החזקת ילדים/משמורת -חינוך ובריאות

שאלה:
לאשתי נתונה המשמורת על ילדינו. האם משמעות הדבר היא שאין לי זכות לקבוע כיצד הם יתחנכו ובאיזה בתי ספר הם ילמדו?

תשובה:

לא! בית המשפט הגבוה לצדק פסק בתיק פלורסהיים כי "... חינוכו של קטין ולימודיו הם עניין הנתון להחלטתם של שני ההורים. כאשר הם חלוקים בדעותיהם, על בית המשפט להכריע בדבר".

בשנת 2002 בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב איזכר את המקרה הנ"ל וכתב: "מכאן, שההורה המשמורן אינו מוסמך לקבוע את הזרם החינוכי שבו יתחנך הקטין, כיוון שחינוכו של הקטין הוא עניין השייך בבירור לתחום האפוטרופסות".

שאלה:

התגרשתי בבית הדין הרבני וקיבלתי חזקה על שתי בנותינו . בעלי באותה עת היה מובטל והשתמש בסמים . כעת בעלי חזר בתשובה והוא מאיים עלי כי יפנה לבית הדין ויתבע שהילדות תתחנכנה בבית ספר דתי. בנותיי מתחנכות בבית ספר ממלכתי (חילוני). האם אהיה נאלצת להוציאן משם ?

תשובה:

הסמכות לדון בשאלת החינוך מוקנית לבית המשפט לענייני משפחה . אולם, אם נעשה הסכם בין הורים , על פיו הסמכות לדון בענייני החינוך של ילדיהם מוקנית לביה"ד הרבני או אם לפני הגירושין התנהלו הליכים בענייני חינוך ילדים בביה"ד הרבני וניתן פסק דין, אזי מפאת עקרון ה"סמכות הנמשכת", ביה"ד הוא זה, שמוסמך לדון בעניין חינוך הילדים. לביה"ד יש נטיה אידיאולוגית, מלכתחילה, להעדיף ולהורות על חינוך דתי. אולם, אם לא היה הסכם בעניין חינוך ילדים או שלא היתה התייחסות לכך בהסכם הגירושין או שלא היה הליך קודם בעניין זה בביה"ד, אזי נתונה הסמכות בנושא זה לביהמ"ש לעינייני משפחה. אם אחד מההורים יגיש בכל זאת תביעה בעניין זה לביה"ד , אזי לביה"ד לא תהיה סמכות עיניינית לדון בתביעה, באם ההורה השני יתנגד לסמכות ביה"ד . אך אם ההורה השני יסכים, אזי לביה"ד תוענק סמכות מכח ההסכמה.

בביהמ"ש תיבחן שאלת טובת הילדים בהתייחס לשאלת מקום חינוכם וסביר להניח שביהמ"ש ימנה פסיכולוג מומחה מטעמו, כדי שיבדוק נושא זה ויתן המלצותיו, לפני מתן פסק הדין .

שאלה:

הגשתי תביעה לקבלת המשמורת על ילדינו בבית המשפט לענייני משפחה. בעלי הגיש עתה תביעת גירושין נגדי בבית הדין הרבני. כאשר עיינתי בתביעת הגירושין, הבחנתי שהוא כרך בה את נושא חינוך הילדים. האם הדבר אפשרי? יש לנו השקפות שונות בנושא חינוך הילדים ובענייני דת, והייתי סבורה, שאחסום את דרכו לבית הדין הרבני בנושאים האלה, אם אקדים אותו ואגיש תביעה בנושא המשמורת בבית המשפט לענייני משפחה. האם צדקתי?

תשובה:

בית הדין הרבני יכול לקנות סמכות לדון בנושאים, הכרוכים בתביעת גירושין, כמו בעניין המשמורת על הילדים, כאשר לא נפתחו ע"י אחד מהצדדים הליכים משפטיים באותו נושא בבית משפט אזרחי. לפיכך, אם אישה מגישה תביעת משמורת בבית המשפט לענייני משפחה, לפני שבעלה מגיש נגדה תביעת גירושין בבית הדין הרבני, הוא יהיה מנוע מלכרוך בתביעתו את נושא המשמורת או אחד מהיבטיו כמו נושא החינוך.

סוגיייה זו נבחנה במסגרת עתירה, שהוגשה בבית המשפט הגבוה לצדק, ע"י אישה, אשר הגישה תביעת משמורת ותביעה למזונותיו של בנה בבית משפט אזרחי. מספר שבועות לאחר מכן, בעלה הגיש תביעת גירושין בבית הדין הרבני וכרך בה את נושא חינוך בנו. בית הדין הרבני החליט, שיש לו סמכות לדון בנושא חינוך הבן, ונתן פסק דין בנושא. האישה עתרה לבית המשפט הגבוה לצדק, אשר פסק, שלא היתה לבית הדין הרבני סמכות לפסוק בנושא החינוך של הבן, מאחר שהליכים בנושא המשמורת על הבן, הכולל בתוכו את נושא החינוך של הבן, כבר נפתחו קודם לכן, בבית המשפט האזרחי.

שאלה:

לאשתי לשעבר נתונה המשמורת על בננו, שלומד בבית הספר היסודי. אשתי לשעבר איננה מספרת לי על אירועי בית הספר של בננו. אני רוצה לדעת על קיומם של אסיפות הורים ועל קיומם של אירועים בבית הספר ואף להשתתף בהם. האם יש לי זכות לדעת על קיומם של אירועים אלה? והאם אני יכול לגרום לאשתי לשעבר לדווח עליהם ?

תשובה:

יודגש כי, שני ההורים הינם אפוטרופסיו הטבעיים של ילדם, ולשניהם יש תפקידים שעליהם למלא כהורים, על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות – 1962. חינוך הוא אחד מהנושאים הנזכרים בחוק, שהורים, כאפוטרופוסים טבעיים של ילדם, אחראים לו. להורה שאיננו משמורן נתונה הזכות לקבל מידע, ובמידה מסוימת נתונה לו גם הזכות להיות מעורב, בענייני החינוך של ילדו. להורה שאיננו משמורן נתונה הזכות לקבל מידע על ערבי הורים ועל אירועים בבית הספר, ונתונה לו גם הזכות להיות נוכח בערבים/באירועים אלה. אם האם היא המשמורנית, ואם היא לא מכבדת את הזכויות האלה של ההורה שאיננו משמורן, אזי ההורה שאיננו משמורן יכול לבקש מביהמ"ש לתת צווים או הוראות בעניינים האלה, וצווים/הוראות אלה יחייבו את האם המשמורנית.

שאלה:

אם הורים אינם מסכימים בנוגע לשאלה לאיזו ערכאה – לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני - יש סמכות לדון בעניין חינוך ילדם, כיצד מוכרעת השאלה?

תשובה:

נטל ההוכחה ירבוץ על כתפיו של ההורה המתנגד לכך שלערכאה מסוימת תהיה סמכות לדון בעניין חינוכו של הקטין. במילים אחרות, אם למשל ההורה האחר מגיש בקשה בעניין חינוכו של הקטין בבית המשפט לענייני משפחה, אז ההורה המתנגד לסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה יצטרך להוכיח לבית המשפט לענייני משפחה, שאין לו סמכות לדון בעניין. 

שאלה:

אם שני הורים חלוקים בסוגיית החינוך הדתי או החילוני של בית הספר אליו ישלחו את ילדיהם, האם הערכאה הדנה בנושא רשאית לנקוט יוזמה ולהגיע ל"פשרה" על דעת עצמה בבחירת ביה"ס, ללא עריכת דיון מלא בנושא?

תשובה:

לא! בג"ץ קבע בהחלטה מספטמבר 2003 כי, בית הדין הרבני האזורי באשקלון טעה כשהחליט לערוך פשרה על דעת עצמו בקבעו כי שלושה ילדים שלמדו במסגרת החינוך הממלכתית, אשר אביהם רצה להעביר לחינוך החרדי ילמדו בחינוך הממלכתי-דתי כמוצא של "פשרה".
האם עתרה לבג"צ לאחר שערעורה לבית הדין הרבני הגדול נדחה. למרות שטענתה לחוסר סמכות של בית הדין הרבני לדון בעניין נדחתה, בג"ץ ביטל את כל הצווים שניתנו ע"י בית הדין הרבני ובכללם קנס בסך 200 ₪ שהטיל עבור כל יום שהילדים למדו במסגרת חינוך ממלכתית, בראותו זאת כבזיון בית הדין.
בג"ץ ציין כי: "השיקול העליון חייב להיות, כמובן, טובתם של הילדים. בהחלט ייתכן שלא יהיה מתאם בין פשרה כלשהי לבין טובתם של הילדים. במקרה מעין זה, יש מקום להתערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק.". בג"ץ קבע כי במקרה כזה, תינתן עדיפות לטובת הילדים.
בג"ץ הוסיף כי כדי לוודא מהי טובת הילדים-שאיננה מושג תיאורטי- דרושה חוות דעת מומחה, לפני שתתקבל כל החלטה בנושא, אולם חוות דעת כזו כלל לא הוגשה. על כן, הורה בג"ץ כי בית הדין הרבני האזורי יפנה לקבלת תסקיר מגורם מקצועי מוסמך שיביע חוות דעתו על המסגרת החינוכית הראויה עבור כל אחד מהילדים. בג"צ גם קבע כי, עד למתן החלטה אחרת, ימשיכו הילדים ללמוד במסגרת הממלכתית בה הם לומדים כעת.

שאלה:

אני גרוש ואשתי לשעבר מגדלת את ילדנו המשותף. על פי הסכם הגירושין בינינו, שקיבל תוקף של פסק דין בביהמ"ש, אני מחוייב בתשלום מחצית סך "ההוצאות הרפואיות החריגות" של ילדנו המשותף שאינן מכוסות ע"י ביטוח הבריאות הבסיסי. כל זאת, "בכפוף להסכמה". אשתי לשעבר הגישה לי, לאחרונה, חשבון מנופח עבור טיפול שיניים שעבר הילד ודרשה ממני לשלם את מחצית הסכום, בהתאם להסכם הגירושין בינינו. האם מחובתי לשלם?

תשובה:

לא! כאשר ההשתתפות של בעל לשעבר/אב "בהוצאות רפואיות חריגות" של ילדו, מותנית, על פי הסכם הגירושין,בהסכמתו. אין אפשרות על פי ההסכם, להכריח אותו לשלם עבור מחצית מטיפול שיניים שלא הודיעו לו עליו או התייעצו עמו לגביו, לפני עריכתו.

שאלה

על פי הסכם גירושין, בעלי לשעבר חייב לשלם רק מחצית מכל ההוצאות הרפואיות החריגות של ילדינו המשותפים, אשר אינן מכוסות על ידי הביטוח הרפואי הרגיל, אם הוא מסכים לכך. אני חוששת כי הגרוש שלי עלול לנצל את המצב ולסרב לשלם עבור טיפולים רפואיים להם כבר הסכמתי ועבורם שילמתי. האם זכות הסירוב לתשלום רפואי היא בלתי מוגבלת?

תשובה

לא! לבעל לשעבר/אב אין חופש מוחלט להחליט על סירוב לטיפול רפואי. כאשר הוא מפעיל את זכות הסירוב שלו, לטיפול מסויים, עליו לנהוג בתום לב ומשיקולים ענייניים, ולא מתוך קמצנות או נקמנות כלפי אשתו לשעבר/האם

שאלה

בתי המתבגרת, הנמצאת במשמורתי, שברה מספר שיניים ובכללן את שיניה הקדמיות, כאשר שיחקה עם חברותיה. היא סבלה מכאבים עזים והיתה מבוהלת מהמראה החיצוני שלה. מיהרתי איתה לרופא השיניים שטיפל בה מייד. הגרוש שלי מסרב להשתתף בהוצאות הטיפול. על פי הסכם הגירושין שלנו, הוא אמור לשלם מחצית מהוצאות רפואיות חריגות, שאינן כלולות בביטוח בריאות, בתנאי שהוא מסכים לכך. הבעל לשעבר שלי טען כי הייתי אמורה לבקש את הסכמתו מראש. עניתי לו כי ניסיתי להתקשר אליו, כאשר בתנו היתה אצל רופא השיניים, אבל, הוא לא היה זמין. האם סירובו מוצדק?

תשובה

נראה שלא. השתתפותו של האב בהוצאות רפואיות חריגות של בתו עשוייה להיות מותנית בהסכמתו, כלומר, עליו להסכים ביחס לטיפול העתידי, כתנאי להשתתפותו במימון הטיפול. אולם, קיימים מקרים בהם בלתי ניתן להודיע

מראש, על טיפול רפואי דרוש, למשל, כאשר קורה מצב חירום. במצב שכזה, סירובו של האב להסכים להשתתף בהוצאות הטיפול לא יהיה מוצדק. 

שאלה

אשתי לשעבר מפעילה עלי לחצים כדי שאסכים לממן מחצית מניתוח פלסטי, באפה של בתנו המתבגרת. גרושתי טוענת כי בתנו סובלת מרגשי נחיתות ביחס לאפה, וכי אם לא תעבור ניתוח יגרם לה נזק נפשי. לדעתי, בתנו אינה זקוקה לניתוח אף, והבעיה היא עם אשתי לשעבר ולא עם הבת. גרושתי אינה יודעת איך להציב לבתנו גבולות, כך שתפסיק לבקש מאיתנו כספים ללא הפסקה. בהסכם הגירושין אני מחוייב לשלם מחצית מכל ההוצאות הרפואיות החריגות בכפוף להסכמתי. האם הסירוב שלי מוצדק?

תשובה

נראה שכן. זאת, משום שעל הסירוב להיות הגיוני בנסיבות העניין. ניתוח פלסטי קוסמטי אינו ניתוח לשם הצלת חיים, והסכמה צריכה להתקבל לפני קיומו, מראש, על פי המצוין בהסכם הגירושין. ברם, אם, למשל, הסכם הגירושין היתנה את הסכמת האב בהכנת חוות דעת רפואית מתאימה, ופסיכולוג היה מביע דעה מקצועית לפיה, הנערה עלולה לסבול מנזק רגשי חמור אם לא תנותח, אזי המצב היה שונה.

שאלה:

האם אמו של קטין יכולה לתבוע,מאביו של הקטין ,לאחר שהתגלו הפרעות קשב וריכוז אצל הקטין סיוע כספי והשתתפות במימון אבחון,פסיכולוגי לילד ושיעורי עזר לתיקון ליקויי למידה?

תשובה:

הוצאות החינוך הרגילות הכלולות בדמי המזונות עבור הקטין כוללות הוצאות שוטפות.

לגבי צרכים מיוחדים, יתכן שהסכם/פסק הדין לגירושין מתייחס באופן פרטני להוצאות חריגות מעין אלו. ברם, במידה ולקטין ישנם צרכים מיוחדים, מפני שהוא למשל, סובל מהפרעת קשב או דיסלקציה או קשיי לימוד והוא נזקק לשיעורים פרטיים בשל כך, או לשיעורי עזר במסגרת מיוחדת, והקטין לא אובחן לפני כן, כבעל צרכים מיוחדים או שהסכם/פס"ד הגירושין לא התייחס לנושא. או אז, במידה וההורה הלא משמורן מסרב להשתתף בהוצאות אלו יהא על ההורה המשמורן לנקוט בהליך משפטי. ההורה המשמורן יוכל להגיש תביעה להגדלת מזונות קטין ולבסס את התביעה על צרכיו המיוחדים או החריגים של הקטין.    

שאלה:

האם תנאי בהסכם גירושין בדבר חלוקת הוצאות רפואיות חריגות בין ההורים,מתייחס גם לרפואה הומיאופתית ולתרופות אלטרנטיביות?

תשובה

לא! הסכם הגירושין היתנה את השתתפותו הכספית של האב בכך שמדובר בהוצאות רפואיות חריגות. לא היתה ההתייחסות בהסכם לתרופות ו/או טיפול תרופתי אלטרנטיבי, ומכאן שהכוונה היתה לטיפול רפואי קונבנציונאלי. בהתאם לכך, האב אינו מחוייב לשלם עבור מחצית מהטיפולים המשלימים או התרופות המשלימות, ולממן את העדפותיה הטיפוליות של אשתו לשעבר.

יודגש, כי אם מניסוח תנאי ההסכם היה עולה כי טיפולים משלימים נכללים כהוצאות רפואיות חריגות, הרי שהיה על האב לשלם בהתאם.