ירושה - התנגדות לצו ירושה/צוואה

שאלה: 

איך ניתן לדעת, שהוגשה בקשה לצו לחלוקת עזבונו של נפטר, ואיך אפשר להתנגד לכך? 

תשובה: 

כאשר מוגשת בקשה לחלוקת עיזבון של נפטר בדרך של צו לקיום צוואה, הדבר מתבצע עפ"י עקרונות חוק הירושה – 1965 . בהקשר זה קיימות הוראות ודרישות מפורשות בענין הודעה לנהנים עפ"י צוואה שהוגשה, ופירסום הודעה בעיתונות . בהודעה בעיתון בדבר הגשת בקשה לחלוקת העזבון, נקובה תקופה של לפחות 14 יום להגשת התנגדות. הרשם לענייני ירושה גם בודק ברישום הארצי, אם יש עוד צוואות, המתייחסות לאותו עיזבון. אם תוצאת הבדיקה חיובית , אזי תישלח הודעה על כך לנהנים, אשר רשאים להגיש התנגדות תוך 14 יום . קיימות דרישות ספיציפיות בעניין דרך הגשת ההתנגדות, אשר מחייבת אימות ע"י תצהיר, וצירוף תיעוד תומך. הבקשה תועבר לבית המשפט לענייני משפחה, והמתנגד הופך להיות הנתבע, בבקשה.

שאלה: 

הגשתי התנגדות לקיום צוואה והפרשה מתבררת בביהמ"ש לעינייני משפחה. במסגרת התנגדות זו ביקשתי מביהמ"ש למנות מומחה מטעמו וביהמ"ש דחה את הבקשה, האם אוכל לבקש מביהמ"ש להגיש חוות דעת מטעמי? 

תשובה: 

עפ"י חוק בית המשפט לעינייני משפחה - 1995, ובהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי - 1984, עולה כי בעל דין אינו רשאי להגיש חוות דעת מטעמו, בטרם יבחן ביהמ"ש את האפשרות למנות מומחה מטעם ביהמ"ש.

אין זה משנה אם ביהמ"ש מינה מומחה מטעמו או החליט שלא לעשות כן, בשני המקרים רשאי בעל דין לפנות לביהמ"ש ולבקש רשות להגיש חוות דעת מטעמו.

שאלה: 

אישתי נפטרה לפני מספר חודשים. בצוואתה של אישתי היא הורישה לי את זכויותיה בדירת המגורים שלנו, בנוסף לכך בצוואת אישתי צויין כי אינני רשאי להעביר את זכויותי בחלקי בעיזבון, למי מילדינו.

לפני שידעתי על הוראות הצוואה, חתמתי עם בני על הסכם על פיו התחייבתי להעביר אליו את כל הזכויות בדירה, בכפוף לכך שאוכל להמשיך להתגורר בדירה עד אחרית ימי .

האם אוכל לחזור בי מההסכם עליו חתמתי עם בני, על מנת לכבד את רצונה של אישתי המנוחה, עפ"י הצוואה? 

תשובה: 

ניתן לחזור מהתחייבות לתת מתנה , כאשר הוראות הצוואה הינן ברורות, ואוסרות העברה של זכויות בדירה.

התחייבות להעניק זכויות במקרקעין, הינה התחייבות לתת מתנה ואין היא נחשבת כמתנה מוגמרת, משום שעל מנת שמתנה במקרקעין תיחשב כמוגמרת יש לבצע רישום של הזכויות במקרקעין בפנקסים המתאימים, דהיינו בלישכת רישום המקרקעין ( הטאבו), או במינהל מקרקעי ישראל.

שאלה: 

אני ואחי הגשנו בקשה למתן צו ירושה בהתייחס לעזבונה של דודתנו המנוחה, אשר נפטרה לפני מספר חודשים. לדודתנו אין קרובים מלבדנו. האם עלינו להוכיח עובדה זו, בבוא ביהמ"ש לדון בבקשתנו למתן צו ירושה, על מנת שביהמ"ש יתייחס אלינו כיורשים יחידים? 

תשובה: 

על מבקש צו ירושה להוכיח כי מלבדו אין למנוחה או למנוח קרובים אחרים. הוכחה מעין זו צריכה להעשות באמצעות ראיות פוזיטיביות ולא על דרך השלילה. כלומר על המבקש להציג מסמכים המראים, לדוגמא, כי קרובי משפחה אחרים נפטרו, על דרך של הצגת תעודת פטירה, או להראות באמצעות מסמכים כי למנוח לא היו אחים או ילדים.

במקרים מסויימים יכול ביהמ"ש לקבוע כי ראיות נגטיביות יכולות להספיק לצורך הוכחה כי למנוח לא היו קרובים , אולם זאת רק כאשר כמות הראיות היא גדולה ואיכות הראיות גבוהה. לדוגמא במקרה בו המבקשים עורכים בדיקות אצל גופים שונים , ומציגים מסמכים בהם אין זכר לקרובים כלשהם.

שאלה:

מה הדין, כאשר אדם שמתנגד לצוואה מביא ראיות, שמהן עולה, שייתכן שהמצווה היה חשוף להשפעה בלתי הוגנת, כאשר הוא עשה את הצוואה?

תשובה:

כאשר מובאת ראיה, שממנה עולה, שייתכן שהמצווה היה חשוף להשפעה בלתי הוגנת, כאשר הוא עשה את הצוואה, נטל ההוכחה עובר אל האדם, שמעוניין לאכוף את הצוואה. עליו להוכיח, שהצוואה איננה תוצאה של השפעה בלתי הוגנת. עקרון זה התגבש ע"י בית המשפט העליון בשנות השבעים.

שאלה:

האם העובדה, שמצווה, שהוא אב למספר ילדים, מוריש את כל רכושו לאחד מהם, עשוייה להצביע על השפעה בלתי הוגנת?

תשובה:

לא בהכרח. מצווה חופשי להוריש את רכושו כרצונו. בערעור עזבונות, שנדון ביולי 2002, בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה בקשה לביטול צו קיום צוואה, שניתן ע"י בית המשפט לענייני משפחה, אשר אכף צוואה, אשר על פיה כל רכושה של המורישה הוקנה רק לאחד משבעת ילדיה. הוא דחה טענות של השפעה בלתי הוגנת, ואמר שעל סמך הראיות שהובאו בפניו, הוא שוכנע, שזה היה רצונה של המנוחה, שהיתה אלמנה קשישה . בהסתמכו בעיקר על ראיות שהובאו ע"י עורך הדין שניסח את הצוואה, בית המשפט פסק, שהמצווה החליטה להמשיך בנוהג, שהתפתח במהלך השנים, שלפיו בנה הבכור לקח אחריות עליה ועל כל המשפחה, ושלט גם בכל העניינים הכספיים, נוהג שמאז ומתמיד היה נושא כאוב אצל שאר האחים והאחיות.

שאלה:

אבי נפטר לאחרונה. לאחר שהתגרש מאמי, אבי התחתן בשנית. אישתו השניה התנכרה אלי כל הזמן . כאשר אבי נישא מחדש הייתי ילדה קטנה ואימי החורגת קינאה ביחסים הקרובים ששררו בינינו. במשך השנים היא הצליחה לגרום לריחוק ביני לבין אבי. אבי המנוח לא הותיר לי דבר בצוואתו. אני מאמינה כי אישתו "בחשה בקלחת" ושיכנעה אותו להוציא אותי מצוואתו. מה ניתן לעשות ?

תשובה:

כאשר אדם חושד כי מצווה הותיר אותו מחוץ לצוואה עקב מעשה רמייה או השפעה בלתי הוגנת, מצידו של אדם אחר, הוא יכול להגיש התנגדות לבקשה לצו קיום צוואה. כיום הבקשה לצו קיום צוואה מוגשת אל רשם לענייני ירושה , אך אם יש התנגדות לצוואה התיק מועבר לבית המשפט לענייני משפחה. לאחר בחינת הראיות בית המשפט יחליט האם התקיימו נסיבות המצדיקות את ביטול הצוואה. רמייה והשפעה בלתי הוגנת הן שתיים מהסיבות לביטול צוואה לפי חוק הירושה – 1965, בכפוף להוכחת מי מהן.

בשנת 2001 טיפל בית המשפט המחוזי בתיק בו ניתן צו קיום לצוואה, אשר בה הותיר המצווה את כל רכושו לאישתו השניה, למעט 100 שקלים שהעניק לכל אחד מילדיו שנולדו מנישואיו הראשונים. בית המשפט דחה את התנגדותה של בתו של המצווה שטענה כי אביה הולך שולל ע"י אישתו השניה, שגרמה לו להאמין שהיא גנבה מבני משפחה, באמצעות שימוש לרעה בכרטיסי האשראי שלהם, ושמסיבה זאת הוא הוציא אותה מצוואתו. בית המשפט קבע כי הוגשו ראיות רבות לכך שהבת אכן עשתה שימוש לרעה בכספים. בנוסף, העובדה כי אחיה, שנושל אף הוא כמעט לגמרי מהצוואה, לא התנגד החלישה את הטענות של הבת. בית המשפט אף שמע את עורך הדין שהכין שתי צוואות הדדיות של המצווה ואישתו השניה ושהאב חתם עליה מרצונו החופשי, ונתן לכך מישקל.

שאלה:

האם יש דרך כלשהי להיאבק נגד החלטת בית המשפט לדחות ערעור על החלטת רשם לענייני ירושה לתת צו קיום צוואה ? 

תשובה:

כן! קיימת זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בנוגע להחלטת בית המשפט לענייני משפחה שדוחה ערעור על החלטת הרשם לענייני ירושה.

ביוני 2002 , בית המשפט המחוזי בירושלים דן בערעור של בניו, מנישואיו הראשונים, של הנפטר , כנגד החלטת בית המשפט לענייני משפחה, לדחות את ערעורם על החלטת הרשם לענייני ירושה , בדבר מתן צו קיום צוואת אביהם המנוח. המערערים, אשר עימם האב לא קיים קשר כמעט 50 שנה, לא נזכרו בצוואה. הנהנים היחידים על פי הצוואה היו אחיינית אישתו מנישואיו השניים ובעלה. המערערים טענו כי אביהם היה חולה במחלת אלצהיימר, ושהוא לא היה בכושר שיכלי לצוות, כאשר ערך את הצוואה ולפיכך לא היה צריך להינתן צו קיום לצוואתו. בית המשפט דחה את הערעור בקבלו את מימצאיו של בית המשפט לענייני משפחה , על פיהם המערערים לא הצליחו להוכיח כי הנפטר היה חסר כושר שיכלי לערוך צוואה.

שאלה:

אחי ואני מאז ומעולם חשדנו בכך שאחותנו הגדולה איננה ישרה. אמנו נפטרה לאחרונה. אחי ואני פנינו בבקשה למתן צו ירושה. לתדהמתנו גילינו, שאחותנו הגדולה כבר הגישה בקשה למתן צו קיום צוואה, שעל פיה היא היורשת של רוב רכושה של אמנו המנוחה. הבחנתי בכך שהצוואה נעשתה לפני מספר חודשים בלבד – ואולם, אחי התמנה כאפוטרופוס לדין של אמי כבר לפני מספר שנים, כיוון שהיא לא היתה יכולה לנהל את ענייניה. איזו פעולה עלינו לנקוט? 

תשובה:

כאשר אחים מגלים, שאחד מהוריהם, שהלך לעולמו, "חתם" על צוואה, לאחר שכבר לא היתה לו הכשרות המשפטית לעשות זאת, ולאחר שהתמנה לו אפוטרופוס, אז עליהם להגיש התנגדות רשמית לבקשה למתן צו קיום צוואה.

אם האדם שהגיש את הבקשה למתן צו קיום צוואה, הגיש אותה אצל הרשם לענייני ירושה, אז הרשם יהיה חייב להעביר את העניין אל בית המשפט לענייני משפחה, לאחר שמוגשת התנגדות. בית המשפט לענייני משפחה יפסוק בעניין תקפותה של הצוואה, בהתחשב בכל הראיות. אם הצוואה לא תאושר, כפי שאכן יהיה הדבר אם למצווה לא היתה כשרות משפטית בזמן עשיית הצוואה, והדבר יכול להיות מוכח, למשל, על פי מועד המינוי של האפוטרופוס ע"י ביהמ"ש, אז העיזבון יחולק על פי עקרונות חוק הירושה – 1965 .

שאלה: 

אמי נפטרה לאחרונה מסרטן. זמן קצר לפני שהיא נפטרה, היא עשתה צוואה ששינתה צוואה קודמת שהיא עשתה. בצוואתה הראשונה היא חילקה את עיזבונה שווה בשווה בין כל ילדיה, אך בצוואתה השניה היא העדיפה את אחת מאחיותיי על חשבון שאר הילדים. בזמן עשיית הצוואה המאוחרת, אמי נטלה מינונים גבוהים ביותר של מורפין (משכך כאבים). אחותי עומדת להגיש בקרוב בקשה לצו קיום צוואה למשרד הרשם לענייני ירושה. כיצד עלינו להגיב? 

תשובה: 

כאשר נהנים על פי צוואה מוקדמת בזמן, סבורים כי צוואה מאוחרת בזמן, שעל פיה הם זוכים בחלק קטן יותר מרכושו של המצווה, נעשתה כאשר המצווה היה תחת השפעה של סם משכך כאבים מסוג חזק כמו מורפין, עליהם להגיש התנגדות בכתב לכל בקשה שתוגש, למתן צו לקיום הצוואה המאוחרת. עליהם להגיש גם בקשה למתן צו לקיום הצוואה המוקדמת בזמן. 

כאשר מוגשת התנגדות, הרשם לענייני ירושה יעביר את התיק לבית המשפט לענייני משפחה. על הנהנים על פי הצוואה המוקדמת בזמן, המתנגדים לצוואה המאוחרת, להביא ראיות בדבר המינון המדויק של המורפין, שניתן למצווה בתקופה שבה הוא עשה את הצוואה המאוחרת. בית המשפט יבחן האם הסמים שניתנו למצווה, השפיעו על מצבו הפיזי והנפשי במידה כזו שהם שללו את כשרותו המשפטית לעשות צוואה. בית המשפט יבחן גם האם היתה השפעה בלתי הוגנת על המצווה, מצדו של מבקש הצו לקיום הצוואה המאוחרת, אשר אמור לצאת נשכר כתוצאה מקיומה. מידת התלות של המצווה באותו אדם בתקופת מחלתו, תהיה רלבנטית ביותר.

שאלה: 

כאשר מצווה עשה שתי צוואות נוגדות, האם בית המשפט רשאי להתחשב בחוות דעת של גרפולוג, בשאלה אם החתימה השונה על הצוואה המאוחרת, שהוגשה התנגדות לבקשה לקיומה, מוכיחה כי המצווה חתם עליה תחת לחץ/כפיה או עקב השפעה בלתי הוגנת? 

תשובה: 

בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב נפנה לשאלה של שימוש בחוות דעת של גרפולוג בהקשר של בקשה למתן צו קיום צוואה, שהוגשה בחודש דצמבר 2002. הוגשה התנגדות לבקשה למתן צו לקיום צוואה מאוחרת מבין שתי צוואות שהמנוחה עשתה. המתנגדים טענו, שלמרות שהחתימה על הצוואה המאוחרת אינה מזויפת, היא שונה מהחתימה על הצוואה הראשונה במידה כזו, שהיא מהווה ראיה לכך שהמצווה פעלה תחת כפיה או השפעה בלתי הוגנת, או שהיא לא היתה צלולה בדעתה... או שהיא אפילו לא ידעה שהמסמך שעליו היא חתמה היה צוואה. 

בית המשפט קבע כי רק מומחה רפואי, ולא גרפולוג, יכול לתת חוות דעת בשאלה אם המצווה ידעה על מה היא חתמה. יתר על כן, בית המשפט הציב קווי גבול מחמירים בנושא העניינים שבהם ניתן יהיה להיזקק לחוות דעת גרפולוגיות. 

בית המשפט פסק: "אמנם קיים בגרפולוגיה ענף שעניינו הסקת מסקנות לגבי אופיו ותכונותיו האישיות של הכותב כמו גם מסקנות לגבי מצבו הנפשי והרפואי בעת כתיבת המסמך נשוא הבדיקה. יחד עם זאת, הפסיקה בישראל לא התייחסה עד כה לענף זה, ובוודאי לא קיבלה כראיה חוות דעת מן הענף הזה".

שאלה:

אם אדם שאין לו בן זוג או ילדים, מצווה את כל רכושו לצדקה, האם קרובי משפחה שלו, אם יתנגדו לצוואתו, יצטרכו להוכיח מה היה טיב יחסיהם עם המנוח, כדי להצליח בהתנגדותם? 

תשובה:

כן! חוץ מלהוכיח התנגדויות לצוואה עצמה, במובן של כשרות המצווה לעשות את הצוואה, או במובן של פגמים בצורתה של הצוואה, קרובי משפחה של המנוח המתנגדים לצוואתו, ייאלצו לעבור את מבחן ה"נישול". במסגרת מבחן זה הם ייאלצו להוכיח שהיה להם קשר רצוף וקרוב עם המנוח. 

בתיק עיזבון שנדון בבית המשפט המחוזי בחודש מאי 2002, בני הדודים של המנוחה נכשלו בנסיונם למנוע מתן צו קיום צוואה לגבי עיזבונה - שאותו היא ייעדה למטרות מחקר רפואי. בית המשפט קבע כי הם לא הצליחו להוכיח קיומה של מערכת יחסים רצופה וקרובה עם המנוחה, שהיתה רופאה שלקתה בלוקמיה. מחומר הראיות עלה כי הם נפגשו עם המנוחה רק פעם - פעמיים בשנה (בחתונות ובהלוויות). בני הדודים אף לא נכחו בהלווייתה של המנוחה. כמו כן, הם לא ביקרו אותה בבית החולים לפני שהיא הלכה לעולמה, ואף לא ביקרו אותה בשנה שקדמה למותה, שבמהלכה היא היתה מאושפזת במשך למעלה מחודש. כיוון שלמנוחה לא היו בן זוג, ילדים או אחים, ואף לא היה לה קשר קרוב עם קרובי המשפחה (המתנגדים למתן צו קיום הצוואה), סביר היה, בהתחשב במסירותה למקצוע שלה ובהתחשב בקשר הרגשי שהיה לה כלפיו, שהיא תצווה את עיזבונה למטרות מחקר רפואי שייקרא על שמה, פסק בית המשפט.

שאלה: 

האם בית משפט, הדן בתיק ירושה שנפתח ע"י קרובי משפחתו של מנוח, אשר מתנגדים לכך שהמנוח הוריש את יתרת רכושו לארגוני צדקה, יכול לקחת בחשבון את העובדה שהמנוח הוריש לקרובי המשפחה חלק אחר מרכושו? 

תשובה: 

כן! בתיק שנדון בבית המשפט המחוזי בתל אביב בחודש מאי 2003, נלקח בחשבון רכוש שהמנוח הוריש למשיבים, ושלא היה חלק מיתרת עיזבונו, כאשר נשקלה טענתם שלפיה מתן צו קיום צוואה כמבוקש ע"י ארגוני הצדקה יהיה בבחינת "נישול" שלהם מעיזבונו של המנוח. 

בית המשפט התייחס לעדות, שלפיה שני סכומי כסף נכבדים הופקדו ע"י המנוח בקרנות המיועדות לילדיהם של בני המשפחה המתנגדים למתן הצו (אחת מהקרנות מיועדת לאחייניתו של המנוח, ואחרת מיועדת לאחיינו). עובדה זו הוכיחה שהמנוח, שהיה רופא במקצועו, לא נישל את משפחתו, אלא החליט להוריש חלק מרכושו לקרובי משפחה מסוימים, ואת יתרת רכושו הוא החליט להוריש לקרן למחקר רפואי הנושאת את שמו. הדבר נראה סביר בהתחשב בכך שלא היו לו אישה, ילדים, אחים או אחיות, בהתחשב בכך שלא היה לו קשר עם שאר קרובי משפחתו, ובהתחשב במסירותו הרבה לעבודתו, פסק בית המשפט.

שאלה: 

האם חששות שהובעו ע"י מצווה לפני עורך הדין שאצלו הוא ערך את צוואתו, עשויים לתמוך בטענות של נישול, הנטענות ע"י קרובי משפחתו של המנוח, המתנגדים למתן צו קיום הצוואה? 

תשובה: 

ייתכן שכן. הדבר תלוי במידת הקירבה שהיתה בין המנוח לבין קרובי משפחתו, ובטיב מערכת היחסים שלהם. לשאלה הנ"ל ניתנה תשובה שלילית בתיק עיזבון שנדון בחודש מאי 2003. באותו מקרה הנוטריון שלפניו המצווה ערך את צוואתו, רשם הערות של המצווה בעניין תגובות אפשריות של קרובי המשפחה לצוואתו. המצווה, רופא בן 71, היה גרוש ללא ילדים וללא אחים ואחיות, אשר יום אחד לפני מותו ערך צוואה לפני נוטריון, שבה הוא הקדיש את יתרת עיזבונו למחקר רפואי הנושא את שמו. 

המשיבים, בני דודיו של המנוח, טענו שהערות שנרשמו ע"י הנוטריון בעניין נסיבות עריכת הצוואה, מוכיחות כי הופעלו על המנוח לחץ והשפעה בלתי הוגנת כאשר הוא עשה אותה. בהערות נזכר שמו של אחד מהמשיבים, ונאמר בהן כי הוא "יכעס מאוד כאשר הוא יראה את הצוואה". ואולם, בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה טענה זו, ואמר שההערות ביטאו אך ורק את דעתו של המצווה בעניין התגובה האפשרית של אותו משיב להוראות הצוואה. בית המשפט פסק כי למשיבים לא היתה מערכת יחסים קרובה עם המנוח, ולכן צוואתו של המנוח נראית סבירה לגמרי.

שאלה: 

האם ניתן להשתמש ברישומים שנעשו ע"י עובד סוציאלי, כדי לסכל ניסיונות לרשת רכוש שהיה בבעלותו של קשיש, בהסתמך על צוואה שבעל פה? 

תשובה: 

כן! בתיק עיזבון שנדון בחודש מרץ 2003, בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב קיבל כראיה בהתנגדות למתן צו קיום צוואה, דו"ח שהוכן ע"י עובדת סוציאלית. היא ביקרה את המנוחה ששה ימים לפני שהמנוחה עשתה, על פי הנטען, צוואה שבעל פה, שבה היא הותירה רכוש למוסד דתי ללא כוונת רווח בבני ברק. בדו"ח נכתב: "... נראית טוב מאוד... מעוניינת להוריש את כל כספה ליגאל, מנהל בית האבות, ולמדינת ישראל. לפי דבריה, היא נפטרה מהרבנים שבאו לבקרה. היא דיברה בבהירות ובנחישות". 

הבקשה לקיום הצוואה שנעשתה בעל פה, נדחתה ע"י בית המשפט, שפסק כי בנסיבות המקרה לא התקיימו התנאים הנוקשים, שנקבעו בחוק הירושה – 1965, לעשייתה של צוואה שבעל פה.

שאלה: 

אם המוריש מיטיב עם אחד מילדיו ומעדיף אותו על פני האחרים, אך מציין בצוואה את סיבותיו למעשה זה, האם תתקבל העדפתו במקרה ששאר היורשים יתנגדו לקיום הצוואה בביהמ"ש? 

תשובה: 

יתכן שכן, אלא אם יהיו טעמים אחרים אשר ישללו העדפה זו. בפסק דין מחודש ספטמבר 2003, דחה בימ"ש לענייני משפחה בתל אביב צו קיום צוואה של אלמנה שציוותה את כל רכושה לבנה התאום ולא ציוותה מאומה לבתה התאומה. הסיבה שציינה בצוואתה הייתה, הרצון להקל על בנה את נטל חובותיו, וכן מצבה הכלכלי הטוב של הבת.

בית המשפט קבע שאין המצב במציאות תואם את הכתוב בצוואה. בבעלות הבן היו זכויות במחצית דירה שחלק עם אשתו וכן דירה נוספת שנמכרה. ביהמ"ש קבע כי למרות שהאם הייתה בעלת כשרות משפטית לערוך את הצוואה, הופעלה כלפיה השפעה בלתי הוגנת, מצד הבן, שבו הייתה האם תלויה לחלוטין. הצוואה בוטלה וביהמ"ש נתן צו ירושה על פיו העיזבון יחולק באופן שווה בין שני ילדיה של המנוחה. זאת בהתאם לחוק הירושה- התשכ"ה 1965, ולא כפי שהורתה המנוחה בצוואתה.

שאלה:

איך צריך יורש לפעול, אם הוא סבור כי נעשתה טעות בחישוב הסכום שעליו לרשת מכוח צוואה, כאשר הוגשה כבר בקשה לצו קיום צוואה?

תשובה:

יורש הסבור כי נפלה טעות בחישוב סכום הכסף המגיע לו מכוח ירושה, יכול להגיש התנגדות לבקשה לצו קיום צוואה. כדי להצליח ולקבל את הסכום המבוקש, עליו להוכיח כי כוונת המוריש הייתה להשאיר לו את הסכום שהוא טוען לו. בחוק הירושה תשכ"ה-1965, ישנה הוראה המתייחסת לתיקון טעות סופר, אולם רק בתנאי שכוונותיו של המוריש מוכחות.

בחודש מרץ 2004, ביהמ"ש למשפחה בר"ג דחה התנגדות לצו קיום צוואה. ההתנגדות הוגשה ע"י בתו של המוריש אשר טענה כי, אביה אשר הוריש לה בצוואה, בתוספת שנעשתה בכתב יד, סכום של 500,000 ₪ לשיפוץ ביתה, התכוון בעצם להוריש לה 500,000$. בניגוד לטענות הבת, עורך דינו של המוריש, אשר ערך את צוואת האב, ואת התוספת בכתב יד עליה נסב הדיון, וכן עוה"ד אשר היה עד לחתימתו של המוריש על הצוואה הצהירו שניהם כי, האב המוריש התכוון להוריש את הסכום האמור בש"ח. יתר על כן, הבת לא הצליחה להביא בפני ביהמ"ש ראייה אשר תתמוך בטענתה, ולא זימנה לעדות אף אחד מהאנשים אשר טענה כי, לכאורה, שמעו את אביה מבטיח להוריש לה 500,000$ לשיפוץ ביתה.

שאלה

האם כאשר ביהמ"ש דן בהתנגדות לצו ירושה ו/או צו לקיום צוואה המבוססת על טענת "השפעה בלתי הוגנת" שוקל ביהמ"ש בהחלטתו את הראיות המובאות על ידי מומחים לגבי אופיו של המצווה/המוריש?

תשובה

כן! כל ראיה לגבי נסיבות עריכת צוואה על ידי מוריש היכולה להעיד על רצון המצווה ועד כמה הצוואה משקפת את רצונו תובא בחשבון בשיקולי ביהמ"ש.

בחודש פברואר 2005, ביהמ"ש למשפחה בתל אביב התייחס לחוות דעת מומחה שהוגשה ביחס לאופיה של מורישה. חוות הדעת, הוכנה מספר שנים לפני שהמנוחה ערכה את צוואתה, אשר בעניינה הוגשה התנגדות. כאמור, חוות דעת המומחה הוגשה כחלק מבקשת המנוחה לביהמ"ש, אז בשנות ה-40 לחייה, למינוי אפוטרופוס אשר ידאג לנכסיה וענייניה הכספיים.

בבקשתה לביהמ"ש ציינה המנוחה כי ילדיה השפיעו עליה לוותר למענם על זכויות במקרקעין שהיו לה. למרות שהמלצותיו של המומחה למינוי אפוטרופוס נדחו בזמנו ע"י ביהמ"ש, חוות הדעת נותרה רלוונטית בעת שהוגשה התנגדות לצו קיום צוואתה של המנוחה. בחוות דעת המומחה נאמר כי המנוחה סבלה מאישיות תלותית וכי היתה מושפעת ונתונה להשפעה בקלות.

חוות דעתו של המומחה וכן ראיות נוספות אשר הובאו בפני ביהמ"ש הובילו למסקנה כי היתה כאן השפעה בלתי הוגנת, על המצווה, מצד אחד מילדיה, וביהמ"ש קבע, משום כך, כי הצוואה חסרת תוקף.

שאלה

האם העובדה כי מוריש סבל ממחלה סופנית, בזמן שערך את צוואתו, והיה שרוי במצב פגיע ורגיש, מהווה עילה לביטול תוקפה של צוואתו בטענה של השפעה בלתי הוגנת?

תשובה

יתכן שכן, אך לא בהכרח. הדבר תלוי בנסיבות. מצווה/מוריש יכול לסבול ממחלה סופנית בעת עריכת צוואתו ועדיין לשקף בה את רצונו החופשי ואת משאלותיו. יחד עם זאת, העובדה כי המוריש היה חולה במחלה סופנית, כמו סרטן והיה מצוי בטיפולים קשים, אשר הפכו אותו לתלוי בסביבתו, עלולה להעלות ספק ביחס להשפעה בלתי הוגנת אפשרית מצד הסובבים אותו. הדבר תלוי בנסיבות ובראיות נוספות אחרות, התומכות בקיום השפעה בלתי הוגנת על המוריש.

לדוגמא, בחודש פברואר 2005, ביהמ"ש למשפחה בתל אביב קבע כי צוואה, אשר נערכה ע"י אישה בגיל העמידה, תבוטל, מטעמים של השפעה בלתי הוגנת. מספר שנים לפני עריכת הצוואה אובחנה המנוחה כבעלת אישיות תלותית וקלה להשפעה ותמרון, חסרת אונים ונתונה לדאגנות יתר. המנוחה ערכה את צוואתה בעת שעברה טיפולי כימותרפיה והקרנות. השילוב בין אישיותה התלותית והטיפולים הקשים שעברה הפכו אותה למטרה קלה עבור בנה, אשר ביהמ"ש קבע כי הפעיל "השפעה בלתי הוגנת" כלפי אמו בעת שערכה את צוואתה, לטובתו.

שאלה

אם מוריש עורך צוואה בפני שופט או רשות שיפוטית אחרת, האם בכך בלבד מוענקת הגנה בפני טענת השפעה בלתי הוגנת, במקרה של התנגדות עתידית לצו ירושה/צו קיום צוואה?

תשובה

לא! העובדה ששופט הצהיר בכתב כי הצוואה הוקראה למוריש ואושרה על ידו אין בה כדי להוכיח כי לא התרחשה השפעה בלתי הוגנת, לפני עריכת הצוואה בפועל. יתר על כן, אם קיימת טעות סופר בצוואה ומוגשת בשל כך התנגדות, נטל ההוכחה יעבור לזוכה.

לדוגמה, בתו של מוריש התנגדה לצו קיום צוואה שהוגש לגבי צוואתה של אמה המנוחה. צוואה זו נערכה בפני שופט, לטובת אחיה. הבת טענה להשפעה בלתי הוגנת. נמצא כי נפלה טעות בתהליך עריכת הצוואה בפני השופט. ביהמ"ש למשפחה בתל אביב קבע כי טעות זו העבירה את נטל ההוכחה לבן (שלטובתו נערכה הצוואה) וכי עליו להוכיח, כי לא הופעלה השפעה בלתי הוגנת מצידו על האם. הבן לא הצליח לשכנע את ביהמ"ש, ההתנגדות התקבלה והצוואה בוטלה. ביהמ"ש קבע כי הראיות שהובאו בפניו הוכיחו, כי אכן הופעלה השפעה בלתי הוגנת על המצווה מצד בנה.

שאלה

האם ניתן למנוע ו/או להתנגד לחלוקת עזבון על פי צו של בית דין דתי?

תשובה

כן! ככלל, הסמכות לדון בענייני ירושה ניתנה לרשם לענייני ירושה או לביהמ"ש לענייני משפחה. ברם, אם כל הצדדים המעורבים הסכימו להעניק לבית דין דתי סמכות לדון בנושא, אזי, יהיה בית הדין מוסמך לדון בעניין. במקרה שנדון בשנת 2002 בבג"צ נקבע כי על ההסכמה להיות בכתב, וכי היא נדרשת מכל הצדדים המעורבים.

די בכך, שאחד היורשים או הזוכים על פי צוואה אינו מעוניין כי תוענק סמכות לבית דין דתי, על מנת למנוע סמכות עניינית מבית הדין הדתי.

זאת גם אם כבר ניתן צו ירושה על יד בית הדין הדתי לחלוקת העיזבון.

כך נקבע על ידי ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"צ בשנת 2002. במקרה הנ"ל, העותרת טענה, כי היא הידועה בציבור של הנפטר, וכי בית הדין הרבני האזורי פעל בחוסר סמכות, כאשר נתן צו ירושה לחלוקת עזבון המנוח בין ילדיו. ילדיו של המנוח נתנו הסכמתם בכתב

להענקת הסמכות בעניין לבית הדין הרבני. בית הדין הרבני הגדול קבע כי התנגדותה של המערערת הוגשה מאוחר מדי מפני שהבקשה למתן צו ירושה כבר התפרסמה בעיתונות כנדרש, וכבר ניתן צו ירושה. לאחר שערעורה בפני בית הדין הרבני הגדול נדחה, עתרה האשה לבג"צ אשר קיבל את עמדתה, כאמור.