חטיפת ילדים -חטיפה לישראל

שאלה: 

אישתי קיבלה בארצות הברית משמורת על ילדנו בן ה- 5 . אנחנו גרים בארה"ב , בנפרד זה מזה. לי יש זכויות ביקור. אני יהודי יליד ארה"ב .אישתי היא ילידת ישראל. אישתי נסעה עם הילד לישראל בלי להודיע לי ובלי לקבל את הסכמתי , והיא מסרבת להחזיר אותו לארצות הברית. האם אני יכול לפתוח בהליכים כנגד אישתי להחזרת בני לארה"ב ?

תשובה: 

כן! הורה אשר איננו ההורה המשמורן ואשר יש לו זכויות ביקור, זכאי לפתוח בהליכים משפטיים לפי אמנת האג, על מנת להבטיח את החזרת ילדו לארץ מגוריו. אמנת האג מגינה גם על זכויות ביקור ולא רק על זכויות משמורת, ולכן אב ,שנפגעו זכויות הביקור והסדרי הראיה שלו כלפי ילדיו, יכול לנקוט בהליכים משפטיים לפי האמנה, ולצורך זה עליו לפנות לרשות המרכזית שמטפלת בכך בארץ מגוריו, על מנת שבאמצעותה יינקטו הליכים, בבית משפט לענייני משפחה בארץ, אשר מגמתם החזרת הילד החטוף לארץ מגוריו.

שאלה: 

בתי בת ה- 17 נסעה לחופשה בת חודש ימים , מאוסטרליה לישראל, עם אימה /אישתי לשעבר , אשר הינה ילידת הארץ. החזקת הילדה מצויה בידי אימה ולי יש זכויות ביקור. כולנו מתגוררים באוסטרליה. איך ניתן להביא להחזרתה של הילדה לאוסטרליה? 

תשובה: 

בקשות ועתירות בעניינו של ילד מעל גיל 16 אשר נחטף לישראל צריכות להיות מוגשות לבית המשפט העליון בשיבתו כבית משפט גבוה לצדק, וזאת בלי קשר לשאלה לאיזו מדינה נחטף . הבקשה היא לצו שנקרא "הביאס קורפוס", כלומר "הביאו את האדם" .צו שכזה יכול להינתן רק ע"י בג"ץ, ובאמצעותו ניתן לגרום להחזרת הילד למקום מושבו ולמדינה אשר בה נמצא מרכז חייו.

שאלה: 

האם הורה אשר ילדו נחטף לישראל חייב להגיע לדיון שנערך בביהמ"ש , בישראל ? 

תשובה: 

לא ! הנוכחות במשפט, של הורה, אשר ילדו נחטף לישראל, איננה חובה . מבחינה משפטית, תקנות סדר הדין האזרחי – 1984 אינן מחייבות את נוכחותו של ההורה, שמבקש צו להחזרת ילדו לחו"ל, לפי אמנת האג.

הגורמים המשפיעים על החלטתו של הורה להגיע לישראל ולהיות נוכח בדיון הם, בדרך כלל, לוגיסטיים וקשורים למרחק, עלות כספית וזמן . כאשר הקשר של ההורה עם הילד הוא בעייתי, החלטה להגיע ארצה לדיון, עלולה "לחזור אל ההורה, כבומרנג" . דוגמא לכך היא מקרה שבו ילד בן 10 נחטף ע"י אימו מארצות הברית לישראל. הילד היה מנותק ריגשית מאביו. בית משפט בארה"ב החליט להעביר את המשמורת על הילד, אשר היתה משותפת לשני ההורים , לחזקת האב בלבד . בתגובה, הילד אשר סבל מדיכאון עמוק, החל לאיים בהתאבדות. אימו של הילד היא ישראלית , ולטענתה היא חטפה אותו לישראל , כאשר שמעה מפיו על כוונותיו להתאבד . האב הגיש תביעה להחזרת הילד לחו"ל לבית המשפט לענייני משפחה , לפי אמנת האג. תביעת האב נדחתה בשל החשש שהילד ייחשף לפגיעה גופנית בארצות הברית . האב החליט לטוס ארצה לצורך הערעור בבית המשפט המחוזי בתל אביב . בפסק הדין שניתן בערעור, הודגש שהאב הגיע ארצה במיוחד לצורך הערעור. ברם אחרי שלושה ימים הוא חזר לארצות הברית, עוד לפני תחילת הדיון בערעור, בגלל תגובה שלילית קיצונית של הילד. הילד פגש את אביו בנוכחות אנשי מקצוע, אשר התמנו ע"י בית המשפט.

תגובתו של הילד, העדר נכונותו של האב לנסות לבנות מחדש את יחסיו עם בנו, והעובדה שהאב לא הציע שום תוכנית לשיקום הילד בחו"ל, הכריעו את הכף כנגדו. בית המשפט שקל את "טובת הילד", מונח נפוץ בישראל, אשר אינו זוכה להתייחסות ספציפית באמנת האג. ערעורו של האב נדחה . בית המשפט המחוזי קבע, שהחזרתו של הילד לחו"ל תחשוף אותו לסכנה של נזק פיזי חמור. הוכח, שהילד חש מנותק מאביו, וכי הוא עלול לממש את כוונותיו להתאבד, אם יוחזר לארצות הברית , בניגוד לרצונו.

שאלה: 

באיזה נסיבות ומצבים יתכן שבית משפט בישראל יקבל ויכיר בטענת הגנה של סכנה פיזית, אשר יטען ההורה חוטף, בתביעה שהוגשה נגדו למתן צו בדבר החזרתו של קטין חטוף לחו"ל ? 

תשובה: 

רק במקרים נדירים ביותר, תזכה טענה של הורה חוטף, להכרה של בית המשפט לענייני משפחה בארץ, בתביעה שהוגשה נגדו להחזרת קטין חטוף לחו"ל , עפ"י חוק אמנת האג משנת 1991. אחת מטענות ההגנה שמוכרות ע"י אמנת האג, היא שהחזרתו של הקטין לחו"ל תחשוף אותו לנזק פיזי. כאשר החטיפה וגם הסכנה של נזק פיזי הוכחו, אזי לבית המשפט לענייני משפחה יש שיקול דעת לצוות על אי החזרתו של הקטין לחו"ל. בתיק חטיפה, שהגיע לערעור בבית המשפט המחוזי בת"א בחודש יולי 2000, הוגדרה דרגת הסכנה שצריכה להיות נשקפת לקטין בחו"ל, לצורך החלטה בעניין השארתו בישראל, והודגש, כי הנזק הצפוי לקטין כתוצאה מהחזרתו לחו"ל ,חייב להיות "חמור וספציפי". קטין לא יחזור למדינה , שבה יהיה חשוף לסיכון חמור או לסיכון של נזק חמור בעל אופי מהותי. כל מקרה יישקל לפי נסיבותיו.

בתיק הנ"ל , בית המשפט לענייני משפחה , נתן מינוי לפסיכיאטרית מומחית, להכין דו"ח על הילד החטוף , ועל הסכנה הכרוכה בהישארותו בארצות הברית, כמבוקש ע"י אביו, וזאת בהשוואה לסכנה הכרוכה בהשארתו בארץ עם אימו.

לפי חוות הדעת הפסיכיאטרית ולפי ראיות אחרות, הילד סבל מתסמונת הניכור ההורי (נתק מאביו, במקרה זה) . אביו היה אמריקאי חסר דת. הילד סבל גם מהזדהות יתר עם אימו יהודיה ילידת הארץ, בעלת אזרחות ישראלית ובעלת אזרחות אמריקאית .הקטין החטוף חש עצמו יהודי- ישראלי, ולא הסתדר כלל עם זהותו האמריקאית . אימו חטפה אותו, לישראל כאשר הוא גילה לה את כוונות ההתאבדות שלו, בתגובה להחלטת בית משפט אמריקאי בעניינו. כאשר אימו הגישה בקשה להיתר מעבר למגורים בישראל, בית המשפט בארה"ב העביר את המשמורת ,אשר היתה משותפת לשני ההורים, לרשות האב בלבד. לילד היתה היסטוריה ארוכה של דיכאון קליני וטיפולים. הוא כבר תיכנן כיצד לבצע את התאבדותו, במקרה שבקשתה של אימו לגור יחד איתו בארץ תידחה. בית המשפט בארץ דחה את בקשת האב לצוות על החזרתו של הילד לחו"ל. האב הגיש ערעור על ההחלטה, אך גם הערעור נדחה . בית המשפט המחוזי, אשר דן בערעור , קבע: "המקרה שבפנינו הוא מקרה חריג ביותר". הוכח, שהיתה סכנה ממשית, שהילד ישלח יד בנפשו אם ייאלץ לחזור לארצות הברית. בית המשפט אמנם מתח ביקורת על התנהגותה של אימו של הילד ועל תיפקודה כאם, אולם הדגיש, כי למרות זאת , סכנת ההתאבדות של הילד קיימת, וכדי למנוע אותה, יש להשאיר את הילד בישראל.

שאלה: 

מהו התוצאות המשפטיות של מצב אשר בו הורה, שילדו נחטף לישראל , משתהה בהגשת תביעה , עפ"י אמנת האג, ומנסה ליישב את הסכסוך בדרכים אחרות ? 

תשובה: 

בנסיבות מסויימות, ההורה הנפגע נוטל סיכון, אם הוא משתהה בהגשת תביעה וזאת משום שההורה החוטף עשוי להשתמש בהגנה של השלמה או הסכמה, באם יינקטו הליכים, עפ"י אמנת האג , בעתיד.

במצב זה, רצוי להגיש תביעה להחזרת הילד לחו"ל, מוקדם ככל האפשר, ולא לנקוט באסטרטגיה משפטית אחרת, שעלולה להתפרש כהשלמה עם הימצאות הקטין בישראל .

פסק דין שניתן בערעור, בפרשת לייבוביץ, ע"י בית המשפט העליון בשנת 1993, ממחיש את העניין. ההורים היו אזרחים ישראלים, אשר חיו בארה"ב, שם נולד בנם. האב נהג לשהות תקופות ארוכות בישראל, כאן היו בבעלותו נכסים, והוא נהג לשלב עבודה עם ביקורים של משפחתו בארץ . במהלך אחד מביקוריו בישראל, האם הגיעה לארץ עם הבן, בלי ידיעתו של האב ובלי הסכמתו, ופתחה בהליכים משפטיים בעניין משמורת הבן ומזונותיו בישראל. האב הגיש את כתב הגנתו, והגיש שתי תביעות בבית הדין הרבני – האחת לשלום בית, והשניה להכריז על אישתו כעל "מורדת". יצויין כי, הוא ראה את בנו באופן סדיר.

הוא פתח בהליכים עפ"י חוק אמנת האג, להחזרת ילדו לארה"ב, כ - 10 חודשים לאחר החטיפה הנטענת , וטען שהוא לא היה מודע לקיומה של האמנה, עקב ייעוץ משפטי לקוי.

בית המשפט המחוזי , אשר - לפני הקמתו של בית המשפט לענייני משפחה - היה מוסמך לדון בענייני חטיפת ילדים , קיבל את תביעתו של האב וציווה על החזרת הילד לארה"ב. האם ערערה לבית המשפט העליון, וזכתה. נפסק, שהתנהגותו של האב הוכיחה שהוא השלים עם חטיפת הבן לישראל. האב ידע שפעולתה של האם היתה בלתי חוקית, כבר שבועיים לאחר מעשה החטיפה, אך הוא השהה את נקיטת ההליכים להחזרת הבן לארה"ב, במשך 10 חודשים, לאחר מעשה החטיפה, השלים עם הסטאטוס קוו, ופעל במסלול אחר בבתי המשפט הישראלים. כך פסק בית המשפט העליון.

ביהמ"ש קבע עוד כי, האב שכר את שירותיו של עו"ד מיומן בדיני משפחה, ולא יעלה על הדעת שהוא לא היה מודע להליכים האפשריים בענייני חטיפת ילדים . בשל ההשלמה של האב, ביהמ"ש יכול היה להפעיל שיקול דעת רחב יותר, וקבע שטובת הילד חייבה את הישארותו בישראל.

בית המשפט סיכם את עקרון ההשלמה באומרו כי, כדי להשלים, ההורה חייב להיות מודע לחטיפה של הילד, ובאופן כללי, לזכויותיו כלפי ההורה החוטף, אבל אין חובה עליו לדעת, על אמנת האג או על פרטי הפרטים של ההליכים המשפטיים שניתן לנקוט .

הסקת מסקנה בדבר השלמה, לא היתה תלויה בכך שחייבת לחלוף שנה, כפי שהאב טען. הורה יכול להשלים עם מעשה החטיפה, גם לפני חלוף התקופה של השנה , שנקבעה באמנה.

שאלה: 

הסכמתי לכך שאשתי תבקר בישראל עם ילדינו, אך היא לא חזרה משם ואמרה לי, שאין בכוונתה לחזור משם. כאשר איימתי לפתוח נגדה בהליכים משפטיים בנושא חטיפת ילדים, היא גיחכה ואמרה שאני אבזבז את זמני לריק, כיוון שיש ברשותה מסמך בחתימת ידי, שבו הבעתי את הסכמתי לשהייתם בישראל. מעולם לא חתמתי על מסמך כזה. כיצד אוכל להוכיח את טענתי, אם אפתח נגדה בהליכים משפטיים? 

תשובה: 

אם בעל פותח בהליכים עפ"י אמנת האג להחזרת ילדיו, מישראל לחו"ל, כאשר לטענתו הם חטופים, בית המשפט לענייני משפחה בישראל יכול למנות גרפולוג, שיבדוק וייתן חוות דעת בעניין מקוריותו של מסמך אשר בו מיוחסת הסכמה, להורה שטוען לחטיפה. בית המשפט יכלול את חוות דעתו של הגרפולוג בין שאר הראיות שיובאו בפניו, ויביא אותה בחשבון בעת מתן החלטתו.

שאלה: 

אני גרושה ומתגוררת בצ'כיה. בעלי לשעבר עלה לישראל מרוסיה. המשמורת על בננו בן

ה – 11, מצויה ברשותי. אביו הזמין אותו לבקר בישראל בתקופת החופשה של הילד מבית הספר, כדי להכיר את בני משפחתו. הסכמתי לביקור, אך בני לא חזר לצ'כיה, במועד שנקבע לחזרתו. כיצד אוכל להחזירו לצ'כיה? 

תשובה: 

צ'כיה נעשתה מדינה החתומה על אמנת האג, במרץ 1998, כאשר אמנת האג בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפת ילדים נכנסה לתוקף שם. לפיכך, לאמנה יש תחולה על כל חטיפת ילדים, שמתבצעת לאחר מועד זה, בין צ'כיה לבין ישראל. 

שאלה: 

אשתי לא חזרה הביתה עם ילדינו מחופשה קצרה בארץ מולדתה, ישראל. התחננתי בפניה שתחזור איתם. היא, מצידה, התחננה בפני שאאפשר לה לבלות עוד מעט זמן עם משפחתה. הסכמתי לארכה של שבוע ואמרתי לה, שאם הם לא יחזרו בתום התקופה, אפתח בהליכים משפטיים להחזרתם. היא צחקה ואמרה, שהיא תטען שהסכמתי. האם היא יכולה לעשות זאת, אם היא יודעת שאני מתנגד?

תשובה: 

ניתן לעשות זאת אולם ללא הצלחה. בתיק שהתייחס לאמנת האג בדבר החזרתם של שני קטינים לארה"ב, אשר נפתח ע"י אבי הקטינים בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, פסק בית המשפט, שאדם שנטען נגדו שהוא חוטף, אינו יכול לטעון להסכמה של ההורה האחר, כאשר הוא יודע, שההורה האחר אינו מוכן להיכנע לשינוי במצב הקיים. מה שחשוב הוא דעתו הסובייקטיבית של ההורה, שנטען נגדו שהוא חוטף, ולא הפרשנות האובייקטיבית של המצב ע"י מתבונן סביר מן הצד, פסק בית המשפט. ניסיון לטעון אחרת עומד בסתירה לעקרון תום הלב וההגינות.

שאלה: 

כאשר אשתי ואני התגרשנו בזימבאבווה, הסכמתי שהמשמורת על ילדינו תימסר לידיה. כאשר הוריה של אשתי לשעבר יצאו לפנסיה, הם עלו לישראל. אשתי לשעבר ביקשה את רשותי לקחת את בנותינו לישראל, כדי לראות את הוריה. כפי שנדרש בהסכם הגירושין שלנו, היא ביקשה את הסכמתי בכתב. נתתי לה את הסכמתי בכתב לביקור של חודש אחד.

לאחר שחלף חודש, היא לא חזרה עם הבנות, והיא אומרת שברצונה "לעשות עלייה". כיצד אוכל להשיב את הילדות לזימבאבווה? 

תשובה: 

אמנת האג בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפת ילדים – 1980 היא בתוקף בין ישראל לזימבאבווה, מאז אוקטובר 1977. האמנה מגינה על זכויות ביקור שהופרו, כמו גם על משמורת שנפגעה. לפיכך, הורה שאיננו משמורן, הטוען שילדיו, שמתגוררים דרך קבע בזימבאבווה, מוחזקים בישראל שלא כדין, לאחר שניתנה הסכמה לשהותם בישראל לתקופה מוגבלת, יכול לבקש שיינתן צו עפ"י האמנה, להחזרתם לזימבאבווה. הקשר הראשוני צריך להיווצר עם הרשות המרכזית בזימבאבווה, ואם הבקשה נקלטת ומועברת בהצלחה, היא תידון בבית משפט לענייני משפחה בישראל. הכלל העומד בבסיס האמנה הוא שקטין, אשר גילו צעיר מ – 16 שנה, שנלקח שלא כדין מן המדינה שבה הוא חי דרך קבע, או המוחזק שלא כדין במדינה זרה, יוחזר למדינה שבה הוא חי דרך קבע.

שאלה:

אני שוקל לפתוח בהליכים משפטיים על פי אמנת האג נגד אשתי, אשר חטפה את ילדינו הקטנים מארה"ב לישראל. לא התנהלו הליכים משפטיים קודמים בינינו. אם בית המשפט הישראלי יורה על החזרת הילדים לארה"ב – ואישתי, באופן טבעי, תתלווה אליהם – מה יעלה בגורל המשמורת, עד שהעניין יידון בפני בית משפט אמריקאי?

תשובה:

כאשר בית משפט לענייני משפחה בישראל דן במקרה של חטיפת ילדים, ומחליט להורות על החזרת הילדים לחו"ל, הוא עשוי לתת החלטה בעניין המשמורת הזמנית עליהם, שתהיה בתוקף עד שבית משפט אמריקאי יחליט בנושא. זה היה המקרה בתיק שנדון בשנת 1997, כאשר נטען נגד האישה, שהיא חטפה את שני ילדיהם הקטינים של בני הזוג, בני 4 ו – 8. בית המשפט הורה על החזרת הקטינים לארה"ב, ופסק שהם יישארו במשמורתה הזמנית של האם, עד שהחלטה מאוחרת בנושא תינתן ע"י בית משפט אמריקאי. בית המשפט אף קבע, שהאם רשאית להתגורר עם הילדים – בנפרד מאביהם – בעיר שבה מתגורר האב.

שאלה: 

אישתי חטפה את ילדינו הקטנים מארה"ב לישראל. היא היתה אמורה לקחת אותם לביקור קצר, כדי לראות את משפחתה, אך לא חזרה כפי שתוכנן. היא אמרה לי בפשטות, שהיא מתכוונת להישאר איתם בישראל, ושאם אפתח נגדה בהליכים משפטיים בגין חטיפתם, היא תוציא את "המרצע מן השק" ותחשוף את מעשי האלימות שלי. אין לי היסטוריה של אלימות, מעולם לא הוגשו נגדי תלונות במשטרה על אלימות, וממילא לא נפתחו נגדי הליכים משפטיים בנושא אלימות בארה"ב. כיצד בית משפט בישראל יתמודד עם טענות בדבר אלימות, שנטענות כטענת הגנה בהליכים משפטיים בנושא חטיפת ילדים? 

תשובה: 

ראשית, כאשר אדם, שנטען נגדו כי הוא חטף את ילדיו, משתמש בטענת הגנה של אלימות, בהליכים על פי אמנת האג, שנפתחו נגדו בבית משפט לענייני משפחה בישראל, עליו להוכיח שהקטינים עצמם חשופים לסכנה חמורה ורצינית – פיזית או נפשית. סביר להניח, שבית המשפט לענייני משפחה בישראל ימנה מומחה מתאים, שיבדוק את הקטינים וידווח על ממצאיו. כאשר הילדים צעירים מאוד, בית המשפט בדרך כלל יעדיף שלא לשמוע עדות ישירה מן הילדים עצמם, מחשש להשפעות נפשיות שליליות, שעלולות להיות למעמד מעין זה עליהם, וגם משום שעדות כזו בדרך כלל אינה מועילה, בהתחשב בכך שהמומחים מוכשרים טוב יותר להעריך ולבחון את המצב. 

שאלה: 

אם הורה חוטף ילד לישראל, האם הוא יכול לטעון בהגנתו, שהמדינה שבה הם חיו איננה מדינה דמוקרטית, ואיננה מכבדת זכויות אדם בסיסיות, בנסיון לשכנע את בית המשפט להימנע להורות על החזרת הילד למולדתו? 

תשובה: 

כאשר שתי המדינות, הנוגעות בדבר, חתומות על אמנת האג בעניין ההיבטים האזרחיים של חטיפת ילדים, אזי לבית המשפט שבו הוגשה התביעה להחזרת קטין חטוף, יש שיקול דעת שלא להורות על החזרת הקטין למולדתו, בעילה של ההגנה על "זכויות אדם וחירויות יסוד". 

בתיק שנדון בבית המשפט לענייני משפחה, במחוז תל אביב, בשנת 2000, אם חטפה את שלושת ילדיה מזימבאבווה לישראל. שתי המדינות חתומות על האמנה. האם טענה, שזימבאבווה לא מכבדת זכויות אדם בסיסיות וחירויות יסוד. היא טענה, שזימבאבווה מפלה לרעה נשים ויהודים, ומקיימת הליכים משפטיים בלתי הוגנים. ואולם, ביהמ"ש העדיף את חוות דעתו של המומחה, אשר הוצגה כראיה ע"י האב, על פני זו שהוצגה ע"י האם, בנוגע למצב השורר בזימבאבווה. ביהמ"ש הורה על החזרת הילדים לזימבאבווה, בדחותו את טענתה של האם, ופסק שזימבאבווה היא מדינה דמוקרטית, עם חוקה ועם זכויות יסוד.

שאלה:

האם הורה, אשר חטף את ילדו לישראל, יכול להצליח בהגנתו מפני תביעה למתן צו להחזרת הקטין לחו"ל, המוגשת על פי אמנת האג, אם הוא יטען שהחזרת הקטין לחו"ל תהיה כרוכה בסיכון חמור של גרימת נזק נפשי לקטין? 

תשובה:

כן! למרות שטענת הגנה זו, שהבסיס המשפטי שלה נמצא באמנת האג בעניין ההיבטים האזרחיים של חטיפת ילדים - 1980, היא בדרך כלל קשה להוכחה, אף על פי כן, אם שטענה אותה בחודש מרץ 2003 בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה, הצליחה להוכיחה. בית המשפט דחה את התביעה להחזרת הילד לארה"ב, למרות שהוא השתכנע בכך שארה"ב היא המדינה שבה הוא התגורר דרך קבע, כיוון שהוא שוכנע ע"י הראיות שהובאו לפניו, שהחזרתו של הילד לארה"ב תחמיר בצורה משמעותית את הנזק הרגשי שכבר נגרם לילד, ושהילד לא יוכל לקבל בארה"ב טיפול נאות ומוצלח, נוכח מערכת היחסים העכורה ביותר השוררת בין שני ההורים שלו, ונוכח ההתנסויות הטראומטיות של הילד בארה"ב.

שאלה:

באיזה גיל, ייתן בית משפט ישראלי, משקל לרצונותיו של ילד, כאשר הוא דן בבקשה להחזרתו לחו"ל, בהליכים על פי אמנת האג בעניין חטיפת ילדים? 

תשובה:

אמנת האג בעניין ההיבטים האזרחיים של חטיפת ילדים - 1980 אינה מציינת גיל ספציפי, שממנו והלאה רצונותיו של ילד יילקחו בחשבון, אלא משאירה שיקול דעת לבית המשפט הדן בתיק, להחליט האם לקטין הספציפי יש את ההבנה ואת הבגרות הנחוצות, כדי שדעתו תילקח בחשבון. בתי משפט במדינות רבות, כאשר הם דנים במקרים של חטיפת ילדים, נותנים משקל לרצונו של ילד רק כאשר הוא מגיע לגיל 12 בערך. 

ואולם, בישראל, בתי משפט הדנים בתיקי משמורת, בדרך כלל מייחסים משקל לרצונותיהם של ילדים, כאשר הם מגיעים לגיל 10 בערך, בהתחשב במידת בגרותם והבנתם. במקרה שנדון בשנת 2003, בית המשפט לענייני משפחה בחיפה פסק שילד בן 9 וחצי הוא בעל הבנה מספקת ובעל בגרות מספקת, כדי שרצונותיו יובאו בחשבון, במסגרת בקשה שהוגשה על ידי אביו, להחזרתו לארה"ב. בית המשפט החליט להתחשב ברצונו של הילד, לאחר שהתרשם ממנו בלשכתו במשך למעלה משעה, בנוכחות עובד סוציאלי, ולאחר שבית המשפט וכן פקידת הסעד וגם המומחה שהתמנה על ידי בית המשפט, היו בדעה שהוא בוגר מספיק כדי שדעותיו תילקחנה בחשבון.

שאלה: 

מה הדין כאשר בית משפט בישראל קובע שקטינים נחטפו לישראל, ולפיכך הוא מורה על החזרתם לחו"ל – ואולם, ההורה החוטף מסרב ללוות אותם לחו"ל? 

תשובה: 

לבית המשפט יש סמכות להורות על הסדרים חלופיים בעניין זהותו של האדם שילווה את הילדים בדרכם חזרה לחו"ל. לדוגמא, בחודש מאי 2003,  בית המשפט לענייני משפחה הורה  קבע כי אביו ו/או אמו של אביהם של הילדים חטופים, אשר חיים בישראל, יכולים להתלוות אליהם, אם אמם של הילדים, אשר חטפה אותם, תחליט מכל סיבה שהיא, שלא לחזור עם הילדים לחו"ל.האב לא הגיע לישראל לצורך הדיונים.

שאלה: 

אם הורים ישראלים חיו בחו"ל במשך תקופה שהיא כמחצית מגילו של ילדם הצעיר, האם משמעות הדבר היא שישראל אינה עוד מרכז חייו של הילד, ואינה עוד מקום המושב הטבעי שלו? 

תשובה: 

לא בהכרח! בפסק דין שניתן ע"י בית המשפט לענייני משפחה בחיפה בספטמבר 2003, נקבע שישראל היא מרכז חייו של ילד בן 5, למרות שהקטין, שנולד בישראל, חי מגיל 3 עד גיל 5 בארה"ב, שם אביו (שהוא איש אקדמיה) למד ועבד. בני הזוג חיו בארה"ב גם בעבר. סבו של הילד מצד האב, אשר חי בישראל, רכש כרטיסי הלוך ושוב עבור האם ועבור הילד, כדי שהם יבקרו אותו בישראל. ואולם, בתום הביקור האם לא חזרה עם הילד לארה"ב. בית המשפט דחה את טענתו של האב, שלפיה ארה"ב היא מרכז חייו של הקטין ומקום המגורים הקבוע שלו. בית המשפט סירב להורות על החזרתו של הקטין לארה"ב. להורים ולילד לא היתה אזרחות אמריקאית, והם אף לא הגישו בקשה לקבלת אזרחות אמריקאית, אף על פי שאביו של האב העיד שעתידו של התובע, איש אקדמיה המרצה וחוקר באוניברסיטה אמריקאית, הוא בארה"ב, שם שכרה המשפחה בית מגורים לתקופה ממושכת, ושלמשפחה לא היתה כל כוונה לחיות בישראל.

שאלה:

האם אדם המעניק מחסה לקטין שנחטף ושב לישראל עם אחד מהוריו, בניגוד לדעת הורהו האחר, מסתכן בעבירה על החוק?

תשובה:

כן! על פי חוק העונשין תשל"ז-1977, אדם המקבל או המסתיר ביודעין קטין מתחת לגיל 14, שהוצא או עוכב במרמה, בכוח או בפיתוי, עלול להידון למאסר של עד 7 שנים.

שאלה:

מה צריך להוכיח הורה, אשר נתבע במסגרת אמנת האג בעניין חטיפת ילדים, כדי שטענת הגנה בדבר הסכמה או השלמה (מצד ההורה האחר) תתקבל?

תשובה:

לגבי הסכמה, יש להוכיח, כי ההורה התובע ידע על מעבר הקטין ולא התנגד למעבר זה, או פעל למניעתו. לגבי השלמה, יש להוכיח כי ההורה התובע ידע שהמעבר לא היה חוקי. אין צורך להוכיח כי ההורה התובע היה ער לכך שזכויותיו ההוריות נפגעו על פי אמנת האג. די בכך שיוכח כי ההורה התובע היה מודע לכך שלו/לה הייתה זכות חוקית להשיב את הקטין וכי עליו להסתייע בשירות משפטי לטיפול בעניין. 

שאלה:

מהי צורת ההתנהגות של הורה, התובע, על פי אמנת האג, את החזרת ילדו הקטין מישראל, המצדיקה טענת הגנה, בדבר הסכמה או השלמה, מצד ההורה "החוטף"?

תשובה:

דוגמאות ל"הסכמה" עשויות להיות מכתב או התכתבות אשר בה, ההורה הנותר בחו"ל מבטא הסכמה למגורי הצד השני עם הילד בישראל. אין צורך בהסכמה מפורשת למעבר לישראל, במכתב, אם ההורה האחר משמש כהורה משמורן לילדו הקטין. השלמה יכולה להתבטא בהיעדר מעשה. טענות אלו כבר הובאו לדיון, והתקבלו בבימ"ש שלום בת"א, בפס"ד לוריא משנות ה- 90, אשר עסק בתיק של מקרה חטיפה. ביהמ"ש קבע כי האב לא נקט באף פעולה על מנת להבטיח את שובו של בנו מקץ 8 חודשים, ואף ביקר בישראל פעמיים, התנהגות המבטאת "השלמה" עם השארות הקטין בישראל. בנוגע לניהול מו"מ, נקבע כי, בדרך כלל, אין רואים בצעד זה ביטוי ל-"השלמה", אולם, במקרה בו התנהל מו"מ, ולא בעקבות או במקביל לנקיטת הליכים משפטיים, עפ"י אמנת האג, הרי שזה מחזק את טענת ההגנה בדבר "השלמה".

שאלה

האם מוסמך בימ"ש בישראל הדן בתביעה להחזרת ילדים חטופים, להתנות מתן צו להחזרת ילדים לחו"ל, בכך שההורה ממנו נחטפו ייתן ערבויות כספיות להבטחת תמיכה כלכלית, בקטינים, בשובם לחו"ל?

תשובה

כן! בחודש ספטמבר 2004, ביהמ"ש לענייני משפחה בירושלים דן בתביעה להחזרת קטינים חטופים מארה"ב לישראל. ביהמ"ש היתנה את מתן הצו להחזרת הקטינים לארה"ב, בכך שהאב המתגורר בלוס אנג'לס, ארה"ב, יפקיד סך של 8,000 דולר בידי האם (החוטפת) בישראל, או אצל צד ג' בחו"ל, עבור השכרת דירה ומזונות לקטינים לתקופה של חודשיים, השכרת רכב לחודש, ורכישת ריהוט בסיסי. ביהמ"ש קבע כי מייד עם הודעת האם כי האב הפקיד את הכסף, צווי עיכוב היציאה מן הארץ אשר הוצאו כנגד הקטינים יתבטלו, והצו להחזרתם של הקטינים לארה"ב ייכנס לתוקף.

במקרה זה, האם הסכימה לחזור מרצונה לארה"ב, אולם ביקשה תמיכה כספית למשך התקופה הראשונית לאחר חזרתה.

שאלה

האם כאשר ננקטו בישראל הליכים משפטיים, עפ"י אמנת האג, והושגה פשרה בין הצדדים, בדבר החזרת הילדים לחו"ל, יכול ההורה התובע לסגור את התיק, בביטחון מלא?

תשובה

כן, אולם רק אם נערך הסכם בכתב, אשר נוסח באופן מקצועי, ואושר ע"י בימ"ש למשפחה, ננקטו הליכים עפ"י אמנת האג בישראל. אחרת, קיים סיכון כי ההורה החוטף עלול להפר את ההסכם וכל ההליכים יהיו לשווא.

לדוגמה, בחודש ינואר 2005, במהלך שמיעת ההוכחות בביהמ"ש, בבימ"ש למשפחה במחוז תל אביב, התובע, אזרח בריטי אשר יוצג ע"י משרדנו, והנתבעת, אזרחית ישראל, החלו במו"מ לגבי החזרתם מרצון של שני בניהם הקטינים, אותם הרחיקה האם מאנגליה לישראל בחודש דצמבר 2003. בין הצדדים הושג הסכם פשרה, אשר נוסח ע"י עורכי דינם, נחתם בפני ביהמ"ש ע"י הצדדים, ואושר ע"י המשפט אשר נתן את פסק דינו בהתאם להסכם תוקף של פסק דין. ההסכם קבע את התנאים להחזרת הקטינים לחו"ל, וציין כי אם האם לא תחזיר את הקטינים לאנגליה, כפי שהוסכם, האב, התובע, יהיה רשאי להחזירם בעצמו.

הסכם מסוג זה המאושר ע"י ביהמ"ש ומקבל תוקף פסק דין כנ"ל הכרחי בנסיבות של חטיפה ומשבר אמון חריץ השורה בין ההורים, הינו בעל יתרונות משום שהוא חוסך זמן,הוצאות כספיות ועוגמת נפש, והוא בלתי ניתן לערעור, כלומר בלתי הפיך.

שאלה

האם יכולה עובדת השתלבותם של ילדים שנחטפו לישראל, לשמש הגנה אם ננקטים נגד ההורה הנ"ל הליכים משפטיים עפ"י אמנת האג להחזרת הילדים הקטינים לארץ מולדתם?

תשובה

כן! אולם רק לאחר שעברה שנה מיום החטיפה המשוער או הידוע של הקטינים, ועד למועד הגשת תביעה בבימ"ש במדינה אליה נחטפו, במקרה זה, בישראל. זאת, בהתאם לסעיף 12 לאמנת האג. על פי סעיף 12 לאמנת האג, אם טרם עברה שנה כאמור, אזי, ככלל, על ביהמ"ש להורות בצו על החזרתם "המיידית" של הקטינים. ברם, אם תקופת השנה עברה, ביהמ"ש רשאי לבחון את מידת השתלבותם של הקטינים בסביבתם החדשה, קרי, ישראל. אם בימ"ש ימצא כי הקטינים השתלבו בישראל, בסמכותו להורות כי הקטינים לא יוחזרו למדינת מקום מגוריהם הרגיל, ממנה נחטפו.

בחודש ינואר 2005, ביהמ"ש המחוזי בתל אביב, קיבל את ערעורו של אב בריטי, אשר יוצג ע"י צוות משרדנו, נגד פרשנותו והפעלתו המוטעית של סעיף 12 לאמנת האג ע"י בימ"ש לענייני משפחה במחוז תל אביב. בתיק זה, חלפו 11 חודשים עברו בין היום המשוער של חטיפת הקטינים מאנגליה לישראל, ע"י אמם בחודש דצמבר 2003, לבין הגשת תביעה להחזרתם בבימ"ש לענייני משפחה, בישראל, ע"י אביהם, בחודש נובמבר 2004.

למרות זאת, ביהמ"ש למשפחה נתן החלטת ביניים המורה על עריכת תסקירי פקיד/ת סעד בעניין "השתלבות" של הקטינים בישראל. בדיון בערעור בביהמ"ש המחוזי בתל אביב, בהרכב של 3 שופטים, הוחלט פה אחד להפוך את החלטת הביניים של ביהמ"ש לענייני משפחה, ולבטל את ההחלטה לבחון את מידת השתלבות הקטינים בישראל, וכפועל יוצא מזה בוטלה ההחלטה בדבר עריכת תסקירי "השתלבות" ע"י עובדים סוציאליים.

שאלה

כאשר הורים אזרחי ישראל מתגוררים, באופן זמני, בחו"ל, וילדיהם הקטינים נולדים בחו"ל, איזו מדינה תיחשב כמקום מרכז חייהם, במקרה שיינקטו הליכים משפטיים עפ"י אמנת האג בבימ"ש למשפחה בישראל, אליה הועברו הילדים ע"י אחד ההורים?

תשובה

אם אין הסכמה בין הורים אזרחי ישראל בדבר השתקעות בחו"ל, אזי, מדינת ישראל תהווה את מדינת מגוריהם הרגיל של ילדיהם הקטינים אם נולדו בחו"ל, בעת שהותם של הוריהם בחו"ל כתיירים. בימ"ש למשפחה בתל אביב קבע כן בחודש ינואר 2005, כאשר נדחתה תביעתו של אב להחזרת שני ילדיו הקטינים (בגילאי שנתיים וחצי ו-16 חודשים) לפרגוואי, עפ"י אמנת האג.

ההורים היו זוג ישראלי צעיר שנישא בישראל, אך התגורר במספר מדינות בדרום אמריקה, בשל עבודת ההורים, מבלי להשיג מעמד של תושבים שם. בנם הבכור הינו בעל אזרחות כפולה ישראלית ושל מדינת ונצואלה ולבן הצעיר גם אזרחות כפולה: ישראלית ושל מדינת פרגוואי. הקטינים ביקרו בעבר בישראל. להורים היו אשרות תייר בלבד בדרום אמריקה והיו צריכים לחצות את הגבול מדי 3 חודשים, כדי להמשיך ולהתגורר שם באופן חוקי. בני הזוג וילדיהם ביקרו בישראל, שם גרים קרובי משפחתם, מספר פעמים בשנה. המשפחה התגוררה במשך כ- 4 חודשים בפרגוואי, כאשר האם הגיעה עם הקטינים לישראל לביקור בן חודשיים, בזמן חופשת הקיץ של שנת 2004. זמן קצר לאחר מכן, האב הצטרף אליהם, והאם הודיעה לו כי אין בכוונתה לחזור לפרגוואי.

שאלה

האם רשאי הורה המעוניין לשוב לארה"ב, לאחר שעלה לישראל, לעשות שימוש באמנת האג להחזרת ילדיו הקטינים לארה"ב, סמוך לאחר הגעתו עם משפחתו ארצה?

תשובה

לא, אם יוכח, כי הילדים הגיעו ארצה בהסכמת שני ההורים. כלומר, שהבאתם לישראל היתה בהסכמה. כאשר ההרחקה של הילדים נעשית מתוך הסכמה של שני ההורים, לא מדובר ב-"הרחקה שלא כדין" ומכאן שלא בוצע "מעשה חטיפה" כמשמעותו באמנת האג. לכן, על ההורה המעוניין לשוב לארה"ב, להגיש בישראל תביעת משמורת ותביעה להגירת הקטין לחו"ל.

כך, קבע בימ"ש למשפחה בכפר סבא אשר דן בחודש מרץ 2005, בפרשה, אשר בה, אמם של קטינים הגישה תביעה עפ"י אמנת האג להחזרת ילדיה מארה"ב. האם הגישה תביעתה לאחר שהמשפחה עלתה לישראל מארה"ב. ביהמ"ש, קבע כי ממכלול הראיות שהובאו בפניו עולה, כי האם הסכימה לעלייה ארצה ולמעבר מארה"ב לישראל. האם טענה כי הופעל עליה לחץ לעלות ארצה, ולכן הסכמתה לא נבעה מרצונה החופשי, ולפיכך המעבר של הילדים ארצה אינו חוקי. יוער, כי האם טענה, כי בתקופה שקדמה לעלייה לישראל, היא הייתה נתונה במאבק פנימי בין האפשרות למלא את חלומו של בעלה לעלות לארץ או להמשיך ולקיים בארה"ב מערכת יחסים מחוץ לנישואים. ביהמ"ש דחה את טענותיה של האם וקבע כי היא תיכננה באופן ברור את העלייה לישראל, וההשתקעות בה, אך התחרטה מהר לאחר מכן, מפני שלא הצליחה להתגבר על געגועיה למאהב שהיה לה מעבר לים.

שאלה 

האם יכולה תכתובת פרטית בדואר אלקטרוני (אי-מייל) בין מאהב לבין אישה נשואה לשמש ראייה, בהליכים משפטיים עפ"י אמנת האג, כדי להוכיח שלא היתה הרחקה שלא כדין של ילדים קטינים לישראל ע"י הבעל/האב? 

תשובה 

כן! גם אם התכתובת הגיעה לידי האב ללא ידיעתה של האם ולמרות שמדובר בפגיעה בפרטיותה, עפ"י חוק הגנת הפרטיות משנת 1981. בימ"ש למשפחה בכפר סבא קבע זאת בפסק דין מחודש מרץ 2005, במסגרת הליכים משפטיים שננקטו עפ"י אמנת האג. בימ"ש ציין שם כי, אם הפרת חיסיון מתבצעת בתום לב, על מנת להגן על עניין אישי, ההפרה היא חוקית, והראיה הנובעת ממנה קבילה. במקרה המסויים, הבעל הצליח להיכנס לתיבת הדואר האלקטרוני הפרטי של האשה, ולגלות מספר רב של אימיילים שהוחלפו בינה לבין המאהב שלה בחו"ל. מכתבי דוא"ל אלו היוו ראיה לבגידתה של האשה בבעל, וחשפו את רגשות החרטה שהאשה חשה לנוכח הסכמתה לעלות ארצה עם בעלה והילדים. ביהמ"ש קיבל מכתבים אלו כראיה, וקבע כי עולה מהם הסכמתה של האשה לעלות לישראל, ומכאן שהרחקתם של הילדים מארה"ב לישראל היתה חוקית, ולא מהווה "מעשה חטיפה" כמשמעותו באמנת האג.

שאלה

האם בימ"ש ישראלי, הדן בתביעה להחזרת קטין עפ"י אמנת האג, אמור לקחת בחשבון את חוסר תום ליבו, בעבר, של ההורה התובע את ההחזרה?

תשובה

לא! ניתן ללמוד זאת מדברי בביהמ"ש למשפחה במחוז תל אביב, בדיון, שהתקיים בחודש פברואר 2003, בתביעה של אב להחזרת ילדו הקטין לארה"ב עפ"י אמנת האג, כפי שהוסכם בין ההורים בהסכם שאושר ע"י בימ"ש העליון בלוס אנג'לס, ארה"ב.

ביהמ"ש ציין כי:

"כלל גדול הוא: אדם המבקש כי בית-המשפט ייתן לו סעד - חייב לבוא בידיים נקיות ובתום-לב. דומה, כי השאלה אם יש מקום ליתן משקל כלשהוא לעקרון זה בעת בירור הליך על-פי אמנת-האג, לא זכתה עד היום להתייחסות מעמיקה בפסיקה ובספרות המשפטית. לאור התוצאה המשפטית אליה הגענו - לא נמצא להתייחס לשאלה זו לגופה, וייתכן כי יהא מקום לבררה במקום אחר ובזמן אחר.".

ביהמ"ש הוסיף ואמר כי בזמן ההליכים שהתנהלו בין הצדדים בישראל, הוכח במספר הזדמנויות, כי האב נהג בחוסר תום לב. ביהמ"ש ציין כי הוא לא התחשב בחוסר תום הלב שהפגין האב בתהליך החלטתו,  דחיית בקשתו של האב התבססה על עקרונות משפטיים אחרים-על כך שלאחר שנתיים בהן התגורר הקטין בישראל, ארה"ב לא יכולה להיחשב כמקום מגוריו הרגיל, ולכן, ביהמ"ש לא ציווה על החזרת הקטין לשם, כפי שנקבע בהסכם שנחתם בארה"ב בין ההורים.

שאלה

האם יכולה אם, שהגיעה לביקור בישראל עם בעלה וילדיה, להתגונן בהצלחה מפני תביעה עפ"י אמנת האג להחזרת ילדיה לחו"ל, שהגיש נגדה בעלה, בטענה כי בכך ששב לחו"ל, הוא "נטש" אותה ואת ילדיהם המשותפים והסכים להישארותם בישראל?

תשובה

בחודש מאי 2003, בימ"ש לענייני משפחה, במחוז תל אביב, דן בתביעה להחזרת ילדים חטופים עפ"י אמנת האג, שהוגשה ע"י אזרח אמריקאי, שגדל עד גיל 14 בישראל, נגד אשתו הישראלית, שניהם בני העדה החרדית.

האם, טענה בביהמ"ש כי האב הסכים בפועל לכך שהיא והילדים הקטינים יישארו בישראל, כאשר הוא גרם להסעתם במונית לכיוון בית הוריה בבני ברק, מייד לאחר שנחתו בישראל, ונטש אותם ללא מסמכים ואשרות, ולא רכש עבורם כרטיסי טיסה חזרה לארה"ב.

בית המשפט לענייני משפחה דחה את טענת האם, וציווה על החזרת הקטינים לארה"ב. ביהמ"ש ציין, כי הראיות שהובאו ע"י האם, היו סותרות ולא אמינות, וכי לא עלה בידה להוכיח את טענות ההגנה המנויות באמנת האג.

זאת ועוד, בימ"ש קבע כי האם לא הצליחה להתאים עצמה לאורח החיים בארה"ב, וכי היו לה מניעים פסולים, כאשר ליוותה את בעלה ואת בנם בן ה-3 לטיול מיוחד בישראל, בל"ג בעומר, שכלל טקס "חלקה" לקטין, כ-10 ימים בלבד לאחר שילדה את ילדם השני. ביהמ"ש הגיע למסקנה, כי האם החליטה מראש להישאר בישראל עם הילדים או לחילופין להפעיל לחץ על בעלה, על מנת שיסכים להשתקע בישראל, או לאלץ את בעלה להשכיר דירת מגורים בריחוק מבית הוריו בניו יורק, ארה"ב.

שאלה:

איך בתי משפט בישראל מתייחסים לסירובו של קטין לחזור לחו"ל בתיקי

חטיפה? 

תשובה

פסקי דין של בית המשפט העליון מ-2006 ומ-2007, מפרשים את טענת ההגנה בדבר סירובו של ילד לחזור לחו"ל, בצמצום הולך וגובר. בנוסף לדרישת מינימום גיל, ודרישת רמת בגרות נפשית מספקת של הקטין, ההתנגדות של הקטין חייבת להיות "דומיננטית וחזקה ביותר". כך הדגיש בית המשפט העליון, בחודש אפריל 2007, כאשר הוא דחה בקשה של אם חוטפת לערער על פס"ד של בית המשפט המחוזי בחיפה, אשר קיבל את ערעורו של אב הולנדי, והורה על החזרת הקטינים, בני 12 ו 10, להולנד. בשלב הראשון האם התבססה על טענת הגנה, בדבר סירוב הקטינים לחזור לחו"ל, אולם בית המשפט העליון, ובית המשפט המחוזי קבעו, כי יש לערוך איזון בין יישום התכלית העיקרית של אמנת האג לבין "האיפוק והריסון הרבים הנדרשים בהפעלת החריגים".

שאלה:

עברתי להתגורר ולעבוד בחו"ל עם אשתי וילדינו המשותפים. היחסים שלנו היו תמיד בעיתיים. לפני כמה שבועות אשתי ברחה לישראל עם הילדים, ושוהה בבית הוריה, ומצהירה שהיא מעולם לא התכוונה לעזוב את ישראל, אלא רק לתקופת ניסיון . האם ביהמ"ש יחייב את אשתי להחזיר את הילדים לארצות הברית,שם התגוררנו כמעט שנה ? 

תשובה:

כנראה שכן ! אתה יכול לבקש ולקבל צו אשר מורה לאשתך להחזיר את הילדים למקום המגורים הרגיל שלהם בחו"ל, על פי אמנת האג ,אשר עוסקת בחטיפת ילדים בין מדינות ,אשר חתמו על האמנה, ובכלל זה, ישראל וארצות הברית .

בחודש 7/08 ביהמ"ש לעניני משפחה באשדוד נענה בחיוב לתביעתו של אב, אשר היה מיוצג ע"י משרדנו, ונתן צו להחזרת קטין, לאנגליה, ביחס לילד בן 4, אשר נחטף ע"י אימו לישראל,בלי ידיעה ובלי הסכמתו של האב. המשפחה עברה להתגורר באנגליה, לפרק זמן של שנתיים לפחות, בעקבות הצעת עבודה אטרקטיבית, אשר קיבל האב. המשפחה התגוררה בעיר מנצ'סטר, במשך 10 חודשים ,לפני שהאם חטפה את הילד לישראל, בעת שהאב שהה בעבודתו.