קרובי משפחה בצרפת יחד עם הילדים. איני מעוניינת לשוב לישראל בגלל המצב הביטחוני המעורער. בעלי מאיים שיפעיל נגדי את אמנת האג כדי להשיב את הילדים לישראל. האם אוכל להסתמך על המצב הביטחוני כטענת הגנה מפניו? 

תשובה: 

יש לזכור כי בשל האופי הנזיל של המצב הביטחוני בישראל, מהבחינה של קיום הגנת "סיכון חמור" על פי אמנת האג תתבצע ע"י בית המשפט הצרפתי על פי זמן הגשת הבקשה להחזרת הקטינים. למשל, בתיקBen Said V Leboeuf מיולי 2002, שם דובר על הורים שעלו לישראל מצרפת יחד עם ילדיהם. לאחר גירושיהם, ובשעה שהוענקה לאם משמורת זמנית על ילדיהם הקטינים, חטף האב חמישה מתוך ששת הילדים לצרפת. בית המשפט בצרפת קבע כי הילדים יוחזרו לישראל ודחה טענה שהתבססה על המצב הביטחוני בישראל במסגרת הגנת "סיכון חמור". בית המשפט עשה שימוש בטענת "סיכון מרצון" וקבע כי למרות שמצבה הביטחוני של מדינת ישראל היה מתוח מיום הקמתה בשנת 1948, בחירתם הרצונית של שני ההורים להשתקע בישראל עם ששת ילדיהם, מונעת מהאב את השימוש בהגנת "סיכון חמור". בית המשפט הדגיש כי האב לא הביא כל ראיה שתסתור את העובדה כי מקום מגוריהם הרגיל של הילדים (קריית מלאכי) מעולם לא נפגע ממעשי טרור.

שאלה:

מדוע ישנם מדי שנה, באופן יחסי, מקרים רבים של חטיפות ילדים מישראל ואליה?

תשובה:

חוקרים סבורים כי ככל שבני הזוג (הורי הילדים) באים מרקע דתי, חברתי או אתני שונה זה מזה, כך ירבו מקרי חטיפת ילדים. מכיוון שמדינת ישראל מהווה מוקד משיכה לאוכלוסיה מגוונת, כגון: עולים חדשים ומבקרים מרחבי העולם, יוצא שמקרים של חטיפות ילדים, וכן תיקים בינלאומיים בענייני משמורת ילדים, שכיחים ביותר בישראל. 

שאלה:

האם יכול אב שילדיו שוהים בחו"ל בניגוד לרצונו, ליזום הליכים בעצמו, בישראל, למתן פסק דין הצהרתי שיקבע כי מקום מגוריהם הרגיל של ילדיו הוא בישראל?

תשובה:

כן! זאת, למרות שהדבר מהווה חריג, ובדרך כלל הליך זה נתון ליוזמת ערכאת שיפוט זרה או הרשות המרכזית, עפ"י אמנת האג 1980 בעניין חטיפת ילדים.

יחד עם זאת, תנאים אלו אינם מונעים מהורה הנמצא במצב זה, את האפשרות ליטול יוזמה ולהגיש בקשה לביהמ"ש למתן פסק דין הצהרתי, בהתאם לסעיף 15 לאמנת האג, על-פיו תוכרז מדינת ישראל כמקום מגוריו הרגיל של קטין. אכן, בית המשפט לענייני משפחה בטבריה נתן פסק דין הצהרתי, במעמד צד אחד, בחודש יוני 2004, לטובת אב, שהיה מיוצג ע"י עוה"ד עמיהוד ולואיז בורוכוב, המצהיר כי ישראל היא מדינת מקום מגוריהם הרגיל של ילדיו של המבקש. הילדים שהו בבלגיה בניגוד לרצון האב. פסק הדין ניתן, למרות שהאב הביע הסכמתו, בעבר, כי ילדיו ישהו בבלגיה לתקופה קצובה של שנה אחת כדי שהמשפחה תנסה לשפר את מצבה הכלכלי, ובמהלך אותה שנה התרחש משבר בנישואי ההורים, בעקבותיו נפסקה ההסכמה לשהיית הילדים בחו"ל.

שאלה:

האם העובדה כי ההורה החוטף, לכאורה, אינו נוכח בדיון בישראל לצורך דיון או מתן החלטה בנוגע למדינת מקום מגוריהם הרגיל של קטינים, השוהים בחו"ל פוגמת בערכו של הדיון?

תשובה:

לא.

ביהמ"ש לענייני משפחה בטבריה התייחס לנקודה זו, כאשר נתן פסק דין הצהרתי, במעמד צד אחד, בחודש יוני 2004, לטובת אב שיוצג על ידי עוה"ד עמיהוד ולואיז בורוכוב, על פיו, ישראל היא מדינת מגוריהם הרגילים של ילדיו הקטינים, אשר התגוררו בבלגיה מחודש יולי 2003. שם נאמר:

" האם העובדה שהדיון נערך במעמד ב"כ האב בלבד פוגמת במתן חוות דעת זו? מענה לשאלה ניתן...כי בדרך כלל ניתנת חוות הדעת כאשר ההורה החוטף מצוי במדינה אליה הוא נמלט, ולכן: "אין חובת קיום דיון בנוכחות שני הצדדים קודם מתן חוות דעת לפי סעיף 15".

במקרה זה, ההורים הסכימו ביניהם לעבור ולגור בבלגיה למשך שנה, כך בפסק הדין, ונוכחותם שם, מעבר לזמן זה, תהווה "מעשה חטיפה", על פי אמנת האג (לגבי ההיבטים האזרחיים של חטיפת ילדים) משנת 1980

שאלה:

האם הסכמת הורהו של קטין להנפיק או לחדש דרכון עבור ילדו הקטין, משמעותה כי אותו הורה מסכים לנסיעתו לחו"ל של הקטין עם הורהו האחר?

תשובה:

לא! העובדה שבבעלותו של קטין דרכון תקף, אשר הונפק או חודש בהסכמתם של שני הוריו, אין משמעותה כי להורה המעוניין לנסוע לחו"ל עם הקטין מותר לעשות כן, ללא הסכמתו של ההורה האחר לנסיעה המתוכננת.

אם הקטין יעזוב את ישראל ללא הסכמה של ההורה הנשאר, תהיה להורה הנשאר עילה לנקיטת הליכים משפטיים בגין חטיפת ילדים לשם הבטחת החזרתו של הקטין לישראל.

שאלה

ברצוני לקבל צו עיכוב יציאה מן הארץ. לאמו של הקטין אזרחות כפולה ויש לי חשד, כי בכוונתה לחטוף את בני הקטין. האם אוכל לקבל צו עיכוב יציאה מן הארץ של אמו של הקטין, גם כן?

תשובה

ההורה הלא משמורן יוכל להגיש בקשה לבימ"ש למשפחה ולקבל צו עיכוב יציאה מן הארץ של ילדו הקטין, כדי להגן מחד גיסא, על זכויותיו כאפוטרופוס החוקי של הקטין, ומאידך על זכויותיו של הקטין לקיום הסדרי ראייה וקיום יחסי הורה-ילד. אולם, השגת צו לעיכוב יציאת ההורה המשמורן מתנגשת עם זכות היסוד של ההורה המשמורן לחופש תנועה, ולכן, סביר להניח, כי צו שכזה לא יינתן כנגד ההורה המשמורן.

שאלה

אשתי, אשר הינה ילידת אוקראינה, נסעה עם בננו הקטין לביקור מולדת ומסרבת לחזור ארצה. האם אוכל לנקוט בהליכים עפ"י אמנת האג להחזרת בני לישראל?

תשובה

כן! בסוף שנת 2006 ישראל אישרה את הצטרפותה של אוקראינה לאמנת האג בדבר ההיבטים הבינלאומיים של חטיפת ילדים, ומ-1/2/07 היא חלה על חטיפות בין שתי המדינות.לפניכן נקיטת הליכים לא הייתה אפשרית דרך מנגנון שנקבע באמנה,והורה נחטף היה נאלץ לנקוט בהליך של "הביאס קורפוס" (צו הבאה) או בהליך דומה, בביהמ"ש המתאים באוקראינה להחזרת הקטין לישראל.

שאלה:

אשתי נולדה וגדלה באירלנד אולם הכרנו ונישאנו בישראל שם נולדו ילדינו. בשנה האחרונה התרחש משבר בנישואינו. לפני מספר חודשים, נסעה אשתי לאירלנד עם ילדינו לחופשה בת שבועיים. מאז עברו יותר מ-3 חודשים והם עדיין לא שבו ארצה.

כל מאמצי ליצור עימה קשר באירלנד בבית הוריה או דרך בני משפחה אחרים נכשלו. בשיחה עם אחיה נאמר לי כי היא וילדי לא יחזרו יותר לישראל. כיצד עלי לפעול על מנת להשיב את ילדי, לישראל?

תשובה:

אירלנד וישראל חתומות על אמנת האג בדבר ההיבטים הבינלאומיים של חטיפת ילדים, ולכן ניתן להגיש תביעה על פי האמנה להחזרת הילדים מאירלנד לישראל. שהותם המתמשכת של הילדים באירלנד בניגוד לרצון אביהם הינה "הרחקה שלא כדין" ו- "מעשה חטיפה" כמשמעותם באמנה ומקיימת את הבסיס הנדרש להגשת תביעה להחזרת הילדים לישראל.

שאלה

לפני מספר שנים אשתי, שנולדה וגדלה בחו"ל, נסעה לביקור משפחתי, במדינת מולדתה, עם ילדינו הקטינים, ושבה לארץ רק לאחר כמה חודשים בניגוד למתוכנן. נישואינו ידעו עליות ומורדות כאשר היא סבלה מדיכאון לאחר לידה וחשה שהקירבה לבית הוריה תסייע לה. בסופו של דבר, אשתי אמנם שבה לארץ, אך רק לאחר שאיימתי שאנקוט נגדה בהליכים משפטיים עפ"י אמנת האג. כעת, אשתי מעוניינת לטוס לחו"ל עם ילדינו הקטינים, ואני חושש כי המקרה יחזור על עצמו. מה באפשרותי לעשות כדי למנוע הישנות מצב דומה בעתיד?

תשובה

אם האב אינו מעוניין לנקוט בצעד קיצוני ולבקש מביהמ"ש צו לעיכוב יציאת הקטינים מן הארץ, הוא רשאי לנקוט באמצעי זהירות מתונים יותר. למשל, ניתן לוודא כי ההסכמה לכך שהאישה והקטינים יטוסו לחו"ל תהיה מוגדרת ומוגבלת ותיעשה בכתב-ורצוי שתיחתם בפני עורך דין בנוכחות הצדדים. כך, האב יכול להסכים, באופן נקודתי, להיעדרות הקטינים מישראל, מדינת מקום מגוריהם הרגיל, בתאריכים שיצויינו, ואף להבטיח כי נרכשים עם כרטיסים לטיסה חזרה ארצה. פרטים אלו עשויים להוות ראיות חיוניות, במסגרת הליכים עפ"י אמנת האג, אם האשה לא תחזיר את הקטינים לישראל, וזאת כדי להוכיח שלא היתה הסכמה, מצד האב, להישארותם של הקטינים בחו"ל.

שאלה

מה בכוחו של אב לעשות, כאשר הוא נוכח שאשתו מתחרטת על החלטתה לעלות לישראל, ומתכננת בסתר לחזור לחו"ל עם ילדיהם המשותפים?

תשובה

כאשר האב מגלה שהאם מבצעת פעולות שונות המבססות את החשש כי הוא מתכננת ומתעתדת להסתלק עם ילדי בני הזוג, למדינה אחרת, באופן חד צדדי, עליו להגיש בהקדם בקשה לעיכוב יציאתם של הקטינים מן הארץ, ולבסס את בקשתו על החשד מפני חטיפת הילדים לחו"ל. על האב לספק ראיות לביהמ"ש התומכות בחשדותיו אלו. הגשת בקשה זו יכולה להוות אמצעי יחידי למניעת מעשה חטיפה או יכולה להיות מלווה בצעדים נוספים. למשל, אם הבעל/אב מגלה כי האשה/האם מתכננת באופן חד צדדי לטוס חזרה למדינה ממנה עלו ארצה עם ילדיהם, הוא יוכל גם להגיש תביעה לגירושין ו/או למשמורת הקטינים בבימ"ש למשפחה.

שאלה

האם בימ"ש בארה"ב יצווה על מגורי קטין בישראל במשך תקופה מסויימת, כפי שהחליטו הוריו בהסכם משמורת, שאושר על ידי בימ"ש?

תשובה

לא! בפרשה שנדונה בבית המשפט המחוזי במדינת מסצ'וסטס, ארה"ב, נבחן מקרה של בני זוג שנישאו בישראל, והתגרשו, ובהסכם מאוחר יותר, שנחתם ביניהם, הסכימו לגבי המשמורת ביחס לילדיהם, כי הם יוכלו להתגורר עם אמם, במשך תקופה מסויימת, עד לשנת 2000, לכל המאוחר. הילדים עברו למדינת מסצ'וסטס, כדי להתגורר עם האם, בשנת 1996, ובהתאם למוסכם בין ההורים. ברם, בשנת 1997 הגישה האם תביעה במסצ'וסטס לקבלת משמורת על הקטינים, ולביטול חובתה להחזרתם לישראל. האב בתגובה הגיש תביעה להחזרת הקטינים עפ"י אמנת האג. ביהמ"ש המחוזי במדינת מסצ'וסטס דחה את התביעה להחזיר את הקטינים לישראל, בקובעו כי מדינת מסצ'וסטס הפכה למקום מגוריהם הרגיל של הקטינים, וכי תוכניתם המקורית של ההורים ביחס למקום מגורי הקטינים בעתיד אינה רלוונטית.