החזקת ילדים/משמורת -הסדרים נפוצים

שאלה

מהם הסדרי המשמורת והראייה המקובלים כיום על ידי הורים ובתי משפט בישראל?

תשובה

משמורת והסדרי ראייה משתנים בין מצב משפחתי אחד למשנהו ויכולים להיות מותאמים לכל משפחה. ההורים רשאים להסיר ביניהם עם מי ילדם המשותף יתגורר ובאיזו תדירות ההורה האחר ייפגש עמו והיכן. ההורים יכולים לערוך ביניהם הסכם בכתב שיפרט את הסכמותיהם, ולפנות לבית המשפט לאישור ההסכם. במידה ואין הסכמה בין ההורים, כל אחד מהם, רשאי להגיש תביעת משמורת, ובית המשפט יתבקש להכריע בסוגייה.

על פי רוב, המשמורת תוענק להורה אחד וההורה השני יקבל זכויות ביקור (או הסדרי ראייה). ההורה שעמו הילד יתגורר נקרא "הורה משמורן" וההורה האחר הינו "הורה לא משמורן". לעיתים נדירות יותר, תיקבע משמורת משותפת לשני ההורים.

 

בית משפט לרוב יעניק לאם את המשמורת, בתנאי שהיא משמשת כמטפלת היחידה או העיקרית בילד, שהיא נורמטיבית, ושיש לה מסוגלות הורית וכישורים הוריים מתאימים. ההנחה היא כי עבור הילד עדיף שתישמר יציבות באופן שהדמות העיקרית בחייו עד לגירושין יהיה ההורה המשמורן, לפחות עד שיגיע לגיל ההתבגרות. ההורה שאינו משמורן (בדרך כלל האב) יתראה עם הקטין פעם או פעמיים במשך ימות השבוע, למספר שעות בכל פעם, מחוץ לבית המשמורן, וכל סוף שבוע שני, בדרך כלל עם לינה של הקטין בביתו. ביחס לחוגים, בדרך כלל, הילד יבלה כל חג לסירוגין אצל כל אחד מבין הוריו, באופן שבו בשנה אחת הוא יבלה חג מסויים עם ההורה המשמורן, ובשנה שלאחר מכן, הוא יבלה את אותו החג עם ההורה הלא משמורן. אמצעי קשר אחרים כמו שיחות טלפון וכיוצא באלה, גמישים מאוד בדרך כלל.

לעיתים, ישנם מצבים בהם האב ולא האם, הוא ההורה המטפל העיקרי של הילד, או שלאב כישורים הוריים עדיפים ומסוגלות הורית אשר עולים על כישוריה ההוריים ומסוגלותה ההורית של האם. במקרים כגון אלו, יכול להיות לאב סיכוי גבוה לזכות במשמורת על ילדו, במידה ויתבע אותה, ובמידה וחוות הדעת המקצועיות שנערכו, בהוראת בית המשפט, יצביעו על כך.

במסגרת הליכי משמורת שמתנהלים בפני בית משפט, לעיתים קרובות, ממנה ביהמ"ש איש מקצוע לערוך חוות דעת ולהגיש המלצות ביחס להסדרי משמורת וביקור. ביהמ"ש, כמו כן, יכול להסמיך איש מקצוע, בדרך כלל פקיד סעד, לקבל החלטות, במהלך ההליך המשפטי, וגם בסוף ההליך המשפטי, ולהכריע במחלוקות בין ההורים, במקום בית המשפט, מטעמי יעילות וחיסכון בהוצאות.

עם זאת, להורים עדיין נתונה הזכות לפנות לבית המשפט אם אין בכוחו של איש המקצוע/פקיד הסעד לפתור את הסוגייה באופן המניח את דעתם.

 

שאלה:

האם בית משפט יקבל תביעה של אב להעניק לו משמורת אך ורק על בנו ולא על בנותיו?

תשובה:

ככלל, בתי משפט אינם מפרידים בין אחים אלא אם כן, מדובר במקרה חריג ויוצא דופן. אם לא יטענו בפני בית המשפט סיבות מיוחדות שעל בסיסן מתבקש הפיצול במשמורת בין האחים, ובית המשפט ישתכנע בקיומן, לשביעות דעתו, סביר להניח שתביעה מעין זו, תידחה.

 

שאלה:

באילו נסיבות יצליח אב בתביעה למשמורת משותפת?

תשובה:

תביעה למשמורת משותפת אינה שכיחה, ולעיתים רחוקות מעניק בית משפט משמורת משותפת על קטין לשני ההורים. בית משפט יקבע משמורת משותפת אם יגיע למסקנה, שזהו פתרון המגשים את טובתו של הקטין המעורב, תוך הסתייעות בחוות הדעת וההמלצות של אנשי מקצוע שימנה, בסוגייה.

בית המשפט יבחן את כישוריו ההוריים של האב, את מסוגלותו ההורית (לעומת זו של האם), את רמת שיתוף הפעולה בין ההורים, כמה קרוב זה לזו הם גרים, אץ עמדתו של הקטין (תלוי גיל/בשלות), וכל סיבה מיוחדת אחרת לכך שיש להעדיף משמורת משותפת. על פי רוב, בית המשפט יבקש להימנע מלהעמיד קטין במצב שיבלבל אותו או יגרום למאבק פנימי אצלו כתוצאה מחשיפה למסרים סותרים מכל אחד מן ההורים שלו. לפיכך, משמורת משותפת דורשת מחויבות הורית עמוקה ורמה גבוהה של שיתוף פעולה בין ההורים ביחס לקטין.

 

שאלה:

האם הורים יכולים להסכים על הסדרי משמורת שמתאים להם או שהם חייבים לקבל הכרעה של בית משפט?

תשובה:

כן. הורים רשאים להסכים ביניהם על הסדרי משמורת וראייה, המתאימים להם, בהסכם בכתב, אותו יאשרו בבית משפט על מנת שיקבל תוקף של פסק דין. עם זאת, יצויין, כי לבית המשפט יש שיקול דעת לסרב לאשר את תנאי ההסכם של ההורים אם אינם משרתים, לדעת ביהמ"ש את טובת הילד או מקפחים באופן בלתי הוגן את זכויותיו של אחד מן ההורים, או של הילד.

 

שאלה:

 

מהן ההשלכות עבור הורים שהחליטו על החלפת משמורת ביניהם?

תשובה:

העברת משמורת בין הורה להורה והקטנת מזונות דורשים אישור של בית משפט. הורה משמורן והורה שאינו משמורן יכולים להסכים באופן בלתי רשמי על כך שילדם הקטין יעבור לחזקת ההורה הלא משמורן. החוק אינו אוסר עליהם לעשות זאת. ברם, אם הם לא נותנים ביטוי רשמי להסכמה זו ואינם מקבלים את אישורו של בית המשפט לשינוי שהסכימו עליו, ההסכם ביניהם אינו מחייב, ואינו מגן עליהם מבחינה משפטית.

למשל, אם לאמו של הקטין יש משמורת עליו, ובהסכמה עם האב העבירה אליו את המשמורת, ולאחר מכן היא משנה את דעתה ומתחרטת על כך, היא תוכל, להתלונן נגד האב במשטרה, על חטיפה, ואפילו לתבוע דמי מזונות ממנו על כל התקופה בה בפועל הקטין גדל אצל אביו בהסכמתה. לעומת זאת, גם הם מסתכנת בכך שהאב יתבע משמורת קבועה ביחס לקטין, על בסיס ההסכמה עמה כי הקטין יעבור להתגורר עמו, גם אם היא לא הסכימה כי המשמורת תעבור באופן קבוע. כמו כן יוכל האב לתבוע הקטנת ו/או הפסקת חיובו במזונות לנוכח היותו המשמורן בפועל של הקטין.

אם הילד הינו מעל לגיל 10, בית המשפט יתחשב בעמדתו ביחס להורה המשמורן המועדף עליו, ולשם הבהרת המצב המשפחתי.