הגירת ילדים -התנגדות לתביעת הגירה

שאלה:

גרושתי הינה אחות מוסמכת במקצועה, המעוניינת להגר עם ילדינו הקטינים לניו זילנד, שם מתגוררת אחותה. לטענתה, היא תוכל להשתכר הרבה יותר בחו"ל ולהעניק לילדים איכות חיים גבוהה יותר. לדעתי, כל מטרתה הינה לנטרל אותי ולהרחיק אותי מהילדים. גרושתי מאיימת שאם לא אסכים למעבר, היא תגיש בקשה להעתקת מקום המגורים של הילדים הקטינים לביהמ"ש. כיצד באפשרותי לפעול?

תשובה:

אם בן זוג לשעבר, שהינו ההורה המשמורן, מגיש לביהמ"ש בקשה להעתקת מקום המגורים של הילדים הקטינים, ההורה השני (שאינו משמורן) יכול להתנגד לכך, על ידי הגשת טענות הגנה לביהמ"ש. מטרתו של ההורה הלא משמורן היא להוכיח כי הסיבות לבקשת ההורה המשמורן אינן ראויות ו/או מוצדקות. ההורה שאינו משמורן ינסה לשכנע את ביהמ"ש כי ההורה המשמורן מונע על ידי רגשות נקמה ורצון להרחיק את ההורה הלא משמורן מילדיו הקטינים וכי הסיבה שהוצגה על ידי ההורה המשמורן –סיבה כלכלית לכאורה- איננה נכונה ו/או מוצדקת. ההורה שאינו משמורן יכול להוכיח כי יש באפשרותו של ההורה המשמורן למצוא תעסוקה בישראל וכי כל טענה מצדו בדבר רווח כלכלי אינה מוצדקת, מפני שהמחיר הרגשי הכבד אותו ישאו הילדים בשל ניתוקם מההורה הנותר בישראל גבוה מדי ואינו לטובתם.

שאלה

האם בימינו, כאשר מקובל, כי שני ההורים עובדים מחוץ לבית, קיים סיכוי לאב לשנות את נטייתה של מערכת המשפט להעדיף את האם כהורה המשמורן לעומת האב ובפרט בענייני הגירה?

תשובה

עדיין שוררת העדפת אמהות על פני אבות, כהורה משמורן, כאשר ילדים הינם בגיל הרך. זאת, רק בתנאי שממצאי חוות דעת המומחה (פסיכולוג בד"כ) הממונה ע"י בימ"ש, מורים על כך שהאב הינו בעל מסוגלות הורית טובה יותר, או כי המסוגלות ההורית של האם מוטלת בספק. ככלל, אם נתוניהם של שני ההורים שווים, עפ"י "חזקת הגיל הרך" יהיה לאם יתרון על פני האב בענייני משמורת והגירה כל עוד הקטין לא הגיע לגיל 6.

בפסק דין מנחה של בימ"ש עליון, אשר בו צוטטה פסיקה אמריקאית נקבע כי:

"אכן, אין להמעיט מן האחריות השווה של ההורים כלפי ילדיהם, המתחייבת מן השוויון בין איש לאישה וממציאות החיים במשפחה המודרנית. עם זאת, עדיין בדרך-כלל הקשר בין ילדים רכים בשנים לבין אמם חזק מהקשר בינם לבין אביהם. כך עולה ממחקרים עדכניים רבים, הדנים בקשר הפסיכולוגי המיוחד שנבנה בין האם לילדיה ובנזק שעשוי להיגרם לילדים, במיוחד בגיל הרך, כתוצאה מניתוקם מן האם שטיפלה בהם מאז לידתם והעניקה להם חום ואהבה, וזאת אף במקרים שבהם לאב תפקיד משמעותי בחיי הילדים". 

בית המשפט ציטט מספרות מקצועית התומכת ב-"חזקת הגיל הרך" לפיה גם אם האב השתתף באופן משמעותי בטיפול היומיומי בקטין, ממצאים בפועל הראו כי אלא אם כן האב, ולא האם, משמש כמטפל העיקרי בקטין, או אם הטיפול המוענק ע"י האם חסר ביותר, קיים ניתוק וחשש לפגיעה רגשית מיידית ומתמשכת לטווח רחוק בקטין כתוצאה מניתוקו מהאם, לעומת האב.

שאלה:

אני נמצא בעיצומם של הליכי גירושין מאשתי בישראל. אשתי רוצה לקבל משמורת על הילד שלנו, ורוצה להגר איתו למדינת הולדתה, ארה"ב. רעיון ההגירה עם הילד הוא בלתי מתקבל על הדעת מבחינתי, כיוון שאני משוכנע בכך שבמקום לשמש כאביו של הילד, אני אהפוך למעין דוד רחוק עבורו. איזה צעדים משפטיים עליי לנקוט? 

תשובה:

אם בעל מנהל עם אשתו מו"מ לגירושין ולמשמורת, ואינו מצליח להגיע איתה להסדר הולם, אז אם האישה תגיש נגדו תביעה למשמורת ולהגירה, עליו להתנגד לכך בתוקף בכתב הגנתו, ואף לשקול להגיש תביעה שכנגד לקבלת המשמורת על הילד. הטיעון שלו צריך להיות מבוסס על העובדה שכהורה, יש לו זכות חוקתית לקיים קשר מתמשך עם ילדו. גם לילד יש זכות חוקתית לקיים קשר מתמשך עם אביו. כאשר תישקלנה הזכויות של כל הצדדים הנוגעים לעניין, זכויות הילד וטובתו תהיינה בעדיפות עליונה, והן לא יועמדו בסכנה ע"י תוכניותיה של האם. בית המשפט ימנה מומחה מתאים, שייתן חוות דעת והמלצות בנושא המשמורת ובנושא ההגירה. 

בחודש דצמבר 2002, בתביעה שהוגשה ע"י אב, לאכוף על האם המשמורנית את הסדרי הראיה, אשר הופרו על ידה באופן עקבי במשך 3 שנים, בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב התייחס לאחת מחוות דעת רבות, שהוכנו ע"י מומחה שהוא מינה. חוות הדעת הוכנה בתגובה לתביעתה של האם להגר למכסיקו עם הילדים של בני הזוג לשעבר. בחוות הדעת הומלץ בתוקף, שבית המשפט ידחה את תביעת ההגירה של האם. הודגשה בחוות הדעת חשיבות קיומו של קשר שוטף בין הילדים לבין שני הוריהם. המומחה התריע בחוות דעתו: "הילדים עלולים לאבד את אביהם".

שאלה:

מהן שאלות המפתח אותן יעלה ביהמ"ש בבואו לדון בבקשה להעתקת מקום מגורים לחו"ל של קטין, בעקבות מערכת יחסים חדשה של האם עם בן זוג מחו"ל, כאשר האב מתנגד לה נחרצות? 

תשובה:

בימ"ש הדן בבקשה למעבר לחו"ל המתבססת על מערכת יחסים חדשה עם בן זוג מחו"ל, יבחן את שאלות/אפשרויות הבאות, ויתייחס לחוות הדעת שתוגש לו מטעם מומחה שימנה ביהמ"ש לעניין:

1. האם יש להעביר את משמורת לאב בישראל?
2. האם על המשמורת להישאר בידי האם, אך רק בישראל?
3. האם בן הזוג החדש/המיועד עשה ניסיון לחיות בישראל?
4. האם הסיבות להעתקת מקום מגורים לחו"ל הינן ראויות והאם הן תואמות את טובת הקטין?

שאלה:

מהי דעתם של מלומדים ואנשי מקצוע בעניין שכיחות ביקורים במקרה בו, הורה משמורן מהגר עם קטין לחו"ל, במגמה למזער את הנזק הרגשי שייגרם לקטין בשל ההגירה? 

תשובה:

ראשית, מידת הנזק הרגשי תלויה בטיב הקשר הקיים בין הקטין להורה שאינו משמורן ובצרכים אותם מילא ההורה הלא משמורן בחיי הקטין. ככל שהקטין צעיר יותר, שכיחות הביקורים צריכה להיות גבוהה יותר, כדי שדמותו של ההורה תיחקק בתודעתו של הקטין. יחד עם זאת, מן הספרות המקצועית האמריקאית עולה כי קיימת חלוקה על פי גיל, לגבי שכיחות הביקורים הנדרשים לשם מזעור תחושת האובדן של הקטין, למרות שהדברים הינם בגדר המלצה בלבד. מכל מקום יש להתחשב באופיו של קטין, במידת התפתחותו הרגשית ולא רק בגילו.

ככלל, קטינים שהינם מגיל 12 ומעלה יוכלו לשמר קשר רגשי משמעותי עם ההורה הלא משמורן, גם אם יראו אותו אחת ל-8-9 חודשים. קטינים בגילאי 7-12 זקוקים לפגוש את ההורה הלא משמורן אחת ל-4 חודשים, על מנת לשמר קשר נפשי משמעותי. אולם, בילדים בני 3-6 שהינם בשלב של עיצוב זהות מינית ופסיכולוגית, יש צורך בביקורים בשכיחות גבוהה של אחת לחודש עד שלושה חודשים. ילדים בני 0-3 אינם יכולים לשמר קשר רגשי רגיל עם הורה שהם אינם רואים לעיתים קרובות ולכן השכיחות הנדרשת לביקורים הינה לפחות ביקור שבועי אחד.

שאלה: 

גרושתי קיבלה היתר מביהמ"ש, לעבור לגור עם שני ילדינו הקטינים לארה"ב כדי ללמוד לתואר שלישי, לאחר שמומחה שמונה ע"י ביהמ"ש המליץ על-כך בחוו"ד. האם מומלץ לערער על פסק דין זה ואיך ניתן להשיג, במצב זה, הסדרי ראייה משופרים? 

תשובה: 

מבלי לדעת את פרטי המקרה לאשורם, לא ניתן להעריך את סיכויי הצלחה בערעור במקרה של העתקת מגורים לחו"ל, משום שלממצאים ולהמלצות המומחה שמונה ע"י ביהמ"ש, משקל רב בעניין. לרוב, ביהמ"ש מונחה ע"י המלצות המומחה המנתח את טובת הקטין. הוא יבחן את ניגודי העניינים של ההורה המשמורן ושל הקטין ויבחן מהי טובתו של האחרון. במקרה זה, מדובר בשיקולי קידום מקצועי אל מול שיקולי הורות.

אולם, אם נקבע כי לשני ההורים ישנה מסוגלות הורית, אזי ניתן יהיה לשפר את מעמדו של ההורה שאינו משמורן ע"י הגשת ערעור. למשל, בפס"ד משנות ה-90, ביהמ"ש העליון בישראל דן בערעור שהגיש אב, בעקבות החלטת בית המשפט המחוזי להתיר מעבר קטינה בת 9 עם אמה לחו"ל למשך שנתיים, לשם השלמת לימודיה האקדמיים של האם, לאחר שמונה מומחה מטעם ביהמ"ש שהמליץ על כך. יחד עם זאת, ביהמ"ש קבע הסדרי ראייה במסגרתם יוכל האב לראות את בתו 45 יום במשך חופשת הקיץ, במימון האם, וכן שיחות טלפון וערבויות בנקאיות שונות. ביהמ"ש הדגיש שההמשכיות חשובה עבור האם, למרות שגם לאב הייתה מסוגלות הורית. למרות שבית המשפט העליון דחה את ערעורו הוא הגדיל את מספר הביקורים בישראל ובארה"ב וכלל הסדרים בנוגע לדרך קשר נוספת, ע"י מכתבים בין האב לקטינה.

לפיכך, לעיתים, גם אם ערעור נדחה, ניתן באמצעותו לשפר את הסדרי הראייה, במקרים מעין אלה.

שאלה

כיצד עשוי בימ"ש בישראל להתייחס לטענות סותרות המועלות, מצד אחד, ע"י הורה לא משמורן, במסגרת התנגדותו לבקשת הורה משמורן, לקבלת היתר להגר עם בתם הקטינה לדרום אמריקה, בטענה כי המצב הבטחוני בדרום אמריקה מסוכן יותר מאשר בישראל, כאשר, מצד שני, טוען ההורה המשמורן את ההיפך הגמור, כלומר שישראל המדינה היותר מסוכנת?

תשובה

כאשר נטענת טענה ביחס למצב הביטחוני במדינה מסויימת, אליה מבקש ההורה המשמורן להגר עם ילדו הקטין, צפוי בית המשפט, ככל הנראה, לדרוש ראיות ביחס למצב הבטחוני באותה מדינה.

זאת, על מנת שביהמ"ש יוכל להשוות את המצב הביטחוני בין שתי המדינות. בחודש אוגוסט 2003, דחה ביהמ"ש למשפחה במחוז תל אביב את בקשת הביניים של אם משמורנית לבטל צו לעיכוב יציאתה מן הארץ של בתה הקטינה, ומנע ממנה, בפועל, לצאת לחופשה בגואטמאלה למשך 17 יום, בקיץ. ביהמ"ש ציין בהחלטת הביניים שנתן, כי יהא עליו להשוות את המצב הבטחוני, מבחינת "מידת הסיכון", הקיימת בישראל ובגואטמאלה, כמקומות הראויים לגדל את בהם את הקטינה, במסגרת התייחסותו הכוללת, של ביהמ"ש, לתביעה שהוגשה על ידי האם לקבל היתר להגירה לגואטמאלה עם ילדתה הקטינה. בכך, ביהמ"ש פתח צוהר לחלק משיקוליו בסוגייה זו.

שאלה:

האם אב, המתנגד להגירתם של ילדיו לחו"ל, לאחר שאמם של הילדים הגישה נגדו בשמם בבית המשפט לענייני משפחה תביעה להגירה, יישמע בטענה שלבית המשפט לענייני משפחה אין סמכות לדון בתביעה, כיוון שבמסגרת תיק הגירושין שהתנהל ביניהם, אשתו לשעבר (אמם של הילדים) הסכימה לכך שלבית הדין הרבני תהיה סמכות לדון בענייני משמורת? 

תשובה:

לא! מן הרגע שבו הצדדים גרושים, האב לא יכול עוד להסתמך על הסכמה של האם לכך שלבית הדין הרבני תהיה סמכות לדון בעניינים הנוגעים לילדים, שניתנה בהקשר של גירושין. בעת שמוגשת תביעת גירושין, נושא המשמורת נכרך באופן אוטומטי לתביעת הגירושין, אך כאשר ההצדדים כבר גרושים, בית הדין הרבני יכול לקנות סמכות רק בהסכמתם של כל הצדדים הנוגעים בדבר, כלומר, רק אם ניתנת גם הסכמתם של האם ושל הקטינים. נקודות אלה הובהרו ע"י בית המשפט הגבוה לצדק בחודש ינואר 2004.

שאלה: 

מהי תהיה עמדתו של בית הדין הרבני ביחס לבקשה של אם גרושה, המגדלת ילדים בגיל הרך, להתיר לה לעבור עם ילדיה למדינה ממנה עלתה לישראל? 

תשובה:

במקרים הנדירים בהם לבית הדין הרבני מוקנית סמכות לתת הוראות ביחס למעבר או הגירה של קטינים לחו"ל, ביד"ר יראה על פי רוב את "טובת הקטין" בהישארותו בישראל, שם צרכיו הרוחניים, הדתיים והחינוכיים ימולאו כראוי. יחד עם זאת, אם הקטין הנו בגיל הרך, כלומר מתחת לגיל 6, מקובל להשאיר אותו עם אמו, גם אם היא מעתיקה את מקום מגוריה לחו"ל. זאת, בתנאי שהאם תבטיח כי הקטין יוחזר לישראל בזמן בו יתחיל ללמוד בבית הספר. במקרה שהובא בפני בית הדין הרבני אכן נקבע כי במקרה בו האם תיתן ערובה להבטחת החזרתו של הקטין לישראל, כאשר תגיע שעתו להתחיל את לימודיו בבית הספר, האב לא יוכל להתנגד לבקשת האם להעתיק מקום מגורים לחו"ל.